שלא אמרתי בפוסט הזה, או אולי בזה, ועוד כמה פוסטים באמצע שבאמת הייתי מעדיף לא לחלוק את מיקומם או להיזכר בהם?
יש לי דבר אחד.
בפעם האחרונה כשנפגשתי עם דן, בנסיעה בדרך אליו, יצא לנו לדבר עליך, הגענו לזה דווקא משאלון בפייסבוק (עצוב, אני יודע) שבו הייתה לו התאמה די מרשימה אלי, והתחלתי לדבר על זה שפרט לשני שאלונים בערך, אין לי ולך שום התאמה שיורדת משמונים אחוזים, ושבלי קשר לפייסבוק בכלל, אנחנו חושבים באותה הצורה, על אותם דברים, באותם זמנים. הוא אמר לי "יש לך מזל", ובדיוק אז נזכרתי בתחילת השיחה באותה נסיעה, שהזכרנו בה גורל.
Then is struck me.
מאז שממש חשבתי על זה, מעולם לא האמנתי בגורל, כוחות עליונים, קארמה, חיים קודמים, וכל דבר אחר שאני לא יכול ממש להרגיש או לראות. אבל דבר אחד עלה לי באותו רגע.
Having you makes me believe in fate, Hime-Sama. Because otherwise, I have no explanation for it.
עם כל הקשיים, כל הצרות, והיו למכביר, אלו היו 1.5 שנים, 547.5 ימים, 13140 (+7) שעות, 788400 דקות, 47304000 שניות, איך שלא מסתכלים על זה, שהיו הטובות ביותר בחיים שלי by far.
I hope this never ends.