לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך חול יכול להיות מהיר?


קוקטייל "חול טובעני": יחס של 1:1:1:0.5 של שנון : אינטיליגנט : מטורף : Nice guy. לדלל בהרבה ציניות או הומור עצמי, לנער בשייקר ולהגיש קר.

Avatarכינוי: 

בן: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2018    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המוות הקטן


אני והאשה לא רואים הרבה סרטים. סליחה, זה ממש לא נכון - אנחנו כמעט ולא רואים סרטים בקולנוע, וזה שראינו את מלחמת אזרחים ממש לא מייצג כי מתוך כלל סרטי MCU ראינו ממש מעט בקולנוע. יש הרבה סיבות לראות סרטים בבית, הסיבה היחידה האמיתית שמפריעה היא הזמן ש(עדיין) בימינו לוקח לסרטים האלה להיות פנויים להורדה באיכות שאתה יכול להרשות לעצמך לראות במסך מחשב קטן (כי טלוויזיה אין לנו, מבחירה, ואין תכנון להשיג כזאת בעתיד הקרוב)


 


 




 


 


אבל אנחנו ישראלים ואם נותנים לנו אנחנו לוקחים ואם מרביצים בורחים, אז כשאמא שלי קיבלה שני כרטיסים חינם לסינמטק והציעה לנו אותם אמרתי סבבה. 


מישהו ראה פעם את רשימת הסרטים בסינמטק? זה אחד הדברים ההזויים, מלא בדברים שאני לא רוצה לראות ודברים שרק מהשם אני לא רוצה לראות אפילו את התקציר. למרות כל זאת, ב-30.6, היום האחרון של החודש בו אפשר להשתמש בכרטיסים הללו, יש ב-23:59 המסגרת הלילה הלבן את The Force Awakens, ובצירוף מקרים שכזה אנחנו בדיוק באמצע צפייה של כל סדרת מלחמת הכוכבים, פרקים 4-5-6 ואז 1-2-3 ואז זה שהזכרתי כרגע, (אנחנו כרגע כבר עומדים לסיים, התחלנו את 3) וממש בא לנו לעשות את זה. אבל זה לא הסתדר.


 


אז ראינו את חטאים קטנים.


 


 




 


 


הייתי ואני מניח שגם אהיה בעתיד לא מעט פעמים בסינמטק בת"א, אבל תמיד בסמגרת כנסים כאלה ואחרים ואני לא זוכר שבאמת אי פעם ראיתי שם סרט במתכונת רגילה. מסתבר שרשימת הסרטים זה לא הדבר הכי הזוי שם. 


בתור התחלה, הגיל הממוצע של האנשים שהיו איתנו בסרט, שעוסק רובו ככולו בסקס, היה בערך 3,452. 


אחרי הפרסומות לכל הסרטים שעברנו עליהם והחלטנו שלא רצינו לעשות את זה לעצמנו, יש שתי כתובות שאף פעם לא ראיתי בקולנוע - "מרגע זה המקומות אינם שמורים" ו"סינמטק ת"א תומך ביוצרים ולכן האורות ידלקו לאחר הקרנת הכתוביות" ולשם שינוי לא בגלל שיש טיזר לסרט הבא כמו ב-MCU.


 


 




 


 


אבל לסרט, שאם היו מתרגמים את שמו כמו שצריך השם שלו היה שם הפוסט הזה (שמסתבר שמשמעותו בסלנג "אורגזמה"). 


מעט מאוד סרטים, במיוחד קומדיות רמנטיות, נוטים להיות אינפורמטיבים, אבל זה ממש היה, עם ביטויים כמו זה שההגדרה שלהם מופיעה רגע לפני שאנחנו רואים זוג בסרט המדגים בצורה קיצונית את המצב. המתכונת של קומדיה רומנטית שאני מכיר ממש לא נשמרה פה, מתוך כל הזוגות בערך אחד נשאר ביחד לקראת הסוף, ולפחות אדם אחד אם לא שניים מתו, אבל באמת שכשאני יוצא מסרט וזה גורם לי לנהל דיון תיאורטי ארוך עם האשה על פנטזיות אונס ולמה הן קורות מנטלית (לאחת מבנות הזוג בסרט הייתה פנטזיה כזאת) כנראה שבכל זאת היה משהו שווה בו (חוץ מזה שהוא היה בחינם).


 


ועם זאת, הדבר הכי משמעותי שהיה לנו להגיד עליו הוא "מוזר". למרות שמצאתי איזשהו מוטיב חוזר מעניין שאני לא יודע אם אני כרגע ממציא אותו או שהיה מכוון. קצת כמו שיעורי ספרות בתיכון.


 


אזהרת ספוילר? מישהו בכלל שמע על הסרט הזה קודם? אני לא.


 


לאורך כל הסרט מה שמקשר בין כל הזוגות הוא אדם מבוגר שעושה סיבוב בשכונה כי בדיוק קנה שם בית ומגיש לאנשים עוגיות בצורת גוליווג (אם כבר מדברים על דברים אינפורנטיביים) ואומר שהחוק הפדרלי מחייב אותו לומר לאנשים בשכונה שהוא עבריין מין מורשע. אף אחד לא מתרגש מזה (הדמויות הרבה יותר מתרגשות מהעוגיות ואף אחד לא מניד עפעף לאור ההצהרה הזו), ואם כל אחד מהזוגות שנפרד בסוף או חי בשקר או סיים ביחד כשאחד מהם מאושפז בבית חולים היה לוקח את הרעיון של פאקינג להיות כנה ולדבר עם בן הזוג השני, לא היו קורים כל הדברים הרעים. כאילו עבריין מין מורשע הוא האדם היחיד הנורמלי בכל הסרט.


הוא אחד מהאנשים שמתו, אגב.




סוף אזהרת "ספוילר? מישהו בכלל שמע על הסרט הזה קודם? אני לא"


 


 




 


 


בסה"כ אני באמת לא מצטער שראינו אותו, אבל זה לא שחיינו לא היו חיים בלי לראות אותו. למי שאוהב סרטים איפורמטיביים, דבר ראשון, אולי עדיף לכם לעשות מנוי לסינמטק, ושנית אולי שווה להוריד את הסרט הזה.


אם אתם עושים מנוי בעקבות זה, אני לא אגיד לא אם גם אתם תרצו לתת לי את שני הכרטיסים חינם שאתם מקבלים ליום ההולדת. אני בטוח שאני אמצא משהו לראות גם אז סבבי


 






 


לציין פוסט ראשון בלי שאני מזכיר את אבא שלי?


aw, shit.

נכתב על ידי , 25/6/2016 11:42   בקטגוריות ביקורת, אופטימי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Quicksand ב-27/6/2016 13:51
 



בואו נכיר בעובדות.


גלעד שליט לא יחזור. אני מרגיש צורך לכתוב את זה כי מסתבר שרוב האנשים מתעלמים מהעובדות. למען האמת, הייתי בטוח שמדובר ברוב האנשים במשך זמן כל כך רב, אבל עכשיו אני כבר לא. אני לא מהרגע שבפאנל של כמה חברי כנסת שהתארחו אצלנו במכללה שאל אחד מהם בתור סקר לקהל כמה אנשים מעוניינים לשחרר את גלעד שליט במחיר שהחמאס דורש. לפחות מחצית מהאנשים לא הרימו יד, בדיוק כמוני.
    זה כואב, כמובן. המשפחה של גלעד שליט רוצה שהוא יחזור בכל מחיר, כמובן. הרבה מאוד אנשים אחרים רוצים שהוא יחזור גם במחיר של רבי מרצחים כמו ברגותי, וזה כבר פחות מובן לטעמי.
    האם אנחנו באמת מוכנים להתמודד עם ההשלכות של שחרור האנשים הללו, בטחוניות ומוראליות כאחת? אני אישית לא מעוניין בזה וככל שעובר הזמן אני מגלה שאנשים רבים חולקים את דעתי. גלעד שליט הוא חייל, והעובדה שאם היה בארץ הוא היה כבר משתחרר לא קשורה כהוא זה לעניין. תפקידם של חיילים הוא לפעמים לסכן את חייהם למען המדינה, וזה גם מה שהוא עשה, בדיוק כמו שני חבריו שמתו בפעולת החטיפה. בוודאי שאם היה לנו מודיעין אני הייתי הראשון לתמוך בפעולת חילוץ. אני לא שמח שגלעד עדיין בעזה. אני שמח שלא שיחררו עבודו את מי שהחמאס דורש ומקווה שזה גם לא יקרה לעולם.
    וכאן אני חוזר לנקודה ההתחלתית - אני לא חושב שהוא יחזור, כי הממשלה מבינה מספיק את רגשות העם כדי לדעת שהדעה היא לא אחת ויחידה ויש אנשים שלא מעוניינים בעסקה הזו. הם יכולים ללכת סחור סחור ולהמציא תירוצים שונים כדי לא לומר את זה ישירות, כי זו מהות הפוליטיקה, אבל האמת היא שהם לא רוצים לשחרר אותו תמורת האסירים וכנראה לא מתכוונים לעשות את זה.

אני אנסה לחסוך חלק מהתגובות אם יהיו כאלה - כן, ברור שהייתי עושה הכל כדי לשחרר אותו אם הוא היה הבן שלי, בדיוק כמו שמשפחת שליט עושה, וזה לגיטימי לחלוטין. אבל הוא לא הבן שלי, ולא שלכם, ולכן לנו יש את הפריבילגיה לחשוב בהגיון ולשקול את האפשרות לשחררו לחיוב ולשלילה. בעיקר לשלילה.
נכתב על ידי , 28/6/2010 04:03   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Mythical K ב-4/7/2010 15:36
 



באוור. ג'ק באוור


פורמט הפוסט רובו ככולו לקוח ממנה. אז תקראו אותה קודם.

 

 

לראות את העונה השישית של 24 (וכל הקודמות לה, ובעתיד הקרוב גם זו שבאה אחריה) בפעם השניה זו חוויה מעניינת. הרבה זמן עבר מאז בצפיתי בה בפעם הראשונה, ולכן מסםר הקטעים שנראו מוכרים היה די מועט, פרט כמובן לכל מיני סצינות מפתח של דמויות אהובות מתות. החוקים שלדעתי היא פספסה, או פשוט תיארה במילים אחרות:

 

* כמות הזמן הכוללת ש-CTU ושאר העולם מנסים לתפוס את ג'ק באוור ולשים אותו במעצר כל עונה עולה בהרבה כל כמות הזמן שבו הם באמת מסייעים לו.

* אלא אם כן, כמובן, מדובר בקלואי אוברייאן.

* ג'ק, בהתעלמות מוחלטת מהטווח, יוכל ליירט ציפור במעופה.

*אם הוא עוצם עין אחת - זבוב במעופו.

* רמת ההכשרה שלך לא משנה - תהיה שייך ליחידה מיוחדת שוות ערך לסיירת מטכ"ל או השייטת בארה"ב וג'ק באוור חזר משנתיים בשבי הסיני בו עבר עינויים בלתי יתוארים - אתה לא תצא טוב מהתמודדות נגדו. גם לא עם עוד חמישה חברים.

* גם לא בהתמודדות איתו נגד אנשים אחרים. המקצוע בעל שיעור התמותה הגבוה בעולם הוא "סיוע בשטח לג'ק באוור".

* אחריו הם, בסדר יורד - מאבטח ב-CTU, סוכן שדה של CTU, סוכן בשירות החשאי, ואחריהם כל כוחות הביטחון, משטרה, צבא וכו'.

* קצת ההחלמה של ג'ק נע במהירות יחסית. התסריטאים יסמכו על זה שאחרי שלושה פרקים כל כך הרבה השתנה שתשכחו שהוא סדק צלע באחר הקרבות. על פי רוב - זה עובד.

* לתת לג'ק פקודה זה יעיל קצת פחות מלטחון מים. עדיף לבדוק מה הוא רוצה לעשות ואז לתת לו פקודה לעשות את זה.

* לאנשים ב-CTU ובארה"ב בכלל יש בעיית זכרון לטווח קצר. אחרת אין לי הסבר לזה שכל פרק האחראים חוזרים על עד כמה חשוב לתפוסאת הפצצות הגרעיניות האלה\מיכליהגז האלה\המתקן הסודי הזה\הטרוריסט התורן הזה.

* אם מישהו שבא מ-Devision מפסיק להיות קוץ בתחת - זה סימן שהוא עומד למות בקרוב.

 

ג'ק באוור הוא ממש לא גיבור ממוצע. שלוש העונות הראשונות נפתחות בזה שהוא יורה במישהו בלי שום התראה בפרק הראשון, ואז מה שהם רעים. הוא אמנם עושה הכל למען המדינה מתוך תחושת שליחות ופטריוטיות, וגם מצליח, אבל מפלס דרך ביריות דרך כל סבך חוקים ופרוטוקולים אפשרי בדרך לפתרון הבעיה. זה שאתה חבר של ג'ק באוור ומכיר אותו שנים לא מבטיח שהוא ירביץ לך במקרה הטוב או ירה בך במקרה הרע כדי לבצע את עבודתו, גם אם ברגע זה היא לשמור בחיים על רב מרצחים רב מעללים.

הסדרה מתקדמת בקצב כזה, שדילוג על פרק, או אפילו כמה דקות מתוך פרק, יכולותלגרום לך לא להבין כלום. ומצד שני, קטעי הפסאודו-רגש, במיוחד אלו שמערבים את ג'ק עצמו, הם זמן מעולה ללכת להכין פופקורן. ג'ק לעולם לא ימצא מנוחה, ולעולם לא יזכה להיות עם הבחורה התורנית שמתאהבת בו כל עונה. וטוב שכך.

 

את העונה השביעית אני כמעט ולא זוכר לחלוטין. גם אותה, אני בה, אני מאמין, יהיה מעניין לצפות בפעם השניה.

 

נכתב על ידי , 29/5/2010 02:02   בקטגוריות תראו, פוסט!, ביקורת  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של imprudence ב-30/5/2010 22:01
 



יש לי תירוץ מתקבל על הדעת-


- לסיבה שבגללה אני מעדכן עכשיו, למרות שבאמת תכננתי לשמור את הבלוג הזה חף מעדכונים לחודש הקרוב לפחות. הסיבה? אני slowly but surely מדרדר נפש צחה וטהורה לעולם האפל של הבלוגים (פייסבוק היא כבר השיגה).
והפעם - פוסט הצד שלו\הצד שלה. עד כדי כך רציני, שאני מתכוון לקרוא את הצד שלה רק אחרי שאני אעתיק אותו מהוורד ואפרסם את הפוסט. וחוץ מזה, כבר המון זמן לא היו לי תגובות "אוי, זה נורא ארוך" ואני ממש מתגעגע, וכמה כאלה גם יתנו לי דלק להמשיך את העיזבון שלי מהבלוג ביתר שאת.



הצד שלו , או - oh max, give me more

מאז סוף נובמבר פשוט לא יצא לנו לחגוג את אחת החגיגות האלה שחוגגים כשהקשר עוד טרי (אה! היום זה חודש לפעם הראשונה שנסענו ביחד באוטובוס\צחצחנו שיניים ביחד\ניהלנו דיון גיקי על פיזיקה! הבה נחגוג! וכידוע, יהודים לא ממש צריכים סיבה לחגוג), בגלל כל מיני שפעות, לימודים וכיוצ"ב, אז באמת הגיע הזמן שנעשה משהו בנידון, ואם כבר זכיתי בהתערבות על כך שיש סניף של "מקס ברנר" בנתניה, היה עדיף מבחינת כולם שפשוט ננצל את זה. בפעמים הקודמות שהייתי שם ולא נכנסתי (כי הוא נמצא ממש ליד הקולנוע, שהיה בדרך כלל המטרה העיקרית שלי בהגעה לפולג) ראיתי תורים שאפילו המרצה בחקב"ץ 2 לא היה שם בתור שאלה במבחן מרוב שהיה קשה לאמוד את הזמן שתבלה שם לפני שתיכנס, ולכן יש צורך לומר שדי חששתי להגיע לשם בסביבות שבע וחצי בערב.
 אני לא יודע אם זה קשור לזה שיום חמישי עדיין נחשב אמצע שבוע בחוגים מסוימים או לא, אבל תור ממש לא היה שם. להפך. אפילו הטלנו וטו על החלטת המארחת לשים אותנו בשולחן אסטרטגי במרכז לידו את כל דרכי התנועה למטבח\שירותים\שולחנות אחרים ועברנו לשבת בצד.
 ההמלצה שקיבלתי מבת זוגתי בקשר לשתיה עוד מהתכנון המקורי ללכת למקס ברנר נשמעה מאוד מבטיחה, והעובדה שיש אפשרות להכין את זה עם חלב סויה ממש הפכה אותה לבחירה מועדפת. אולי כדורוני הוופל המצופים בתוך ה"שוקו פאפס" לא ממש הפתיעו אותי כי הוזהרתי מבעוד מועד, אבל זה לא משנה שזה פשוט היה טעים.
  לקחנו מנת sharing זוגית כי זה היה פשוט מתבקש (ולמען האמת, הייתי די רעב), אבל גם חלקית בגלל שדי התאכזבתי מהתפריט, אין מה להגיד. המשקאות היו מאוד מגוונים וכל אחד נשמע יותר מפתה מהשני, אבל התפריט עצמו קצת לוקה בחסר, וחבל. מה גם שיש תפריט שהוא לא שוקולד שלא ברור לי מה הוא עושה שם, כי זה לא כאילו השוקולד עצמו זול וארוחה של 300 ש"ח לזוג נראית לי קצת מוגזמת כשהמקום הוא מקס ברנר, ולהגיע לסכום כזה זו לא בעיה גדולה אם אכן באים לאכול בשר. בכל מקרה, ה-sharing היא גם לא מנה זולה, אבל היא בהחלט מספקת. היא כוללת פונדו מלווה במרשמלו ופירות (ומבער למרשמלו, שאפילו הצלחנו להימנע מלהצית את עצמנו או עוברי אורח תמימים בעזרתו), סוג של מילקי שדי נמנעתי ממנו בעיקר בגלל הקצפת, מבחנה של קרם פרש, ופל עם קרם שוקולד ובננות, ואצבע של שוקולד ואגוזים שהכרתי עוד קודם כמספיק מרוכזת בשביל להיחשב כשוקלת בערך פי ארבעה ממה שהיא נראית.
 כמובן שגם את השוקו צ'ילי שלה הייתי חייב לטעום, רק כדי לסגור את הפינה הזו. בהחלט מוזר, אבל חביב. מעניין מי הראשון שחשב על זה - "או, הכנתי משהו מתוק, בואו נוסיף לו פלפל חריף!"
/ורה תחתונה - היה מאוד נחמד, החוויה בהחלט חיובית, ומשאירה טעם לעוד.
<אין סרקאזם>



הצד שלה, או - ביקור במקס ברנר

נתחיל בכך שההיסטוריה שלי עם מקס ברנר היא יותר ממקרית. אז ברור שהופתעתי שקוויקי ניצח בהתערבות שיש מקס ברנר בנתניה. נתניה! מכל המקומות. אז הוא צדק, ואני אשלם על זה, בריבית אח"כ ;) ואין ספק שהמסקנה הראשונה מהערב היא – לא להתערב עם אנשים שיודעים את התשובה הנכונה. לפחות גם אחותי (הגורו, בכל הנוגע למקס ברנר) הופתעה גם היא לשמוע. אם בארזים...)

נסענו מצאנו, ואפילו לא חיכינו בתור בשביל להתיישב. כמובן שהיו לי השגות לגבי המיקום האופטימאלי בשבילינו אז הזזנו עצמנו לשולחן אחר. מי אמר שלמלצריות קל – שירים יד.

כל הדרך דיברנו על מה אנחנו מזמינים. לפחות בקטגורית השתייה זה היה קל. הבחור לא ידע שאפשר להזמין חלב סויה בשוקו במקום חלב – ו(לקרוא בקול דרמטי) העולם נפתח לרגליו! אז החלטתי שהוא ייקח (כן, אני שתלטנית. בדברים שאני צודקת, אני צודקת J ) את השוקו פופס, כי חוץ מזה שזה טעים זה גם מפתיע (אותי) כל פעם מחדש (אותי). למי שלא מכיר – זה שוקו עם "קליק" קטנים שצפים אך לא נמסים, אז אתה שותה וחוץ משוקו צפים לך לפה אורחים. זה גם משקה וגם הפתעה J

אני לקחתי את המקסיקני, כי אני חייבת להיות מיוחדת. וגם רציתי שקוויקי יכיר את זה (את המשקה, לא את זה שאני מיוחדת. את זה הוא כבר יודע :P). וגם הזמנו כ"כ הרבה שוקולד לאח"כ שלא דאגתי לגבי זה לפחות.

אחרי התלבטות לקחנו את מנת הsharing. כמה מילים על המנה, עוד לפני שהיא מגיעה לשולחן שלנו:

אף פעם לא לקחתי אותה. למה? כי אחותי (כאמור, הגורו) אמרה שזה מיותר. ואין כמעט מנות שלא ניסיתי בשום שלב בתפריט, אז זה קצת מרגש.

חוץ מזה, אתם לא חושבים שזה נשמע רומנטי? J ארוחת sharing לכבוד החודשיים שלנו? עם שוקולד, והאכלות הדדיות מעל להבה? (כן, אתם יכולים ללכת הצידה להקיא עכשיו, זה בסדר)

עד שהשתיה הגיעה הצלחתי לגרור אותו לקרב שיפודי פונדו קצר... (לגרור זאת לא מילה)

טוב, אז השתייה הגיעה (או כמו שאני אומרת את זה, השוקואים) והניבו את התוצאה הרצויה. קוויקי היה נראה שמרוצה משלו ואני הייתי משלי (למרות שזה היה טיפה קר, וזה מבאס). אין כמו ניחוח צ'ילי בשוקו שלי! קוויקי טעם ממנו ונראה היה שהוא לא נגעל – נקודות לזכותו. למרות שאני רוצה לראות את היום שבוא הוא יזמין את זה ביוזמתו האישית.

ולא הרבה אחר-כך הגיעה המנה.

אני רק רוצה לציין, שכמו בהרבה מקס-ברניים אחרים שהייתי בהם, מים זאת בהחלט נקודת תורפה. הם פשוט שוכחים את המים. לא ברור. אז גם פה לא היו יוצאי דופן. ניחא.

ואז המנה הגיעה. שירים ידו מי שלא שורף דברים קטנים מעל אש גלויה במסעדות.

אני לא. מי אתם? איזה מן חברים מוזרים יש לקוויקי? ~הרמת גבה מפוחדת משהו~

בכל מקרה, המנה הייתה מורכבת מ:

מילקי – מקום טוב להתחיל. ביחוד שזה היה שלי (שלי וואהאהאה. שלי) כי לקוויקי אסור קצפת. מורכב מדברים שונים, טקסטורות שונות ומאוד שוקלדי. אני אהבתי.

פונדו – הנר של הפונדו נכבה, אז אפשר להאשים אותו בסמיכות היתרה של השוקולד פונדו, אבל אני חוששת שזה לא העניין. באופן כללי מנה באמת מוצלחת, ביחוד עם המבער (כן, מבער!! ייאי!) בשביל המרשמלו (ויצר הפירומניה המדובר), והקלילות היחסית שהפירות נתנו לארוחה. חכו לתותחים הכבדים.

גלידה – שוב רק שלי, אבל הפעם בלי הצחוק המרושע... אני תמיד לוקחת גלידה וניל, למה הם היו חייבים להרוס אותה? (מקורות יודעי דבר, ר"ע הגורו, ר"ע אחותי, אומרת שכבר זמן מה הגלידה שלהם מתדרדרת...). אז החלפתי אותה. כן. זה עד כדי כך אכזב אותי. ושלא תעיזו להזדעזע ממני. אני הזדעזעתי מהם קודם. הגלידה שקיבלתי (בטעם שוקולד חלב) הייתה דווקא אחלה. רק בסוף הארוחה, כשכבר גם היא נמסה לגמרי קלטתי שגם לה יש עכשיו את הטעם לוואי המבאס הזה. אוף איתם.

אצבע שוקולד – טוב, אני מניחה שהיינו צריכים להגיע לזה. זה לא שהיא לא טובה. והיא גם קצת קראנצ'ית והכול, אבל.... היא יותר מידי. אי אפשר לאכול אותה כשיש לך מה שזה לא יהיה על השולחן, מחכה (ומפתה. יותר.) להיאכל. כבד מידי. זאת הבעיה, אני חושבת.

טיפות מרנג – המממ... טיפות מרנג... מממ... אולי טיפה מתוקות מידי, אפילו אם לוקחים בחשבון את ההקשר. אבל אבל! טיפות מרנג! המממ!

ואפל עם בבנות מקורמלות – אחרי פעם קודמת שאני ואחותי הזמנו את הואפל עם הבננה נשבענו לעולם לא לעשות את זה שוב! ~הנפת יד טרגית השמימה~ אבל הפעם זה היה דווקא סביר. הוואפל קצת קשה, אבל חוץ מזה היה חביב בהחלט. אם לא היינו מופצצי שוקולד בכל מקרה היינו יכולים להוסיף לו יותר-

קרם פראש – מבחנה עם קרם שוקולד... המממ.... רק חבל שהגענו לסף השוקולד כל כך מוקדם, שהפעם לא היה ניעור מסיבי של המבחנה כמו בדרך כלל.


בסופו של דבר היה מאוד מספק, והצלחנו להתקע בלי לסיים את הכל מהצלחת, כך שהסדר הטבעי נשאר על כנו. אפילו שקוויקי טען שהוא רעב. ושאין כזה דבר מתוק מידי. טיי היי...


המוזיקה הייתה נחמדה, אבל חזקה מידי. השירות בינוני, כרגיל. אבל זה מקס ברנר. זה נראה כמו מקס ברנר. אני כבר שלהם, מאז ומעולם J מי עוד יכול לשים אותי על כזה היי של שוקולד?





עכשיו, אם תסלחו לי, גם אני אתפנה לקרוא.

נכתב על ידי , 6/12/2009 19:38   בקטגוריות It wasn't me, עדכונים, או במילים אחרות: No news is good news, תראו, פוסט!, אופטימי, ביקורת  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בימבה* ב-1/3/2010 09:13
 



על זוגיות ובגידה 2, או aftermath


קודם כל: זה מאוד נחמד כשיש לך חברה שתספר על כל מה שעשית במספר הימים האחרונים ותחסוך את המאמץ ממך



הפוסט הקודם, למי שעוד לא דיבר איתי על זה, נחל הצלחה ויצר אופציות שונות להמשכים, וגם העלה שאלות שקשורות בעקיפין לנושא שמצריכות דיון בפני עצמן. הגיבה לו לפחות מגיבה אחת שלא הגיבה מעולם קודם וכמה מגיבים שאני יודע בתור עובדה שקוראים אבל מגיבים רק לעיתים, ככה שאני די מרוצה, וכן, יבואו המשכים לסדרה, רק לא בדיוק כרגע, אלא כשיהיה לי יותר זמן.
התגובות של "בלתי מתקבל על הדעת" היוו אחוז לא באמת מפתיע. כולן, אגב, היו של נשים, ורק ענת התייחסה לסיבה שבגללה נשים חשות ככה בצורה גורפת לפני ששטחה את הטענה שלה. גם היא וגם אניגמה דיברו על עניין של חילופי זוגות, נחמד שאנחנו חיים בתקופה ליברלית (ומצד שני, השרשור שלי עם טיטוס העלה טענה שכנראה לא כל-כך) בני העלה נקודה של אגו, שאני מסכים שבהחלט יתכן שקשורה לחלק מהמקרים (למרות שלדעתי קשר שמבוסס על אגו הוא לא בריא מלכתחילה). אראמיס ובימבה הוכיחו שיש סיבה שהם ביחד, שניהם טענו שצריך לבדוק כל מקרה לגופו.



בקשר אלי: מהסיבה היחידה שמעולם לא הייתי במצב הזה, אני לא בטוח איך אני אתנהג במקרה של בגידה, מה שכן, אני מתייחס לאחרים כמו שאני מתייחס לעצמי, וכל עוד אני רואה מצב שאולי, בעתיד, יכול לקרות לי מצב כזה, אני לא רואה סיבה לפרק קשר ארוך טווח על סמך בגידה חד-פעמית. בהתייחס לאיך זה ישפיע על המשך הקשר - אני ממש לא יודע, מאותה סיבה שאף אחד אחר שלא היה במצב הזה יכול לדעת איך זה יגרום לו להרגיש. כולנו יכולים רק לקוות שלנו (וכדאי שגם לבני הזוג שלנו) זה לא יקרה.
אגב, הדעה הקודמת שלי, לפני הדיון עם ש' וכתיבת הפוסט, הייתה החלטית ונחרצת בדיוק כמו רוב המין הנשי שהגיב לפוסט.



סיימתי לראות את העונה השלישית של "24", ולפני שאני אנהל שיחות ארוכות עם אנשים אני כנראה לא אבין למה כל כך הרבה טוענים שהשנייה גרועה והשלישית טובה. יש לי רק סיבה אחת ויחידה לחשוב ככה, אבל אולי זה כי אני פחות מתרשם מאיומים ביולוגיים ויותר מגרעיניים. לפי זה, אגב, את הרביעית, שאני כרגע שליש לתוכה, אני אמור ממש לאהוב ובינתיים זה אכן מתקיים. הדברים שכן הפריעו לי לגבי היותו של ג'ק באוור חסין כדורים, אגב, לא מסתמנים שהולכים להיפסק, אבל הדברים שאני כן אוהב, כמו הנטייה של ג'ק באוור פתאום לשלוף את האקדח שלו ולירות פעמיים בחזה במקרה הטוב או בברך במקרה הרע של מישהו לכל היותר 12 דקות אחרי הפריים הראשון שלו, גם נראות חלק קבע מהסדרה. משהו חדש שהפריע לי היא תוחלת החיים של שוטרים (ניחא), מאבטחי CTU (גם כן ניחא), ורבאק, אנשי השירות החשאי (ממש לא ניחא). לא שבאמת עברתי איתם אימונים או משהו, אבל אם היה כל כך קל להרוג אותם, הייתם נותנים לי שלושה חודשים ושלושה אנשים בכושר ממוצע ומעלה והייתי מתנקש בברק אובאמה בלי הרבה בעיה. 
אין ספק שיש כמות נכבדת (ומפתיעה) של דמויות אהובות ששורדות את העונה השלישית, הבעיה עם תחילת הרביעית היא שאף אחת מהן לא ממש שרדה את המעבר בין העונות. בינתיים אני מקווה לתחלופה גבוהה במשך העונה הזו, כי אני לא סובל חצי מ-CTU.
את העונה החמישית כבר סיימתי להוריד, את השישית אני עומד להשיג, ככה שרשמים עוד יבואו בעתיד, הו כן.



ואמנם זה לוקח הרבה יותר זמן, אבל גם להוריד באפי במקביל (וגם כאן, התחלתי בעונה השנייה) מספק לי שעות של הנאה, ראיתי את הסדרה בימי נערותי הפוחזים אבל לא באופן לחלוטין סדיר, החל מהעונה השלישית התחלתי להפסיד הרבה מאוד פרקיםשלא לדבר בכלל על שתי האחרונות, אותן בליתי בצבא. אז יש מה להשלים, ובכלל, המצב שיש כאן ולא ב-"24", של "hey, I've seen that before" דווקא די מתאים לי, במיוחד כשהוא קורה ממש ממש מעט.



הפוסט הבא, בתקווה, כבר יעלה נושא חדש לדבר עליו.
 

 
עדיכה: וידויים חושפניים (כי תודו שהתגעגעתם):
אני אוהב גפילטע פיש. באמת, מה יכול להיות כל כך רע בקציצות דגים? אני מודע לזה שזו אימת רוב באי החג, אשכנזים ומזרחים כאחד, אבל בחיי שזה היה טעים.
נכתב על ידי , 14/4/2009 14:32   בקטגוריות תראו, פוסט!, ביקורת, עדכונים, או במילים אחרות: No news is good news  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Quicksand ב-16/4/2009 17:23
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לQuicksand אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Quicksand ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)