יש לי פוסט. יקח לכם בערך עד סוף מרץ לקרוא אותו ולכן הוא יפורסם בחלקים, אבל הוא קיים, לפחות בחלקו, בוורד, בחלקו היותר גדול, בכתב יד על ניירות רישום רכבים (don't ask), ובמלואו, בראש שלי.
בינתיים, מכתב שנשלח לפני דקות אחדות למייל של אמא שלי בעבודה. מועתק עם עריכה כמעט בלתי מורגשת מג'ימייל.
אני כותב את המייל הזה מכמה סיבות, והפחותה בהן היא לא העובדה שהרבה אנשים חוץ מאבא מציקים לי בקשר לכל העניין שניתקתי קשר איתך.
אני גם לא רוצה להכביר במילים, כי באמת אין יותר מדי טעם. המייל הזה נכתב פשוט אחרי כמה שיחות מחכימות שלי עם אנשים בקשר לכל המצב, איך הוא התחיל ואיך הוא נגמר, ואולי גם איך הוא אמור להמשיך.
אני מבין לחלוטין למה נפגעת וכעסת, הבנתי את זה עוד קודם וזאת אחת הסיבות שלא הייתה לי לחלוטין בעיה להתנצל, זה שבחרת לא לקבל את ההתנצלות זו החלטה שלך. מה שכן, ציפיתי שמאותן סיבות תחליטי שגם את אולי "קצת" הגזמת התגובה שלך, ומסתבר שטעיתי, או שאת פשוט גאה מדי בשביל להודות בטעות, בגלל שאת אמא ואת כביכול לא אמורה לטעות.
בכל מקרה, מה שאני יכול להבטיח הוא שהיחסים בינינו לעולם לא יחזרו להיות כמו קודם, כי אצלי אמון זה ערך עליון ומה לעשות, לפי ההגדרה שלי לשלוח אותי לחיפה כשבכל בוקר יש לי השכמה של פיצוצים שמרעידים את כל החלונות בבית ובכל יום אני יורד מספר דו-ספרתי של פעמים למקלט בגלל אזעקות, זה הפרה של אותו ערך עליון, בלי קשר לעובדה למה בכלל מלכתחילה נסעתי, אם הצעתי או לא הצעתי עזרה ואם ניסיתי או לא ניסיתי להתקשר אליך בזמן שלא הייתי בבית. אבל לחזור לדבר איתך אין לי שום בעיה, ברמת העיקרון. העניין הוא שאם את עדיין לא מכירה בעובדה שהתגובה שלך הייתה מוגזמת ולא פרופורציונלית, אני לא חושב שיש לנו על מה באמת לדבר עדיין. לא בגלל שאני כועס, אני עברתי את הכעס כבר מזמן, פשוט כי אני לא רואה שיחה בינינו מתרחשת לפני זה, כמו שגם לא ראיתי את עצמי מדליק נרות בבית, ובטח לא אחרי הזמנה שנשלחת אלי באופן עקיף.
איך שרם הציע לי, אני "מעביר את הכדור למגרש שלך", במילותיו המדויקות. זו לגמרי החלטה שלך מה את עושה מכאן, תרגישי חופשיה להגיב לי במייל או לא להגיב לי בכלל, אני מניח שזה לא ישנה אם אני אבקש, אבל בכל זאת הייתי מבקש שלא תחלקי את זה עם עדי ומיה (האחיות שלי - QS) כי הן ממש, אבל ממש לא קשורות לזה (ואני מניח שאת יודעת שאני מדבר איתן באופן די קבוע ומתכנן להיפגש איתן כשרק יהיה להן זמן) ואני גם מודע לכמה הן מאמינות בצידקתך המוחלטת.
טוב, בסוף כן כתבתי יותר ממה שהתכוונתי, אבל אם זה יעזור לי להיות יותר מובן, אדרבא. אני מקווה שלא הלאיתי אותך יותר מדי.
Quicksand
נ.ב - כשאני כותב מיילים לאמא שלי והם נראים כמו פוסט, זה אומר שיש לי חסך שדורש השלמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: