איך חול יכול להיות מהיר?

השבוע הייתה חגיגה לכבוד חג הסיגד האתיופי ברופין, ואם לא הייתם שם, הפסדתם בנות שמזייפות שירים של עידן רייכל, כל מיני ריקודים מוזרים ודברים מיותרים, אבל גם פינות זולה ומחצלות שנפרשו על הדשא והיו נוחות לעילא ולעילא. בין השאר, היה דוכן עם אוכל אתיופי מסורתי, כולל אינג'רה וכל מיני דברים לא מזוהים אחרים, ובהיותי מאמין אדוק בתורת "I'll try anything once" ניסיתי לאכול חלק. על האוכל יש לי כמה דברים להגיד:

1) אין לו טעם בכלל. כלומר, הכל חריף, אבל בניגוד לחריף וטעים, הוא פשוט חריף וחסר טעם נוסף.

2) אני חושב שגיליתי למה רוב האתיופים כל כך רזים. אם זה היה כל האוכל שהיה ברשותי, גם אני הייתי אוכל בדיוק מספיק כדי לשרוד ולא טיפה יותר.

3) האינג'רה תופסת מקום של כבוד ברשימת ה"דברים שניסיתי ולא אנסה שוב לעולם" שלי.

מחשבים, אגב, אין ברופין בסופי שבוע, אבל אני מפעיל לחץ נפשי מתון על אבא שלי עד שיהיה לי מחשב בחדר, או אפילו לפטופ. לא החלטתי עדיין מה עדיף (המחשב שלי עם כל הדברים, או מחשב נייד לקחת לכל השיעורים), אבל חיבור לרשת האלחוטית אני כנראה אשיג בחינם מחבר מהלימודים, ואז זה רק 60 שקל לחודש, שזה מחיר באמת מצחיק בשביל אינטרנט.

 בינתיים, בכל מקרה, העדכונים היום יומיים שלי ימשכו (עם אולי יציאה מהשגרה פה ושם) לפחות עד שיגמר לי על מה לכתוב, ועם פוסטים של 250 תווים באמת קשה לי לחשוב כמה זמן יקח לי עד שיגמרו לי הנושאים. קוראים נאמנים יותר בוודאי כבר זיהו כמה וכמה פינות (וידויים חושפניים, סימנים שאתה לא רואה את חברה שלך מספיק, הצהרת היום וכו') שלרובן עוד יש לי כמה וכמה סעיפים להוסיף כאן ועכשיו, שלא לדבר על אלו שוודאי ויתווספו עם הזמן. Stay tuned.

Adios.