איך חול יכול להיות מהיר?

ניצחת, טוב? בחיי, אם חולשת אופי הייתה חטא, הייתי החוטא הכי גדול בארץ.

לקוח מכאן.

תאווה -  הפיתוי היה רב לרשום על חולשתי לאי אילו נשים, אבל העובדה היא שבשביל חברה נשית כבר עשיתי בעבר, וכנראה אעשה בעתיד הרבה יותר מדי. רק אתמול נסעתי 160 ק"מ בשביל יציאה עם עדי ליום הולדת של חברה שלה, שלא לציין להסיע אותה עד הבית אחר כך, דבר שרק האריך לי את הדרך בקלות בחמישים ק"מ בערך. ושאני לא אתחיל לדבר על נסיעות לב"ש (130 ק"מ כל צד) בשבילה.

ובכל זאת, כדי לסבר את העין: צמידי קרסול/זרוע, קעקועים, עיניים (מיאו), גובה (ההפך מ-, ככל שיותר נמוכות יותר טוב), אינטלקט. על כל השאר הרבה יותר קל להתפשר (למרות שכל דבר שלא קשור לאישיות הוא פשוט בונוס בשבילי בכל מקרה).

זללנות - שמן אף פעם לא הייתי ואני עדיין לא, למרות כמה וכמה קילוגרמים שהעליתי מאז שאני אצל אבא שלי, אבל קיבת הקינוחים שלי מאז ומעולם תיפקדה בנפרד מהקיבה הרגילה שלי, כך שגם אחרי ארוחה שהשביעה אותי לגמרי יש לי תמיד מקום לסוכר, או יותר נכון, לשוקולד (ואם הוא בא עם שני החלרים האחרים של השילוש הקדוש אלכוהול-קפאין-שוקולד, מה טוב).

אין לי ממש העדפה לצורה, מצב צבירה או סוג. כל דבר שמכיל שוקולד, וכמה שיותר ממנו, מתקבל אצלי בברכה. (מתישהו אני עוד אצטרך ללכת לארוחה במקס ברנר בהרצליה פיתוח, הפעם הקודמת בוטלה, לרוע המזל).

חמדנות - אני לא חושב שבאמת קיים מישהו שלא היה רוצה יותר דברים חומריים ממה שיש לו, וזה כולל את כולם מהקבצן ברחוב עד ביל גייטס, אבל הרבה אנשים שחמדנים מספיק כדי להפעיל תכנית להשתלטות על העולם (ולא רק לשים כפתור של "גם אני מתכנן") הם מעטים, ואני יודע, כי יש לי מעקב על כולם. אף אחד מהם בינתיים לא מהווה איום מספיק כדי שאני אחליט לפעול בקשר אליו.

עצלנות - או כמו שאני קורא לה, היותי קורבן מועדף של הרפיה היא עובדה ידועה ברבים. בין אם זה לקום בבוקר יום שבת, לשבת וללמוד (מה שהייתי צריך לעשות מאז התיכון ונכון לשעה זו עוד לא הצלחתי מעולם) או פשוט לעדכן את הבלוג (ומה שאתם קוראים עכשיו זו אשליה אופטית, תהיו בטוחים. אתם כרגע שוכבים בתוך איזו תעלה בשלולית של על מה שאכלתם ושתיתם בשבעת הימים האחרונים והוזים).

זעם - אני מתעצבן לאט. מאוד לאט. אבל כשאני מתעצבן, אז זה כבר עד הסוף, ולא משנה כמה זמן לוקח לי להירגע (שהוא גם בדרך כלל קצר). זה רק עוד דבר שאני לא חושב שיש אדם בעולם שלא "חטא" בו מעולם. נותר רק לשער שאולי הכוונה היא למשהו יותר רציני. הנוצרים האלה, לכו תבינו.

קנאה - הקנאה עולה בי כל פעם כשאני מטייל במחוזות הטכניון ורואה כל מיני Mercedes SLK 370, או Alfa Romeo Spider, או כשאני נעקף על ידי כל מיני BMW 7 Series בכביש החוף, או נוסע דרך הרצליה פיתוח ועוצר ברמזור ליד Porsche Cayman או רואה Cayenne בחניה של אדם טחון במיוחד (או, יותר הגיוני, באמצע המדרכה, איפה שהוא החנה אותו כדי שכולם יראו). רשימת המכוניות שאני מתקנא באנשים שמחזיקים אותן היא באמת אינסופית. ואלו רק המכוניות, כי את רובן אני יכול פחות או יותר להעריך מבחינת מחיר.

גאווה - אם ארצה או לא, אני מתנשא על אנשים. תמיד טענתי שאני לא מתנשא על אנשים בלי סיבה, אבל בעולם אידיאלי, לא ממש אמורה להיות סיבה לעשות את זה, ובאופן כללי, לי בטח אין סיבה מספיקה, כל עוד היכולות שלי על הנייר לא מתבטאות בשום מקום בחיים.

מרוצה?

אני מאמין שידעת פחות או יותר למי אני הולך לכוון את הפרויקט הזה, כי יש כמה אנשים שקרובים לשנינו שהשמטת מהרשימה, כמו הוד מעלתה רוויית הפיזיקה, בימבה, טיטוס, צ'ר ואילנה, לדוגמה. אבל בנוסף הייתי רוצה לתת מין מתנת "ברוכה הבאה לרשימת האנשים שאני מנוי עליהם" לפולניה, ולבובה299 מעולם לא העברתי פרויקט למיטב זכרוני, אז הגיע כבר הזמן, לא?