|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
A thought, if I may
I've always been a big fan of knowledge. Ever since I was a young geek-to-be looking for pictures in encyclopedias and reading far too much of it in the process. Some things, however, encyclopedias or books cannot teach you. you need experience for those, or other people to be so kind as to teach you.
You have taught me so much, Babe, after such short a time, it's astounding. How a relationship should look, and more importantly, feel like. How what I thought was sharing in the past was not. You notified me of what I deserve, and how to ask for it. It's about time I had someone that considered herself lucky to have me as I myself to have her. Someone who doesn't need to be talked into it, someone who looked appealing before going through the process of knowing her (and falling in love with her).
And for that, Babe, I'll be forever grateful to you.
| |
על זוגיות ובגידה
פוסט בהשראת בני. לשם שינוי, לא פוסט תגובה, אלא רק משהו קצת יותר עמוק ונייטרלי מהפוסטים האחרונים שלי שאני חש צורך לכתוב עליו. אם זה לא ברור עכשיו, רק בדקו את מספר הפעמים שדיברתי על "זוויות מבט" בגוף הפוסט.
כמו שכתבתי, ביום חמישי היה לי את מועד ה-ב' בהסתברות, ממנו יצאתי אחרי רבע שעה, כי באמת שהוא היה הרבה יותר קשה ואני לא מאמין שהייתי משפר את הציון שלי. תודה לאל על חוקי יציאה מוקדמת של מועדי ב' שמשמרים לך את הציון ממועד א' במידה והוא עובר. זה לא יותר מדי הפריע לי, ידעתי שעשיתי משהו נכון כשיצאתי, הבעיה הייתה ונשארה במועד א' ואותו אי אפשר לשנות. מה שכן, הדרך שלי חזרה לחדר עוברת סמוך לחדר של נדב, שאמנם היה מבחן, אבל שכן שלו, נקרא לו ש' לאו דווקא בגלל שזו האות הראשונה של "שכן", היה בחוץ, מעשן נרגילה, ולי לא היה משהו יותר טוב לעשות.
מהשיחה הזו אני יכול להתחיל סדרה שלמה של פוסטים, כי ישבנו ודיברנו לפחות שעתיים. כבר הרבה זמן לא הייתה לי שיחה מגרה מחשבתית כמו זו, בה כיסיתי כל כך הרבה נושאים. אני ארחיב פה על אחד מהם - זוגיות ובגידה
ככל שאני מדבר על זה עם אנשים אני נחשף לזוויות מבט שונות לחלוטין, ואני מבין מאיפה הן באות. אמנם אמון הוא ערך עליון אצלי, בצורה ממש קיצונית (אני לא בקשר עם אמא שלי כבר יותר משנתיים וחצי בגלל כפירה באמון), אבל כשמדובר בקשר זוגי, ש' דיבר על זה שהוא יכול להבין דברים כאלה. לדבריו, זה שאתה בוגד לא אומר שאתה לא אוהב את בת הזוג, או את הילדים אם כבר יש לכם כאלה, אלא פשוט שהמשיכה המינית היא לא כמו פעם, ואחרי שנים, אין סיכוי ממשי שהיא תישאר זהה. מצד שני, אין גם סיבה לפרק קשר של שנים, קשר משפחתי חם, בגלל מעידה חד-פעמית. זו ממש זווית המבט שלי, אבל היא כן גרמה לי לחשוב.
לבני זוג לוקח הרבה מאוד זמן להכיר לעומק. בכל שלב ביחסים יש גם פנים אחרים של היכרות. היכרות של דייטים היא לא היכרות של שינה הדדית אצל הצדדים, ושני אלה לא דומים לקשר של ממש לחיות עם בן\בת הזוג. בקשר לנישואים זה כבר נתון לויכוח, אבל גם אם נתעלם מזה, נגיע למסקנה שאתה לא באמת יכול להכיר את בת הזוג, על כל הדברים שתאהב בה או לא, בלי קשר לאורך הקשר כל עוד לא עברת את השלבים הללו. הקשר יכול להיראות אידיאלי ולהתפרק בחטף ברגע שעוברים לשלב אחר (אני מתייחס בעיקר לשלב של לעבור לגור ביחד). ומה הנקודה שלי? מצאתם התאמה. בלי עין הרע, זה לקח מספיק זמן. עברתם את השלבים ביחד, עברתם קשיים אבל התמדתם והקשר פורח. ואז, כשאתם כבר מבוססים בקן משפחתי, אחרי שנים עם אותו בן הזוג, הוא פתאום מועד חד פעמית. הוא מספר לכם שבנקודה X עם אדם Y הוא עשה משהו שלא ציפיתם שיעשה. השאלה - האם שווה לפרק את החבילה בגלל זה? תהליך גירושין הוא לא סימפטי עפ"י רוב, לא לבני הזוג ועל אחת כמה וכמה לא לילדים. זה אפילו בלי להחשיב את העובדה הפשוטה של ההבדל בין "זיון" ל"מעשה אהבה", והעובדה שכן, עדיין יש אהבה בקשר והוא עדיין מביא סיפוק והנאה לבני הזוג. כמו כן, מה הסיכוי להשיג קשר כזה שוב, בנקודה שבה נמצאים? חשבו על זה. האם זה לא לגיטימי שהמשיכה המינית תפחת, בכל זאת? העובדה שהמשיכה המינית פוחתת בוודאי אפילו לא מרמזת על כך שהצורך פוחת. הדבר בלתי נמנע, וההבדל בתרחישים כבר תלוי באופי של שני בני הזוג יותר מכל דבר אחר. שלושה אנשים שדיברתי איתם על זה הציגו זוויות מבט שונות, וכלן שונות משלי. חלק הייתי מוכן לקבל וחלק פחות, אבל מה שבאמת מעניין אותי אלו הדעות שלאנשים מסוימים אחרים שקוראים אותי או לא בהכרח, שלא לציין שזה סקר אנתרופולוגי מרתק לבדוק את התפלגות הדעות בין המינים, הגילאים, והמצבים הזוגיים.
אני יכול רק לקוות להיענות, אם תהיה מספקת אני גם אכתוב פוסט aftermath שמסכם את מסקנותיי בעתיד הקרוב.
| |
הבטחתי ולכן אקיים, וגם: מה לעשות שאני בגיל שמתחילים לגבש דעה בנושא הזה
first things first: תקראו את הפוסט של אראמיס. לא שהוא צריך קישורים ממני אחרי שהוא הומלץ בדף הראשי, אבל הפוסט הזה נכתב כתגובה אליו ובהשראתו, ואני נותן קרדיט where it is due.
מאז שממש יצא לי לחשוב על זה, ואחרי דיונים רבים על הנושא עם אנשים רבים גם כן, הגעתי למסקנה שאני לא רואה טעם או תועלת בטקס נישואין פומפוזי. בארץ מקובל טקס עם שורשים דתיים, וזה בסדר גמור מבחינתי, אני בכלל מכבד את הדת ממרומי מגדל השן האתאיסטי המבוצר שלי. נגד טקס באולם, לעומת זאת, יש לי הרבה.
בתור אח לשתי נשים נשואות, אני אחלוק מנסיוני העקיף: אמנם לפי הבנתי לא מעט אנשים בימינו מצליחים להחזיר את ההשקעה של החתונה מכל הצ'קים, אבל אני סמוך ובטוח שלא כולם, ואת מריטת העצבים וכאב הראש אי אפשר לכמת ובוודאי שלא להחזיר, וזה אפילו לפני שאני מתחיל לחשוב על זוגות שנפרדו בגלל אי הסכמה על החתונה. אחותי הגדולה פשוט חסכה לה ולבעלה את כל העניין, ואת הכסף שאולי היו משקיעים בטקס באולם השקיעו בירח דבש בספרד. בחיי שזה נשמע יותר טוב, מה גם שבמחירים של חתונות היום זה כנראה גם יותר זול כספית ובעל השפעה נפשית הפוכה לחלוטין לתכנון חתונה שנמשכת הרבה פחות ממנו. נפגשנו לנו המשפחות המוצומצמות של שני הצדדים, טקס קצרצר ברבנות והלאה למסעדה מפוארת בחסות ההורים. גם אם הצ'קים לא כיסו את הארוחה (ואני בספק) ההשקעה הייתה סמלית, הו מבחינת כסף והן מבחינת זמן, בהשוואה לטקס באולם.
יקומו ויזעקו האנשים: "לאן נעלמה הרומנטיקה?" ולהם אני אומר שהיא נקברה כבר לפני תחילת העידן המודרני. אותה אחות ובעלה, לפני החתונה, ישבו וניסחו חוזה שכלל כל מיני סעיפים מתקתקים כמו גודל הקנס שהיא תצטרך לשלם אם תברח עם הילדים העתידיים שלהם או שהוא ישלם במקרה של גירושין ואי תשלום מזונות. זה רק בנוסף להסכם הממון ההו-כה-רומנטי, שלהתחתן בלעדיו כיום היא פשוט, סלחו לי, טפשות.
הסיבות שבגללן אני חולק על הרעיון של אראמיס בנוגע לחוזה עם תאריך תפוגה, לא קשורות כהוא זה לרומנטיקה. זוגות זקוקים למשהו יותר קונקרטי מהסכם לשנה, שלמען האמת, חסר משמעות לחלוטין. גבר טיפוסי, אם אינו כבול, יסתלק בסופו של דבר (גם האישה מסוגלת, זה הכל עניין של אופי). שנה, שנתיים, אחרי כמה שנים החוזה פשוט לא יחודש, ולא בהכרח בגלל שהקשר איבד מהטעם שלו או שהאהבה נעלמה או אפילו פחתה. חוזה בעל תאריך תפוגה ממש ממעיט מערך הקשר.
בנוסף, אם אותו אדם פשוט יתקל באי-הסכמה לא מאוד עקרונית אבל שגרמה לריב ממש לפני תאריך חידוש החוזה, ישנה שוב האפשרות שהוא לא יחדש אותו, כי מה, זה רק חוזה. אפשר לחדש אותו אחר כך אם רוצים. אלו לא יחסים. ביחסים פותרים סכסוכים, לא קמים והולכים ברגע שנהיה קצת מסובך.
אז נחתום חוזה ארוך יותר? אם הוא באמת יהיה מספיק ארוך, הוא יהיה בעל ערך בדיוק כמו חתונה, פרט לזכויות של זוג נשוי, ואז שוב אין בו טעם. אם זוג לא מסתדר, הם לא יחכו לתום החוזה. מה גם שילדים צריכים להיכלל בחוזה, ורכוש, והנה חזרנו לנושא החוזים שאחותי חתמה עליהם בכל מקרה לפני החתונה.
אז הסכמנו שהרומנטיקה חלפה לה מן העולם. נמשיך לדת.
אני לא פוסל טקס דתי, אני חושב שהוא אפילו די יפה, מה גם שהוא לא דורש ממני יותר מדי ומסמל את התחייבותי לבת הזוג, קצת מעבר לחתימה על טופס. יש אנשים הסולדים מן הדת יותר ממני, וכאן נזכיר את אחותי השניה שנישאה לא מכבר בשעה טובה בקפריסין בנישואים אזרחיים, שאגב, מקובלים כנישואים לכל דבר גם בארץ. בלי יותר מדי רומנטיקה ובלי בכלל דת.
אז מה בקשר אלי? אני מאוד גמיש, אני חושב שהדבר העיקרי הוא לא הטקס או הכסף, אלא ההתחייבות עצמה, ואם וכאשר אהיה מוכן לעשות אותה, היא תהיה הרבה יותר משמעותית ממה שיסמל אותה. הגיון בטקס באולם אני לא ממש רואה, מה גם שהצד של הכלה יצטרך להיות נרחב בצורה דרסטית, כי כמה שאני חושב אני לא מגיע ליותר מ-30 איש מהצד שלי כולל בלוגרים, וגם זה בדוחק, ולכו תמצאו אולם שירים לכם טקס לפחות ממאה איש. לפי מה שהבנתי, רובם לא מדברים אתכם אפילו אם מדובר בפחות מ-300. אני מוכן להסביר את זה ביתר פירוט (אם לא עשיתי את זה עד כה) לכל אחד או אחת, ובטח שאהיה מוכן לעשות את זה עבור מי שאתכנן לשאת לאישה. אם היא תהיה אחת מהאנשים הסולדים מהדת, אני מוכן גם לנישואים אזרחיים. עם חוזה קדם-נישואים, על כל סעיפיו קוברי הרומנטיקה, אני לא מוכן להתפשר.
גם לא על ירח הדבש בספרד . 
(טוב, נו, אולי אירלנד)
| |
בשלושת הימים הבאים -
אני מתכוון לא לחשוב על שום חדו"א, פיזיקה, ציונים, מועדי ב', הבוס שלי שמשחק משחקי כוח (וזו לא חכמה, זה לא כאילו באמת יש לי סיכוי, מעצם היותו הבוס) או שום דבר שהוא לא כיף.
."All joking aside, I must have been doing something right for the past two years. Either that, or there really is such a thing as a "stupid genius'
.I've heard of weirder things. Not that that's surprising, I have spent almost two years at the Technion, after all.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: