איך חול יכול להיות מהיר?

וגם יותר מדי אורך.

שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.

פיזותרפיה זה לא כיף. מעבר לעובדה שהרעיון הכללי הוא לתרגל את הגוף שלך לעשות דברים שהוא לא רגיל לעשות או סתם לא עושה כמו שצריך, מה שלא נוח כשלעצמו, חלק נכבד ממנה מלווה בכאב, או לפחות במאמץ (התנועות הבסיסיות לא בעייתיות, עד שאתה עושה אותן כמה עשרות פעמים ברצף). אמנם מה שאני עושה בחדר כושר דורש הרבה יותר, אבל שם אני גם נדרש להרבה פחות חזרות.

מה שכן, גיליתי את היעוד שלה. אני אומר, תפרשי מהעתודה כל עוד את יכולה ותעברי ללמוד את זה אחרי הצבא.

אם אני באמת מתכוון להגיע ל-2,500 קלוריות ליום לפחות, היעד שלי לעליה במשקל במקביל לאימון, בקבוק אחד ממשפחת הקולה יכול לקרב אותי מאוד למספר הזה, שבעיקרון הרבה יותר קשה להגיע אליו ממה שהייתם מצפים. כל בקבוק כזה הוא פלוס-מינוס 600 קלוריות, וזה הרבה. עכשיו רק עולה הבעיה של לשכנע את אבא שלי לקנוטת 7 כאלה בשבוע, והבעיה הגדולה הרבה יותר של לדאוג שישארו לי. את חבילות הוופלים שמיועדות לאותה מטרה (520-550 קלוריות ל-100 גרם, כלומר גם עם חלוקה לשותף במשמרת יוצא לי בכיף 800-900 קלוריות מחבילה כזו, ויש לי אחת לכל יום) שאני קונה אני כבר שומר בחדר, אני מאמין שבקבוקים יהיהו כבר הרבה יותר בעיתיים. הייתם חושבים שאחות חורגת במשקל נוצה לא הייתה מחסלת ממרחים, שוקולדים וופלים בכמויות מחסריות. גם אני הייתי חושבת, אבל בינתיים היחיד שמסתובב פה כל היום מסטול מאספרטיים ואססולפאם K זה אני. ולא, זה לא מבחירה, אני מעדיף להעלות במשקל ולוותר על הסרטן.

אבל בנימה חיובית, אני כבר שוקל סביב 66-67 קילו, שזה קרוב מאוד ליעד שלי (70, עליה מכובדת של 11-12 קילו מנקודת המוצא הלא בריאה שלי, שהייתה בערך 58).

אם באימונים עסקינן, בגלל בעיית הגב שלי או בלי קשר אליה, אני עדיין לא מסוגל ולא יודע אם אי פעם אהיה להגיע ל-8 עליות מתח, לפחות כל עוד הדרישה היא תנועה מלאה על נעילת מרפקים. בינתיים אני אפילו לא קרוב, מה שאומר שברענון הבא של קורס האבטחה אני עומד להיכשך בבוחן כושר. אין לי הרבה זמן עד אז, וכדאי שאני אדבר עם המפקח שלי כדי למצוא מקום חלופי בקרוב. עם קצת מזל, זה עדיין יהיה מקום שיאפשר לי להמשיך לעבוד גם באוקטובר, כשמתחילים הלימודים.

ועברנו ללימודים. רופין נראית כמו מכללה נחמדה למדי, וב-16 יש בה יום פתוח שבו מחיר ההרשמה מוזל ואותו אני אנצל. אני לא מאוד מודאג מסיכויי הקבלה שלי, רוב האנשים שם כנראה לא מגיעים עם ממוצע בגרויות של טיפה מעל 100 ופסיכומטרי סביר, אפילו להנדסה. בנוסף, האוירה שם דומה קצת לבית ספר, עם כיתה שהולכת לאותם קורסים באותן שעות במשך כל ארבע שנות התואר, מה שמקנה גם לבחור בעל מיומנויות חברתיות מוגבלות כשלי סיכוי סביר למצוא אנשים שיכריחו אותי לשבת וללמוד. אולי אני אפילו אצליח לסמן את עצמי בתור אדם בעל יכולות גבוהות מהממוצע. בטכניון זה ממש לא עבד, מן הסתם, כי הייתי מוקף באנשים יותר חכמים ובאופן כללי מוצלחים ממני.

אגב, באותו יום מתקיים גם יום הסטודנט ברופין ויש לי הנחה לאורחים. מישהו רוצה לראות את ברי סחרוף ושוטי הנבואה ב-30 שקל תמורת העובדה שיצטרך לסבול אותי כמה שעות?

כן, חשבתי ככה. לא, לא צריך, אני אלך לבד. זונות.

למצוא שירים יפים שמבטאים בדיוק את מה שאני מרגיש ומוגבל מדי כשרונית לנסח במילים, כאלה שאני גם אוכל להזדהות עם 100% מהמילים שלהם, זה קשה. למצוא גם כאלה לא מוכרים בכלל מתברר כפרויקט לא קטן, כזה שאני שוקד עליו כבר זמן לא מועט. מזל שיש לי את "טיסת לילה" של 100fm (כן, חזרנו לרדיו, ועכשיו זה אפילו לא גלגל"צ. Oh, the humanity), שממנה אספתי את רוב השירים עד עכשיו.

ובחזרה לגלגל"צ. לא ברור לי מה האנשים שם לוקחים, אבל הם מצליחם לזעזע ולשמח אותי באותו זמן, כמעט תמיד באותו יום ולעיתים גם באותה שעה. אתמול, לדוגמה, שמעתי את Don't Cry של Guns ואת Wind of Change של הסקורפיונס, אבל גם בערך מליון ושלוש פעמים את השיר החדש של אייל גולן. וטפ?!

להיפגש עם החברה שלך פעם בשבוע זה לא יותר מדי לבקש, נכון? אז תגידו לה.

אחרי שיחות עם אלכס, ובעבר עם יורי, החלטתי שאני רוצה לחזור בזמן ולעבור קורס צלפים בצבא.

תודה על ההקשבה.

אני רוצה לדבר על דו"ח וינוגרד. כלומר, אני לא רוצה רוצה לעשות את זה, אבל אני חייב בגלל שכל העולם, אשתו, להקתו, ואחותו הצולעת מדברים על זה ורק על זה (עם התייחסות קטנה לעזמי בשארה מדי פעם) והייתי חייב לנסח דעה בשלב זה או אחר. שמתי לב למשהו מאוד מוזר: אנשים ממש מופתעים שאולמרט, פרץ, וחלוץ הוגדרו ככשלונות. פתאום כל אחד מזדעזע ממשהו שהיה ברור מאז בערך יומיים אחרי החטיפה, ורוצה שהם יתפטרו. העיתונים כולם מדברים על הדו"ח, יש עצרת של מעל 100 אלף איש בכיכר רבין ומחאות המוניות שקוראות להם ללכת הביתה.

אני חושב להוציא דו"ח על זה שהיה אובך לפני שבוע, ולא רק זה, יכול להיות שזה יקרה שנית! בואו נעשה עצרת, נציף את כיכר רבין ונמחה על זה, נדרוש לשנות את האקלים בארץ! אי אפשר להמשיך ככה!

מה? זה דבר ברור מאליו וידוע מראש טיפה פחות מהעובדה שהכשלון במלחמה קשור לאולמרט ופרץ, והסיכוי שלנו להשפיע טיפה יותר גדול מהסיכוי של המחאה השניה. יהיה הרבה יותר קל לייצר מכונות לשינוי אקלים מאשר לגרום לפרץ ואולמרט לנתק את הטפרים שלהם מהריפוד של הכסאות שלהם.

מה שעוד יש לי להגיד קשור למרד האמיץ של ציפי לבני, או "מיצי", כמו שאמנון אברמוביץ', אישי לעתיד, קרא לה במהדורת החדשות. אני חושב שבתור שרת החוץ היא צריכה לבלות הרבה יותר זמן מחוץ לממשלה, מחוץ לכנסת, ומחוץ לארץ.

בעצם, את השלישי היא עושה גם ככה יותר מדי, אז אני אסתפק בשני הראשונים.

ועדיין מצאתי איפשהו כתבה מזעזעת שלא קשורה לדו"ח, במעריב: רופאי הילדים קבעו: כך תטפלו בילד עם חום. בין ההמלצות: לא להשתמש באלכוהול.

עד מתי? עד מתי תמשיך הדמוניזציה הזו של האלכוהול? עד מתי נחסוך את  תרופת פלא זו מילדינו? הרי זו עובדה ידועה שאלכוהול על כל צורותיו מרפא הכל, החל מצינון דרך דלקות ואפילו סרטן. לי, לדוגמה, היה סרטן לפחות בשלושה מקומות שונים, וכולם רופאו על ידי אלכוהול! אני בטוח שדלקת קרום המוח שהייתה לי בעודי ילד הייתה נמנעת מראש, אם רק היו נותנים לי אלכוהול. אני גם בטוח שהייתי מליחם ממנה הרבה יותר בקלות אם הרופא הקונספירטיבי הזה היה יורד מהעץ הגבוה שלו ומציע לאמא שלי לתת לי אלכוהול.

אני מקים כת! אה, אני מתכוון אגודה! כן, אגודה! אגודה שתפעל למען הוקעת המנהג המגונה הזה של רצח האופי של אלכוהול כתרופה לכל חולי!

מי איתי?

זה סופי, העבודה שוחקת את שארית סחוס השפיות  בין חוליות הטירוף שלי. היום בבוקר, ב-5:44 בדיוק, מצאתי את עצמי משפד שסק על בורג ונתקף פרץ צחוק בלתי נשלט, שנמשך כמה דקות. בחיי, אני עדיין מגחך כשאני חושב על זה עכשיו.

ה-צ-י-ל-ו.

קבלו אנגליה שלי לכיוון קצה האוכלוסיה הבריאה. סוף.