- כי תגובה של 1,000 תווים לא תספיק, ובטח שלא אם אני מוגבל ל-250 תווים ומגיב מהפלאפון.
התכוונתי להתעלם מכל המצב, כולם כתבו על זה או דיברו על זה ואני הסתפקתי בלהודיע למי שסביבי שזה אחד המבצעים המוצדקים ביותר במבצעי ישראל (בפרפראזה על שרון ומלחמת של"ג).
כל זה ע שהגעתי, ביד המקרה, לפוסט הזה, שעיקריו יובאו פה.
- "כשמדינת ישראל נכנסת לעזה היא מכניסה עוד עשרות אלפי אזרחים לטווח הקסאמים והגראדים" -
ואני, בטפשותי, חשבתי שכשאנחנו משתלטים על מרחבי שיגור אנחנו רק מפחיתים את איום הקסאמים. אבל כמובן שלא, עצם הכניסה שלנו באחת מכפילה טווח של כל קסאם, זה הרי ידוע שטווח של טיל הוא פונקציה של קרבה של כוחות צבאיים אליו.
- "אין המלחמה הזו נותנת לפלשתינאים רק מוטיבציה להמשיך לירות רקטות על ישובי הדרום, אלא שהמלחמה נותנת להם גם לגיטימציה לירות עוד להתחיל שנית בפיגועי התאבדות. "
אני אתעלם מהניסוח הקלוקל של המשפט ואניח שאני מבין אותו נכון - והלגיטימציה של החמאס, זה מה שגורם להם לירות קסאמים? מעניין, כי בזמן "הפסקת האש" שהייתה הם ירו כמה מאות, אפילו שלא הייתה להם לגיטימציה בכלל! היתכן?
בנוסף, פיגועי התאבדות תמיד היו ותמיד יהיו מטרה של החמאס. זה שאנחנו עוצרים אותם בהתחלה כבר הרבה זמן לא אומר שהם לא מנסים לבצע אותם.
- "אנחנו מפציצים אוניברסיטאות, מסגדים, בתי ספר ובתים של אזרחים פלשתינאים. אזרחים שלא הייתה להם ברירה, ששלטון החמאס השתלט על ביתם וכפה עליהם להישאר שם." -
מה לעשות, כשבכל מסגד מוסתרות כמויות מסחריות של חומרי נפץ ואמל"ח, אני לא רואה כל מניעה להפציץ אותו. כנ"ל לגבי אוניברסיטאות, וכן, גם בתים. החמאס כפה עליהם להישאר שם? החמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות ברשות! האזרחים בחרו אותו, שהם יתמודדו עם התוצאות. אותי זה לא צריך לעניין.
- "הרי לא באמת ייתכן שאנחנו יוצאים למבצע בגלל ירי הקאסמים, ירי שאם להיות הגונים הרג פחות מ-16 תושבים במהלך 8 השנים". -
ברור, הרי נהרגו רק 16 איש מתוך האלפים שחיים בצל הקסאמים כבר שמונה שנים! אין ספק, תגובה מוגזמת. אני אומר שנחכה עוד כמה שנים, כשנגיע ל-100 הרוגים נשקול שנית את המבצע. אולי כשנחגוג חצי יובל לקסאם הראשון של שדרות.
- "הרגנו להם כמעט 1000 אנשים וגם אם נניח שאחד מחמישים היה אזרח, הרי שזה כבר אינו שווה בנפש." וגם: "כל מדינה צריכה להגן על אזרחיה, אבל לשם מה יש לפגוע באזרחים חפים מפשע?" -
יותר מאחד מחמישים היה אזרח, אפילו לפי הערכות צה"ל. ופה אני ארחיב:
בלחימה, בטח בשטח בנוי כל כך צפוף, נהרגים אזרחים. זה לא דבר שישתנה, ובוודאי שהעובדה שקני שיגור וצלפים מתבאים בתוך בתים מאוכלסים לא תפחית את ההרג הזה. אני לא שמח כשנהרגים אזרחים פלסטיניים, אבל זה דבר שקרה, קורה ועוד יקרה. שני ההבדלים המהותיםי בינינו לחמאס הוא שאנחנו לא מכוונים לפגיעה באזרחים מלכתחילה, ושהעוצמה הצבאית שלנו הרבה יותר הרסנית. מישהו באמת מאמין שחייל כלשהו רואה ילדה בתוך הכוונת שלו ולוחץ על ההדק?
המבצע הוא לא "מידה כנגד מידה". הוא לא "נהרוג להם כמה שהרגו לנו and we'll call it even". הוא "הגיעו מים עד נפש". הוא "אנחנו נצרנו את הנשק והירי המשיך, כנראה שאין מנוס."
- "עופרת יצוקה היא מבצע נוסף שיכשל ובו אנו נמשיך להסתובב סחור וסחור ולא לפגוע במטרה, וכמובן שאם לא קיימת מטרה - לא יוכלו לפגוע בה." -
יכשל? כבר בזמן כתיבת הפוסט שלך הוא הצליח. המטרה שלו הייתה להפחית את ירי הקסאמים, ואת זה הכניסה הקרקעית עשתה מהיום הראשון, המטרה הייתה להשתלט על מאגרי אמל"ח של חמאס, וגם את זה עשינו. המטרה הייתה לגשת להסכם הבא כשחמאס ידע למה לצפות אם "הפסקת האש" שתיקבע בו לא תכובד.
אני קוראת בקרב חיילי צה"ל לסרבנות, אל תסכימו שההרג האווילי וחסר הצדק הזה ימשיך.
- אני מנסה, באמת שאני מנסה להגיב למשפט הזה בלי המילה "בגידה." זה קשה. חיילים נפצעים, נהרגים, ועדיין נמצאים בעזה חדורים רוח לחימה ופטריוטיות, מי את בכלל שתפני אליהם?
זאת ועוד. אין מקום לסרבנות בצבא. אמרתי את זה בזמן ההתנתקות, שלה התנגדתי, ואני אומר זאת בזמן המבצע הזה, שבו אני תומך. ישראל קיימת רק בזכות הצבא. סרבנות היא לא באה בחשבון. אני לא זוכר איפה ראיתי את המשפט הזה, אחרת הייתי מקשר, אבל "כשהחמאס יניח את נשקו תהיה רגיעה. כשישראל תניח את נשקה היא תחדול מלהתקיים".
היציאה למבצע הזה היא אחת מפעולות הממשלה הנוכחית שאני הכי תומך בה, אולי היחידה. הוא בא מאוחר מדי, אבל לפחות הוא בא. לא יתכן שממשלה תניח לאזרחיה להיות מותקפים כמעט ללא הפסקה במשל שמונה שנים ולא תגיב על כך באלימות. יש סיבה לכך שההתנגדות העולמית הייתה מאוד מתונה בתחילה. גם מנהיגים באירופה הבינו שהם היו פועלים באותה דרך בדיוק אם היו נתונים באותו מצב. כמו שפרנצ'סקה כתבה בבלוג שלה, שהיא שאלה את חבריה האמריקאים מה היה קורה אם היו יורים רקטות מווילס לאנגליה. אין ספק שווילס הייתה נמחקת מעל פני האדמה תוך הרבה פחות משמונה שנים.
הבעיה היחידה שלי עם המבצע הוא שהוא הסתיים בצורה חד-צדדית. אמנם עוד לא יצאנו, ואני מקווה שלא נצא מעזה עד שיהיה הסכם מקובל שיכלול הפסקת אש ברת-קיימא, אבל שוב אנחנו חוזרים לדרך הישראלית בשנים האחרונות, של כניעה כשאנחנו מנצחים.
אבל מילא, אני לא ממש מבין ולא ממש יודע מה הולך, אולי המבצע מיצה את עצמו, אני אתן לקובעי ההלחטות ליהנות מהספק (אני מדבר על ברק, לא על אולמרט, לגביו כבר אין ספק, אני רק מקווה שהוא לא יחריב לגמרי את היחסים שלנו עם ארה"ב לפני שיחליף אותו מישהו יותר כשיר בתפקידו.)
אני מחזק את ידי תושבי הדרום, שמופגזים כבר שנים, בתקווה שנעשה צעד נוסף לכיוון הפסקת הירי.
נסיים בנימה של "באמת שהיה לי פוסט לא-פוליטי כבר מוכן, ואפילו רציתי לפרסם אותו".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: