איך חול יכול להיות מהיר?

אני רוצה לכתוב את הפוסט בכל זאת. ויהיו פה מספר סעיפים.

באופן כללי מעולם לא חיבבתי יותר מדי את האנשים בפעילים, האדם היחיד שקראתי משם היה הארנב הרוסי, אבל אותו התחלתי לקרוא עוד לפני עידן ועידנים כשהוא רק פתח את הבלוג הראשון ועוד לא היה בפעילים. גם אצלו, אגב, הייתה תקופה שהפסקתי כי הוא נעשה יותר מדי דומה למה שאני לא מחבב בשאר הפעילים, משהו שקצת קשה להגדיר, כי אני לא ממש יכול לקרוא לזה "התמסחרות", אבל משום מה נראה לי שהוא לא היחיד שאיבד מהרמה ברגע שנכנס לפעילים. וזה עוד לפני שאני מדבר על הרווק והמשחטה, בשעתה.

בשורה התחתונה: דרוש רגע שעמום רציני כדי שאני אשוטט בפעילים.

ואם כבר התחלנו לדבר על רמה: בגלל אותה סיבה לעיל, לא התוודעתי לבלוג "רק ידידים" עד שהארנב כתב פוסט פארודיה, שעוד התחיל אצל פרנצ'סקה, חברה נוספת בפעילים שעליה שמעתי רבות אך מעולם לא קראתי. אין לי מה להגיד, זה היה הרבה יותר מצחיק מפוסט ממוצע. ניסיתי לקרוא את הפוסט שעליו נכתבה הפארודיה, אבל נכשלתי במשימתי before long. יש גבול לכמות הכתיבה הגרועה שאני יכול לקרוא בפעם אחת. והיא פשוט כזאת, גרועה. אין לי מילה אחרת אליה בדיוק כמו שאין לי דרך להסביר את מליון הכניסות ("מליון" לא כצורת ביטוי, לבלוג באמת יש מעל למליון כניסות) ואת העובדה שאף אחד לא שם לב לרמת הכתיבה חוץ ממתי מעט (ההסבר היחיד שאני אולי יכול למצוא הוא מחסור חמור בקריאת סופרים אמיתיים).

בשורה התחתונה: פרנצ'סקה נוספה לרשימת הפעילים שאני קורא באופן קבוע. אני אציין רק ליתר בטחון למעת הסר  "רק ידידים" לא.ספק:

באופן כללי אין לי בעיה עם אנשים שכותבים גרוע, כבר הכרתי העובדה שכמות האנשים שיודעים לכתוב בישרא לעולם לא תשתווה לאלו שלא, אני אפילו לא מחשיב את עצמי לכותב טוב, אפילו מחוץ לבלוג ובאנגלית, כתיבה שעולה בהרבה על הרמה שלי כאן. אני חושב שאני סביר במקרה הטוב, אבל בהחלט כמה רמות מעל הממוצע בישרא. כבר ציינתי שאני יהיר ומתנשא בעבר, זה לא אמור להפריע למי שקורא אותי באופן קבוע. בכל מקרה, פרנצ'סקה כותבת כבר בערך חצי שנה פארודיות, שאמנם (עדיין) לא קראתי את כולן, אבל קראתי כמה מהן והן נעמו לי עד מאוד. היא קלעה יפה מאוד לקטעים שהיו מפריעים לי הרבה יותר אם הייתי נאלץ לקרוא את "רק ידידים" באופן קבוע, בעיות שפת הכתיבה שמגיעות לרמות מדהימות לעיתים. היא שילבה שנינות, חדות לשון ואינטיליגנציה, והכי חשוב, עשתה את זה בלי ירידות אישיות על כותבת הבלוג, לפחות לא בפוסטים שאני הספקתי לקרוא, שלמען ההגינות אני חייב להודות שהם לא קרובים אפילו להיות רבע מהמספר הכולל. בשלב מסוים אברילו'ש (שהחל מעכשיו אני אקרא לה קורל, גם בגלל שזהו שמה האמיתי ולא אכפת לה לפרסם אותו וגם בגלל שאני לא מאמין שכרגע כתבתי שם שמסתיים ב-"וש" בבלוג שלי) החליטה שהגיעו מים עד נפש וכתבה פוסט שמטרתו לא ברורה לי לחלוטין, אולי היא חשבה שאם היא תעליב את פרנצ'סקה הפוסטים על כתיבתה יפסיקו, למרות שקטונתי מאכן להבין את הסיבות. יש שני הבדלים בסיסיים בין הפוסט הזה לאלו של פרנצ'סקה: הוא היה רצוף בירידות אישיות, כמו גם בגסויות שבאמת לא מוסיפות לרמת הכתיבה של אף אחד וספק אם יוסיפו אי פעם. הוא לא הצחיק אותי בכלל, אם נוציא את הקטעים שלקוחים ישירות מהבלוג של פרנצ'סקה, שלמרות שלא זיהיתי אותם (קראתי את הפוסט בראשונה בפלאפון, שלא מראה צבעי טקסט שונים, הדגשות או כל דבר אחר פרט לטקסט עצמו), בדיעבד היו היחידים ששיעשעו אותי.

שורה תחתונה: בעיני, לפחות, קורל לא הוסיפה לרמתה, ואם כבר, להיפך.

יש לי כמה דברים לומר בעניין:

אחת, יש אנשים שלא יודעים לעשות דברים. אני לא יודע התעמלות אומנותית, לדוגמה, ולכן אני לא אנסה להדגים את היכולות שלי. קורל לא יודעת לכתוב (משיחה קצרה היא טוענת שהכתיבה שלה בפורומים אחרים היא שונה, אני לא ראיתי הוכחה לכך ואני מטיל ספק בכך שמבחירה היא כותבת ברמה הירודה הזו), אבל זכותה לנסות, בכל פורום בו תחשק, כל עוד היא מודעת לעובדה שהיא חושפת את עצמה ללעג של כל מי שיחפוץ בכך.

שתיים, אנו שכותבים בלוג צריכים להיות פתוחים לביקורת. על אחת כמה וכמה אלו מאיתנו שכותבים סיפורים בבלוג. אני אישית לא נעלב מאנשים שאני לא מכיר אפילו אם הם מנסים להעליב אותי אישית, אבל גם מכאלה שכן קשה לי להעליב אם הם מבקרים את הכתיבה שלי. יותר מכך, לא משנה כמה ציניות תהיה מעורבת, הסיכוי שאני אקח דברים לשומת ליבי בעתיד גבוהה בהרבה מזו שאני אקח אותם ללב עצמו. אבל שוב, זה כנראה עניין של אופי.

שלישית, גם אם מישהו כן יעליב אותי, קשה לי להאמין שאני אכתוב פוסט תגובה שכזה, ובטח שלא אתקוף אותו אישית. רוב הסיכויים הם שאני פשוט אתעלם, כמו שפרנצ'סקה התעלמה לחלוטין מהפוסט של קורל. זו דרך הרבה יותר מתאימה להתמודד לדעתי, כי "להשיב מלחמה" בעזרת גסויות בבלוג לא תורמת.

שורה תחתונה: הפוסט רק גרם לי לרחם על קורל יותר מהכל, ולא בצורה טובה. הוא היה מבזה למדי, ואני אומר את זה בכנות גמורה, בגלל שלא אותה ולא את פרנצ'סקה הכרתי קודם.

אני קראתי הרבה מאוד תגובות באותו פוסט, וקל מאוד לזהות לפי השפה את מי שתומך בפרנצ'סקה ומי שתומך בקורל. כמו שכתבתי בעבר, אי אפשר לכמת אינטיליגנציה לפי כתיבה בבלוג, קל לחסום אותה מלמעלה. את של קורל אני אפילו לא יכול לחסום מלמעלה, כי העובדה שהיא לא יודעת לכתוב לא מעידה כלום על האינטיליגנציה שלה ולא קראתי את הבלוג האישי שלה. את האינטיליגנציה של הקוראים, או לפחות המגיבים שלה, אני יכול לכמת. זה קל מאוד למראה השפה בה הם משתמשיםוהדרך בה הם מגיבים. יש יוצאים מן הכלל, כמובן, אבל הם מעטים. וזה עוד לפני שאני בכלל מכליל אנשים שפשוט קצפיצו את מספר התגובות כדי להעלות אותו מעל ל-1,000.

יש הרבה מאוד תגובות של קוראים של קורל שמעידים ש"היא כותבת מדהים", מה שגורם לי לחשוב שהסטנדרטים של הכתיבה פשוט ירודים מאוד בימינו אם לא נעלמו כליל. אתם יכולים לומר שאתם אוהבים את העלילה, מתחברים לדמויות, אבל להגיד שהכתיבה עצמה מדהימה? זה מעבר להבנתי. מצטער. קטונתי. אולי זה מה שגרם לה לחשוב שהיא באמת כותבת מדהים או סתם לאיזה אגו טריפ, שתמיד נחמד לחוות, גם אני חטאתי בכאלה. אולי לכן גם הירידה כל כך כאבה, כשהתחוור שלא, לא כולם מעריצים אותה, ההיפך הגמור.

שורה תחתונה: לשמור על פרופורציות זה חשוב.

ברור לי שאני פותח את עצמי להרבה ביקורת, אינטיליגנטית יותר ופחות בכל שאני כותב את הפוסט הזה. את המכובדת אני אפילו אקבל בברכה. את הסוג השני אין הרבה סיכוי שאני אכבד בתגובה, למרות שזה תלוי עד כמה העניין ישעשע אותי. בכל מקרה, קורל, פרנצ'סקה והארנב לכל הפחות יהיו מודעים לפוסט הזה, ואני אשמח לתגובה של כל אחד מכם.