איך חול יכול להיות מהיר?

לקח זמן. אני מניח שצריך להגיע לאיזושהי רמה של יאוש בשביל שאני אהיה מוכן לחזור לבחון את החיים שלי שוב.

זה לא חדש לי שכל העבודות בתחום שאני מחפש דורשות נסיון. זה כן חדש לי שיש לי את הנסיון הזה ועדיין איכשהו נראה שאחוז מפרסמי המשרות שחוזר אלי זעום. 

ואני לא אתחיל לדבר על עבודה בתחום שבפועל למדתי או הרחבתי בתואר.

כשאתה מחפש עבודה לכולם יש עצות נורא חכמות שבחיים לא היית חושב עליהן בעצמך, כמו לחפש בכמה מקומות במקביל. מדהים. מזל שאמרתם לי, כי עד עכשיו לא עלה בדעתי שזה יכול לעזור.

לשנות את קורות החיים, שהעברתי אותן מספיק פעמים דרך כל מיני אנשים מוסמכים יותר ופחות כדי שהם יראו כמו שהם נראים עכשיו, בעברית ובאנגלית, זה ממש לא גורם לי לגייס את הכוח לעשות את זה עכשיו. הם לא מאוד שונים מקורות החיים שמצאתי איתם עבודה בעבר, פרט לעבודה האחרונה שלי שהתווספה לשם. אני לא חושב שזה שהיא לא קשורה ישירות לעבודה שקדמה לה באמת אמור להיות כל כך משמעותי, בטח לא כשאני מחפש בתחום כל כך רחב.

אני מתקרב בצעדי ענק לתקופה הכי ארוכה שבה הייתי מחוסר עבודה מאז הפעם האחרונה, את התקופה שהייתי מחוסר עבודה אחרי סיום התואר כבר עברתי. הייתם חושבים שמצבי התעסוקתי ישתפר עם השנים ויהיה לי יותר קל למצוא עבודה. גם אני הייתי חושב.

בפעם הקודמת זה נגמר בפשרה. אני באמת מקווה שהפעם זה לא יהיה, אבל עדיין מצאתי את עצמי מוסיף את המילה "גמיש" לדרישות השכר שלי בכמה השיחות האחרונות שקיבלתי, שמרווח הימים ביניהן ממש נראה לא תואם למספר קורות החיים ששלחתי.

And now for somthing completely different yet related:

כאילו הבעיות עם הצוואה של אבא שלי מהן אני מנסה להתנתק (כי אין לי את הכוחות הנפשיים לזה) ועם זאת לא (כי יכול להיות שזה יביא לי כסף) לא מספיקות, עכשיו אמא שלי (שליט"א) צריכה כסף. כשהיא שיפצה את הדירה שעכשיו היא גרה בה היא לא שיפצה את המקלחת וזה יכול לקחת כמה עשרות אלפי שקלים וממש לגרום נזק אם זה לא יטופל. 

האם היא תבקש מאחותי הגדולה, שהיא אמנם מחוסרת עבודה אבל נותנת לבעלה לטפל בכל הכסף שכולל כמה דירות?

האם היא תבקש מאחותי השניה (האמצעית), שנמצאת בתהליכים של מעבר במימון ההורים של בעלה למשתלה?

האם היא אולי תבקש מהבן שלה, שלא התחתן לתוך משפחה עשירה וכרגע נמצא מחוסר עבודה וצופה בחסכונות שלו מתרוקנים?

יש ניחושים?

כן, הקוראים שלי היו אינטיליגנטים בדרך כלל.

לא שיש לי בעיה ואפילו אמרתי לה שלממן לה את השיפוץ ספציפית אני מוכן. אני באמת יכול וזה הרבה כסף אבל זה משהו שחייבים לעשות.

איך הדבר הזה מתקשר לזה שהיא אומרת לי "אני מבטיחה שתהיה לך דירה כי מאבא לא קיבלת" קטונתי מלדעת. איך זה מתקשר לזה שהיא מעדיפה למשכן את אותה דירה שלה במרכז ת"א כדי לטוס לפאקינג איסלנד בעלות של פאקינג 18,000 ש"ח אם היא לא מצליחה לסחוט ממני את הכסף כי אמרתי לה שאני בכלל לא מוכן לדבר על זה לפני שאני משיג עבודה? כי אני מוכן לממן לה דברים שהיא באמת צריכה אבל לא את איכות החיים המופרזת אליה היא התרגלה? 18,000 ש"ח זה יותר משלושת הטיולים האחרונים שלי לחו"ל ביחד עם האישה. אז נכון, אנחנו חיים בסבלט או אצל חברים וחוסכים על כל מה שרק אפשר, אבל אנחנו שני אנשים ואלו שלושה טיולים. זה יוצא פי 6 מטיול ממוצע שלנו.

איך כל זה מתקשר לזה ששתי האחיות שלי בקושי בקשר איתה, אני בא לסדר לה דברים בבית על בסיס שבועי ועם זאת היא אפילו לא שוקלת את הפתרון שאני הצעתי שהיה באמת מסדר את העתיד מבחינה אובייקטיבית? איפה ההגיון פה?

אין לי מושג איך בכלל לסיים את הפוסט הזה. הוא מלא ביותר מדי שאלות בלי תשובה ולא קוהרנטי בכלל.

 - כי אם מישהו (מישהי, אם לשפוט לפי התגובות לפוסט הקודם) צריך עוד סממן שמדובר בתקופה אחרת של הבלוג שלי, שמתי כותרת אינפורמטיבית על מנת להסיר כל ספק.

Take away my pain
Leave the cold outside
Please don't let it rain
Don't stumble on my pride
Take away my pain
I'm not frightened any more
Just stay with me tonight
I'm tired of this fight
Soon I'll be knocking at your door*

קצת רקע - אני שומע ב-repeat all את כל הדיסקוגרפיה של Dream Theater באופן די אדוק כבר לפחות כמה חודשים, אלו 13 אלבומים, שניים מהם כפולים, ואחד EP (כי רק Dream Theater  יכולים לקרוא לאלבום באורך 57:30 EP ולא אלבום) שאני לא בטוח באורך הכולל שלהם, אבל הוא די ארוך. אולי אני אוסיף אותו בעריכה יותר מאוחר, אם ישעמם לי ממש (ובואו נודה על האמת, הסיכוי לזה גבוה יותר אצלי מרוב האנשים).

אז היום, בדרך הביתה במונית השירות, הגעתי לשיר אחד באלבום יחסית מוקדם, תחום בין שיר פרוגרסיב מטאל שהוא אחד האהובים עלי לאחד אחר שזועם על חברת התקליטים שניסתה להכריח את הלהקה בזמנו לקצר שירים (הם הצליחו, הקודם שציינתי הוא רק באורך 12:05 דקות), היה שיר שהוא לא באמת מטאל, ולא במיוחד אהוב עלי, רק מכיל סולו גיטרה מעולה (או במימדים של Dream Theater - סטנדרטי). וברגע שהפזמון מעלה הושר בפעם הראשונה, התחילו לעלות לי דמעות בעיניים.

וזה שיר שהייתי בצעירותי מדלג עליו באלבום כי למה לעזאזל אין בו דיסטורשן ושינוי חתימת קצב פעם ב-13 שניות.

His final scene
The actor bows
And all those years
Are gone somehow
The crowd applauds
The curtain falls

זה לא חדש לי למצוא קווי דמיון, רופפים ככל שיהיו, בין שירים לחיים האמיתיים, אבל זו ממש לא הפעם הראשונה שאני שומע את השיר הזה מאז שזה קרה לפני חודש ויומיים (הערת צד - למדתי שגם לא אמורים לשמוע מוזיקה בשבעה בכלל. אהה, כן, that's going to happen) ודווקא עכשיו באמצע הנסיעה הביתה זה קרה. וככה השיר החליט בשבילי, שבאזכרה שלא בתאריך האזכרה שאני אעשה בעתיד, אני אשמיע את השיר הזה ליד הקבר של אבא שלי. ואולי אבכה גם אז ואולי לא, אבל הבנו כבר שהאבל שלי הוא בדיוק כזה - שלי, ואני בכל מקרה מבצע החלטות תוך כדי תנועה, כי נכון לעכשיו התנועה שלי היא עדיין נמוכה ממהירות האור, מה שאומר שהזמן ממשיך להתקדם אם ארצה ואם לא.

הפוסט הזה הרבה יותר תחום מהקודם, ואילו מכיל (חלקים מ)שיר, אז אולי לא באמת השתניתי כל כך הרבה, או שפשוט השתניתי ועברתי רגרסיה, זה לא באמת משנה מה מאלה. יש מצב שזה ישמיך, כי הכתיבה תאמול וזו כרגע באמת שיחררו משהו ואני אעז לומר עזרו קצת.

אני מניח שאני בשלב מסוים גם אחזור לקרוא בלוגים אחרים, נכון לעכשיו יצא לי לקרוא רק את של נטע אתמול ואפילו לא הגבתי, אם הקריאה שלי אומרת למישהו משהו אני מניח שעוד כמה ימים אחרי כמה שנים לא יהיו קשים מנשוא. 

Take away my pain
Let the cold inside
It's time to let it rain
There's nothing left to hide
Take away my pain
I'm not frightened any more
I'm learning to survive
Without you in my life
Til you come knocking at my door.......

גאד, עדיין יש לי מחנק בגרון, ועכשיו אני רק קורא את המילים האלה בלי השיר עצמו.

* השיר נכתב ע"י ג'ון פטרוצ'י ובוצע ע"י Dream Theater, לכותב אין שום יומרות להיות משורר ואפילו פחות להיות גיטריסט בחסד כמוהו.

אז רציתי לסדר את המחשבות שלי קצת ואז נזכרתי שבעצם זה בלוג, אז למה לטרוח. כן, זו נראית לי פתיחה מתאימה.

אז אבא שלי נפטר, בו הו וכל זה, אם עוד מישהו אחד יגיד לי משהו בסגנון "שלא תדע עוד צער" ימות פה עוד מישהו (תנחומים אחרים זה בסדר). אני אשכרה שוקל ברצינות לעשות לעצמי אזכרה כל שנה יום לפני או יום אחרי בתאריך המקורי כדי לא לפגוש את כל האנשים שאמרו לי מפה עד להודעה חדשה כמה דברים אני צריך לעשות במסגרת הדת עכשיו,  כי כנראה שאבא שלי (שלא עשה את הדברים האלה בעצמו) לא יכול לקיים מניין ואני הקשר היחיד שלו לאלוהים. חשבתי לעצמי כל הזמן איך אני עומד להגיד להם "כשימות מישהו מהמשפחה שלכם תעשו מה שבא לכם ותנו לי להתאבל בדרך שלי" אבל כמובן שלא עשיתי את זה, לא בהלוויה, לא בעליה לקבר ולא בחשיפת המצבה כי זה שאבא שלי נפטר לא אומר שאני פחות נמושה עכשיו. 

כל מה שיש לי להגיד לאנשים האלה, אבל כמובן לא בפניהם, זה ציטוט של מטאליקה.

Talk to two by four,  pal. 

והנה הגעתי לנקודה שלי אחרי שאפילו אני כבר עייף מלקרוא את מה מ שכתבתי עד עכשיו, וואו, זה כאילו לא הפסקתי לכתוב אף פעם.

אני לא בן אדם דכאוני. יש לי תקופות, לכולם יש, ובטח שזה ידוע אם מישהו מהקוראים שלי מלפני שנים באמת קורא את זה. אבל בזמן האחרון פשוט אין לי אנרגיות. לכלום. אני עייף בצורה קבועה 24-7, ברמה שלעשות כל דבר מעבר להתמכר עוד יותר לסרטונים ביוטיוב ו-hearthstone פשוט קשה לי מדי. 

זה לא פייר כלפי אשתי, שאר המשפחה שלי והעבודה שלי, ותחסכו להגיד לי שזה בסדר ותעברו ישר לקטע של מתי זה יעבור, אבל תחשבו על זה טוב לפני, כי אני אזכור לכם את זה. 

ואפילו עוד לא הגעתי לקטע של הירושה, שבגלל הסירוב שלו לכתוב צוואה החלק שלי בה יהיה בערך כלום ובאיזו זכות אני בכלל מעז לכעוס על בן אדם שמת ועוד אבא שלי. אולי אני אכתוב על זה בפעם הבאה, יש אפילו מצב שתהיה כזאת.