איך חול יכול להיות מהיר?

משום מה, הפוסט האחרון שלי נעלם, ואני בטוח לחלוטין שלא חלמתי שכתבתי אותו, כי זכורים לי קטעים ספציפיים ממנו, כמו ההצהרה החוזרת שלי על שנאתי לחורף וחוויותיי מהלילה הראשון שבו ירד גשם עם יורי. מישהו עוד זוכר את זה, או פשוט יכול להציע רעיון למה קרה?

ישראבלוג מתנכל לי. זה סוג של מטריד. (לפחות כמו העובדה שהתחלתי להגיד על כל דבר "סוג של").

בגלל שעכשיו כבר שבוע אחרי תחילת השנה, ולסכם את 2006 זה אחד הדברים שהכי פחות בא לי לעשות (אני סוג של קורבן של הרפיה, למתקשים), אני אוותר על זה. זה, וגם כמובן אני מתכונן לסכם את השנה השנייה לקיום הבלוג בעתיד הלא רחוק. זה לא כאילו חסרות לי התפתחויות לכתוב עליהן.

הלכתי לבדיקה אצל שיננית בפעם הראשונה מזה מספר לא מבוטל של שנים. התכנון היה ניקוי שיניים, שהתבטל לנוכח דימום מאסיבי שבא כתגובה לכל התקרבות של מכשירי העינויים הללו של רופאי השיניים לחניכיים שלי. הנזק אכן נורא. אמנם זו רק שיננית, אבל זה סוג של לא נעים כשאנשים אומרים שיש לך בערך 4 שיני בינה שצריך לעקור (מישהו מבין בזה? 4 זה לא אומר כולן??), שלוש סתימות שאחת מהן תיתכן שתצריך טיפול שורש, אבל כל זה רק אחרי 10 ימים של טיפול במי פה אנטי בקטריאליים. אה, כן, וישור השיניים שלי מהתיכון כבר מזמן לא נראה עלי, אני מניח שכל מי שראה אותי בחיים עדיין מתעורר מהמראה הזה בזיעה קרה מדי פעם. זה הוביל את אבא שלי להחלטה שאני עומד לעבור את הסיוט הזה שוב, 10 שנים אחר כך, הווה אומר, בהווה.

אבל זה בסדר, כי קודם כל יש לי 4 עקירות ושלוש סתימות שאחת מהם טיפול שורש לעבור, אז יהיה לי הרבה זמן להסתגל לרעיון של גשר שוב.

בינתיים יש לי צילומים שיושבים בבית ובשבוע הקרוב אני אלך איתם לקבל חוות דעת והצעות מחיר, וכמובן מי פה אנטי בקטריאליים להשתמש בהם בשבוע הקרוב, שהם קצת מזכירים קונדומים, בגלל שמצוין עליהם שהם בטעם מנטה אבל כל קשר בינם לבין הטעם הזה מקרי בהחלט.

כלומר, רגע, אה... אני מתכוון...

אין לי דרך טובה לצאת מהמשפט הזה, אה?

mental note: להפסיק לכתוב פוסטים בלחץ זמן לפני השינה.

הייתם חושבים שכל העסק הזה עם מה שנשאר מהשיניים שלי היה סוג של מדכא אותי, ויכול להיות שזה היה קורה אם החיים לא היו חושפים אותי לבעיות הרבה יותר חמורות.

אחותי החורגת בהריון. או אני צריך לומר, הייתה בהריון. כבר כמה חודשים טובים בכל פעם שרואים אותה היא תופחת יותר ויותר, אני חושב שעכשיו היה אמור להיות החודש השמיני להריונה. אלא שגילו בשבוע שעבר וירוס אצל העובר שלה. היא איבדה את התינוק (אתמול באמצע הלילה היא ילדה אותו כבר מת), אבל היא בסדר, לפחות גופנית. אני אפילו לא רוצה לחשוב על המצב הנפשי שלה.

דברים כאלה בהחלט גורמים לבעיות שלי להתגמד.

אני רוצה לדבר על נקבה שהכרתי מקרוב, קוראים לה מינג. ביחס לקודמת שלי, אין ספק שיש בה הרבה דברים שונים. היא יותר גבוהה (בהרבה), יותר רחבה (בלא מעט) והרבה יותר חזקה. יותר מהירה, יותר צעירה, יותר מפנקת, ובאופן כללי היחסים שלנו הרבה יותר נוחים, והרבה יותר קל להסתדר איתה. היא מציעה לי הרבה דברים שלא היו לי קודם. אמנם תחילת הדרך שלנו הייתה בעייתית בגלל געגועים לקשר הקודם שלי, אבל היום עבדנו על הבעיות ויצאנו לטיול ארוך, בגשם. דסקסנו על הבעיות כל הדרך לתל השומר וחזרה, ועכשיו אנחנו מסתדרים.

אני חייב לומר שחלונות ומראות חשמל, נעילה מרכזית, מנוע 1600 סמ"ק, הגה כוח (שלא לומר מתכוונן), בידוד רעש, מזגן שממש עובד כמו שצריך, צ''יינג'ר לדיסקים בתא המטען ומרחב הרבה יותר רציני יכולים להשכיח ממני את ג'ינה די בקלות.

מינג, אני אוהב אותך. הלוואי ונבלה עוד הרבה סופי שבוע ביחד.

משמרות הלילה שלי לימדו אותי דבר חשוב:

אני לא מכיר מספיק ינשופים, מסתבר, או שאלו שאני מכיר לא לקחו מספיק ברצינות את ההצהרה שלי שאני פנוי שעות ארוכות בלילה ואם רק תשאלו, אני אתן לכם קו בזק שבו אפשר להשיג אותי.

גם השבוע אני עומד לעבוד בלילה ברובו, אני רק מקווה שהפעם יורי יהיה איתי ביותר ממשמרת אחת,למרות שגם ריקי בסדר גמור (וכן, היינו ביחד בסילבסטר. זה היה נושא לבדיחה אצל כל המאבטחים כולל האחמ"ש, עד שציינתי שאני תפוס לחלוטין).

התחלתי להתאמן במשמרות הלילה, בהן לא קיים (כמעט) אף בן אדם שיעיר לי שזה סוג של מוזר שאני עוצר בכל נקודה בסיור ועושה 8 שכיבות שמיכה. כן, אני יודע ששמונה זה כלום. תכפילו את זה ב-20 נקודות שיש כל סיור ותגיעו למספר קצת יותר מרשים.

ככל שאני חושב על זה, אני מבין שהדבר היחיד שמחזיק את שארית השפיות הדרושה לי כדי לחיות היא העובדה שאני לא לבד. ואני מבין שזו המון אחריות ואני שונא להפיל כזו אחריות על אנשים, אבל אני באמת לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך.

בזכותך אני שורד. את הכוח שלי, הוד מעלתך.