איך חול יכול להיות מהיר?

אני אחרוג ממנהגי הפעם, אבל לא, לא במה שאתם חושבים. הפוסט עדיין יהיה ארוך כשנות הגלות (למרות שמבט חטוף על הקודם גורם לי לחשוב שהוא אכן הגזמה פראית, אפילו בשבילי), הפעם רובו יהיה עלי, או, אם אני אקח את ההברקה שלי מהמידע ליד השם שלי במסנג'ר, "רמת טמטום כמו שלי זה לא גנטי, זה כשרון שהתפתח עם השנים".

הזכרון שלי אף פעם לא היה יותר מדי טוב. לא באופן כללי, רק בכמה דברים ספציפיים, כמו שמות, דברים שאני צריך לעשות, או, וכאן אני מגיע לעיקר (כן, גם אותי זה מפתיע כמה מהר) – דברים שאני צריך לקחת.

רק בשביל דוגמה, אני אביא פה כמה דברים, שיכול להיות שחלקם יראו לכם מופרכים, ותכל'ס, בצדק. רק אנשים שמכירים אותי יודעים על הבעיה שלי.

נתחיל בקלאסיקות – צו ראשון. היה כיף. אבא שלי הסיע אותי בדרך לעבודה שלו לתל השומר, ושם גיליתי ששכחתי משהו. כן, אני יודע מה אתם חושבים - "קורה, תתקשר לאבא ושיחזור לקחת אותך." בימינו, זה פשוט. בזמני (ולא, זה לא היה לפני ממש הרבה שנים, אבל הרבה השתנה בתחום מאז) לא היה לכל ילד בן שתים עשרה שני טלפונים סלולריים. לי, בגיל שבע עשרה בערך, לא היה אפילו אחד (את הראשון שלי, שהיה האחרון שלא שילמתי עליו בעצמי, אגב, קנו לי לגיוס. ברוח הפוסט, איבדתי אותו תוך חודש בערך, כי שכחתי אותו במרפאה), ולא הייתי שונה בזה מרוב האנשים בגילי. טלכרט היה. מונח בצורה נוחה באריזה של תעודת הזהות שלי, שהיא, אגב, הדבר אותו שכחתי.

עוד דבר שלא היה בזמנו היה שיחות גוביינא לטלפונים סלולריים. וכך מצאתי את עצמי עומד ופושט יד למען אדם נדיב אשר ייתן לי להשתמש בטלכרט שלו למען שיחה לטלפון סלולרי. מיותר לציין שבאותו יום כבר לא הגעתי לצו הראשון.  

אני שונא את ישרא-בלוג.

מי שקרא אותי יותר מפעם אחת יודע שהפוסטים שלי הם לא מהקצרים ביותר, בלשון המעטה, ולכן עובר הרבה זמן מהרגע שאני מתחיל לכתוב אותם עד הרגע שבו אני מפרסם אותם. הזמן הזה, מסתבר, עובר את גבול הזמן שאתה יכול לשבת בדף העריכה ושהמערכת עדיין תזהה אותך כשתנסה לעדכן. הפעם, ניסיתי לא להעתיק ולהדביק, אלא פשוט לעדכן באמצע הכתיבה ואז לעדכן מחדש עם הסיום, אבל כמובן שכבר היה מאוחר מדי. אז אני כותב עכשיו בוורד, ואני אנסה לשחזר את שאבד.

הפוסט שוב יחולק לחלקים, כי כמו תמיד, הוא עומד להיות ארוך. הקוראים הנמושות חסרי כוח הרצון מביניכם שלא מסוגלים לקרוא עד הסוף מוזמנים לחלק את הפוסט למטלה שבועית. בחיי, מה שאני עושה בשבילכם...

למדתי הרבה דברים חשובים השבוע, וכשאני אומר חשובים אני לא מתכוון למשפטים בחדו"א, קודים לזיהוי שגיאות, מטריצות או אפילו קלט ופלט ב- , רחמנא ליצלן, אלא לדברים חשובים באמת, לקחי חיים שילוו אותי גם הרבה אחרי סוף הסמסטר, בניגוד לחומר הנלמד. ולהלן הרשימה:

אם נותנים לך חוברת עם 18 תרגילים באלגברה, תוודא האם באמת מצפים ממך להגיש את כולם, או, נניח, בצורה היפותטית לחלוטין, רק 8 מהם

אכן. זה מה שגיליתי בזמן שביקשתי עזרה של חבר באיזו שאלה במרוכבים וגילית שלא תריך לעשות לא אותה, ולא עוד 9 שאלות אחרות. למזלי גיליתי את בעובדה הזאת לפני שטרחתי להכין את כל החוברת, אבל זה עדיין היה מתסכל. מסקנה: לקרוא את האותיות הקטנות לפני שמכינים את השיעורים.

אם מישהו שואל 'איפה איתי', ועונים לו 'הוא עשה על עצמו XOR ונעלם' וזה לא משעשע אותך, כנראה שאתה לא בטכניון

או לפחות לא לוקח קורס במערכות ספרתיות. סימני הציטוט, אגב, הם לא ליופי. אלו אכן ציטוטים ישירים של חברים שלי, וכולנו, חבורה של חמישה אנשים, צחקנו מהבדיחה, מה שמוכיח שזה לא רק אני, גם כל החברים שלי חנונים כמוני. אגב, אם תשאלו אותם, אף אחד לא יודה באמת שזה מצחיק אותו, ובצדק. אני פשוט כבר הקרבתי מזמן את הכבוד העצמי שלי על מזבח הרייטינג.

גם מרצה משעשע יכול להיות מייגע אם ההרצאה שלו היא בין חמש וחצי לשבע וחצי בערב

השבוע הכרנו את ניר קציר, שעד השבוע היה בחו"ל והוחלף על ידי מרצים אחרים במערכות ספרתיות, מרצים, שאגב, כמעט הרגו אותנו. ניר קציר הוא מרצה שנון, מהיר מחשבה ומשעשע עד ממש מצחיק, ואנשים כאלה ישר קונים אותי. הבעיה היא שחלק מהאנשים שעוברים את אותה הרצאה איתי מתחילים את היום שלהם בשמונה וחצי בבוקר ולא בשתים עשרה וחצי כמוני, וקצת קשה להיות משועשע מסיפורים על טבריה כשאתה מחוק מעייפות. יש לי הרגשה ששבוע הבא אני אעבור את ההרצאה עם הרבה פחות מהחברים שלי.

נ.ב. - מציטוטי ניר קציר - בסוף הפוסט.

ומצד שני, מרצה לר משעשע יכול להיות מייגע גם בשמונה וחצי בבוקר

כן, מישה שלנו עדיין דורש דירבון כדי שהמילים הראשונות שהוא יאמר בכניסה לכיתה יהיו "בוקר טוב" ולא "מטריצה סקלרית", ולמרות שהוא לפעמים משעשע, זה לא בגלל שהוא מנסה, אלא בגלל שהמאבק שלו בשפה העברית הוא ממש מחזה גרוטסקי. מזל שהמתרגל, למרות שגם אינו משעשע, עוזר להבין את החומר בצורה הרבה יותר טובה. בינתיים, אין אבדות לכוחותינו.

ובאותו נושא, לימה (lema) זה מינוח של משפט במתמטיקה, ולא פשוט עיוות של מילת השאלה בעברית על ידי מרצה רוסי עם מבטא כבד

ותתפלאו כמה זמן לקח לנו להבין את זה.

מספר הדרכים לכתוב מ.ש.ל שווה בערך לכמות המרצים והמתרגלים השונים שלי, כמו גם לפחות למספר הפירושים שהוצמדו לשלושת האותיות הללו

מי שזוכר אפילו מעט מהתיכון בוודאי זוכר את שלושת האותיות האלו ממתמטיקה, שבאות אחרי שהראנו את מה שצריך להוכיח. בשבוע האחרון הכרתי עוד ארבע דרכים לכתוב את אותו דבר בדיוק, ועוד היד נטויה. את הפירושים שהומצאו בטכניון אני מכיר חלקית ("מה שנדמה לך", "מה שעשינו לאחותך" וכד'), אבל כבר מספר הדרכים לייצג הוכחה השתווה אליהם. הבעיה היא רק להבחין מתי כל מיני צורות גיאומטריות או אותיות קיריליות מייצגות את ההוכחה.

לגור עם שותך שהוא חבר שלך מכיתה ו' זה לא חלום, זה סרט

זה נשמע כמו רעיון טוב, במקור. באמת. ויש יתרונות מסוימים לעובדה שאני מכיר את דן כל כך הרבה זמן, שאנחנו יכלים לדבר אחד עם השני על הכל בערך, ואם יש איזושהי בעיה בקשר לדירה או למה שקורה אין לאף אחד מאיתנו בעיה להעיר לשני, אבל לפעמים אני פשוט מרגיש שאני רואה את הבחור יותר מדי. גם העובדה של ההערכה הלא קיימת הזו לכסף פשוט הורגת אותי לפעמים. חשבתי שזה סתם הוא, פעם. עכשיו אני מבין שזה חינוך מהבית. אני מבין שלהתאמן ב-Holmes' Place זה קלאסה והרבה יותר כיף מבטכניון, אבל זה גם עולה כל חודש פי שתיים מכמה שמנוי בטכניון עולה לכל השנה. אני גם מבין שהוא לא ממש מסוגל להכין לעצמו אפילו סלט לבד (זה לא שהוא לא מסוגל כמו העובדה שהוא אף פעם לא ניסה), אבל לשלם 24 שקל כל יום על סלט, לא כולל משלוח?

אני לא מקנא, באמת. ברור שהיה נחמד אם היה לי את הכסף לעמוד בהוצאות האלה, אבל אפילו אם היה לי אותו, הייתי משתמש בכלים שיש לי לחסוך אותו. ולא כי אני קמצן, אלא פשוט בגלל שבזבוז כל כך מוחלט פשוט מפריע לי ברמה תת-הכרתית עמוקה. זה, והעקשנות של הבן אדם (הצעתי לו לבוא איתי לקניות, לראות אין אני מכין לו את אותו סלט בדיוק בשבריר מהמחיר שהוא משלם עליו, אבל הוא פשוט לא מעוניין).

אני תוהה אם הוא ימשיך עם זה כשהוא יצטרך לעבוד בשביל הכסף שלו. זה נושא מעניין למחקר.

ישנם מספר דברים שאני רק חושד בהם, עדיין אין לי הוכחות מספיקות או עובדות מוגמרות, אבל אלו דברים ששווה להפריך או לאשש בתקופה הקרובה, עם שיהותי המוגזמת בטכניון. הנה ראשי הפרקים של "אני חושד ש-"

- הקורס חדו"א 1 ת' מסובסד על ידי חברות ליצור נייר, דיו, ואולי גם חודים חעפרונות מכניים ומחקים.

- אני מתבלגר בצורה הרסנית (שורה זו נכתבה בעת צהרי יום ד', שעתיים חופשיות שבהם אני אמור להסתובב בשמש כאילו יש לי חיים, אבל אמור זה שם של דג).

- כל יום רביעי (היום היחיד בו אני מתחיל בשמונה וחצי) אני אתחבט מחדש בשאלה מה עדיף: להירדם בשיעור או להפסיד חצי ממנו בגלל כאב בטן (דברים שנגרמים בגלל אי שתיית או שתיית חצי ליטר קפה הבוקר שלי, בהתאמה)

- בקרוב מאוד דברים כמו נשים שמתקשרות אלי (אפילו אם הם בנות משפחה) יהפכו להיות ה-highlight של כל שבוע שלי.

- שפיות המרצה היא ביחס הפוך לעניין שמעוררת ההרצאה.

- אחת מזכויות המרצים הטכניון היא אספקת קססה באופן קבוע.

- עד סוף הקורס ואולי גם אחריו, אני אמשיך לקרוא לו בטעות "מערכות מספריות" במקום "ספרתיות".

עדכון בקשר לחשדות שלי עוד יבוא בשבועות הקרובים.

כן, הגענו לחלק שכולם הכי אהבו בשני הפוסטים הקודמים, עם או בלי קשר לעובדה שלא קראתם את השאר. ציטוטים, שהפעם נשלטים רובם כמעט לחלוטין על ידי ניר קציר:

רג'ה , המתרגל של מבוא למדעי המחשב ח' - "עדיף לכתוב את התכנה בצורה ברורה. זה גם יותר טוב לכם, גם יותר טוב למי שבודק וגם יותר טוב לציון שלכם."

אסף, המרצה בחדו"א (אני צריך לעשות רשימה של הסגל שלי) - "לכלל הסנדביץ' לאינסוף יש רק פרוסה אחת, לכן אפשר לקרוא לו כלל הפיצה."

ובשיעור שלאחר מכן, אחרי ששאל שאלה: "אני מחפש מילה אחת. נכון, פיצה!"

ובאותו שיעור, בקשר לדרך הוכחה: "הכי טוב זה לקבל סתירה." (תקראו את זה בקול, אם לא הבנתם).

שאלה שנשאלה: "לא צריך להגיד שהסדרה עולה ממש?"

- "לא ממש".

אלכס המלך - "אנחנו בונים את הקורס הזה על טווח זיכרון של שבוע וחצי, זה לא עובד אחרת." (למישהו ששכח חומר של שבוע שעבר)

- "עזוב, חכה חצי דקה, זה יעבור לך." (למישהו שנתקע באמצע שאילת שאלה)

עמיתי, המתרגל באלגברה (אז מה אם אמרתי שהוא לא משעשע) - "הפעולה לא תקפה כאשר i=1 או l=n, אבל מה אכפת לי?"

מישה , אלגברה - "נניח שזו מטריצה 2X2, אין לו כוח לרשום שוב מטריצה 7X7"

וגם, עברית קשה שפה: "A מטריצה אלכסונית ומרוכבית" (אהמ. מרוכבת).

ניר קציר, קבלו אותו:

- "יש שאלות? זה שלא הבנתם את ההרצאה הקודמת זה בסדר, כי גם את זאת לא תבינו."

- "המטרה שלנו בקורס זה לצאת מפה עם ממוצע כיתתי 100. כלומר, כל אחד יכול לקבל כמה שבא לו, כל עוד הוא לא דופק את הממוצע."

-"היתרון בקורס הזה הוא שאי אפשר לטעות הרבה, כי התוצאה היא או 0 או 1, ושני המספרים די קרובים אחד לשני."

-"זה בריא קצת לא לדעת את החומר."

-"אני אומר לכם את זה בצורה הזאת כי כבר התקשרו אלי סטודנטים באמצע הלילה - סטודנטים, לא סטודנטיות, אחרת לא היה לי אכפת."

-"בקורס הזה קל לזהות אם אתה בכיתה הנכונה, אתה מסתכל על הלוח ואם אתה רואה משהו חוץ מ-0 או 1- אתה יוצא."

ויש לו משהו כנראה מאוד עקרוני נגד הפסקה ביו השיעורים (נהוגה הפסקה של עשר דקות, אבל היא מבזבזת זמן):

-"אני מציע לכם בלי הפסקה, כי ככה נוכל להישאר, וללמוד בכל זאת עד שבע וחצי - נרויח פעמיים."

-"אה, יש פה מעשנים וכאלה? חבל, לא בריא."

-"המרצים האחרים נתנו לכם הפסקה? טוב, בשביל הגיוון אני לא אתן, ננסה ואז נחליט."

ישי, המתרגל המסטול של ספרתיות - "אתם לא צריכים לכתוב את זה, הכל כתוב בחוברת. כלומר, זה ספציפית לא, אבל חוץ מזה כן."

 וגם לישראלים עברית קשה שפה - "ניקח שני מילות - אה, שני מילים, אה- שתי מילים."

דבר אחרון: שיחת טלפון הזויה מלפני שבוע:

אני בדרך להדיג אישור לימודים להופעה של פורטיס וסחרוף , הטלפון מצלצל. "רכבת לילה לקהיר", כלומר מספר בלתי מזוהה. אני עונה בכל זאת:

- "הלו."

- "Quicksand?"

- "חיובי."

- "מדבר קובי, אני החונך שלך בפרויקט מלא"ך."

- "אתה ה-מה שלי?"

- "החונך שלך."

- "יש כזה דבר?"

- "כן, רציתי להזמין אותך לפגישת יעוץ, לראות מה אפשר לעשות כדי לעזור לך להתקבל לפקולטה שאתה רוצה."

- "אוקי..."

- "לאיזו פקולטה אתה מעוניין לעבור?"

- "חשמל."

- "א-הה." (א-הה שאומר הכל). "טוב, נקבע ליום רביעי הבא, בשעה שתיים."

- "אוקי..."

שבוע לאחר מכן, חיכיתי מחוץ למשרד עם עוד בחור ובחורה, שניים וחצי רוסים עומדים ומצפים לקובי. הוא לא נמצא. מסתבר שהוא שלח יום קודם באי מייל ביטול לפגישה. מזל שלבחורה היה את הטלפון שלו, אז חיכינו "רק" בערך שעה. הוא אמר שהוא יקבע לנו מועד חדש. בינתיים מאוד מסקרן אותי מה הוא יוכל להגיד לי שאני לא יודע כבר.

כשהלכתי לחפש את הערעור של טיטוס בצהרי יום ד', פגשתי שני אנשים שהיו איתנו בקורס קדם לפני המכינה, ונמצאים עכשיו במכינה. דיברנו קצת, הם שמעו קצת מהתרשמותי הכל-כך חיובית (סרקאזם, אנשים, סרקאזם) מהמכינה ועל זה שאני עכשיו במלא"ך. הם לא ידעו שקיים כזה מסלול בכלל, ולדבריהם, אם הם היו יודעים, הם לא היו נרשמים למכינה מלכתחילה. טוב, נו, אמרתי להם שאם הם היו מדברים איתי קודם הייתי אומר להם לא להירשם למכינה ויהי מה, אבל לא משנה. הם אמרו שבינתיים לא קשה, אמרתי להם שזה רק בגלל שזה הטרימסטר הראשון, ושאם הם מתכוונים להצליח שיקנו כיסר לימודים נוח, כי הם עומדים לשבת הרבה. דיכאתי אותם קצת, והלכתי. נבדוק איך הולך להם בעתיד, אני בטח מאחל להם הצלחה גדולה יותר משלי.

אחרי שבוע חלש, פתאום התחילו לצוץ שיעורים מכל מקום אפשרי. כבר כל הקורסים הספיקו לתת שיעורים, חדו"א נתנו את החדשים עוד לפני תאריך ההגשה של הישנים, אלגברה ישר דאגו שתהיה לנו עבודה חדשה אחרי הגשת הקודמת, וגם ספרתיות, פיזיקה ומדעי במחשב לקחו חלק במכבש הלחצים הזה. עכשיו תסלחו לי, יש לי סיכומים למרקר. אני אשאיר אתם עם Iron Maiden, בלי קשר (ואולי עם) לעובדה שזה מכשיר עינויים מימי הביניים:

Iron Maiden \ Chains of Misery

There's a madman in the corner of your eye
He likes to pry-into your sunlight
He whants to burst into the street with you and I
A world of shadows and of rain
He's seen what love is...
He wants to pay you back with guilt...

[Chorus:]
He lies to you he won't let you be
He's got your Chains of misery
He won't be still till he's turned your key
He holds your Chains of misery

There's prophet in the gutter in the street
He say "You're damned !" - and you believe him...
He's got a vision but it shines out through your eyes
A world of hatred and fear...
He's felt what love means...
He whants to pay you back with pain

[Chorus:]

It's only love that holds the key to our hearts... only love...

שבוע שני ללימודים עבר, ואיתו הזכות שלי לקטר בזמן שאני לא עושה כלום. עכשיו הגיע הזמן לשנות, או במילים אחרות: לקטר, אבל לשבת מול המחשב ולהדפיס הרצאות, תרגולים ושיעורי בית כמו ענק. מה שאומר שבשאיפה, הפוסט הזה לא יהיה ארוך כמו הקודם. בחיי שאני צריך דברים חדשים לשאוף אליהם בחיים, או יותר חשוב, לשאוף אותם. כמו שאמרתי לחבר'ה לפני ההופעה ביום רביעי, קראתי מחקרים שעישון גראס עוזר לזיכרון. לא העליתי את הנושא בעצמי, פשוט איזה יחצ"נית של האולטרסאונד הסתובבה וחילקה פליירים עם שקיות שמכילות איזשהו סוג של סוכריות. אחרי שאימתנו שאכן אין עליהן סמיילי אבל הן מרעננות את הנשימה ורק בשתי קלוריות, איכשהו השיחה הגיעה לנושא הזה. כמו שאתם מבינים, סטודנטים בטכניון לא צריכים עילה חזקה מדי כדי שהשיחה שלהם תגיע לנושא סמים.

 

 

ואם אמרנו פורטיס-סחרוף, מעניין, למרות שלא מפתיע, ששמעתי על ההופעה במקרה אחרי ההרצאה במערכות ספרתיות ביום שלישי. הופעה לכבוד פתיחת הלימודים בטכניון. אם יש דבר ממש לאהוב בטכניון (ואני עדיין בספק אם דבר כזה קיים, אבל במקרה שכן) זה ההופעות. בלי הטכניון, לא היה יוצא לי להיות בהופעות של כל כך הרבה אמנים ישראלים שאני מוקיר ומעריך, גם אם הם לא שפויים, או פשוט באים דלוקים כמו חנוכיה להופיע, כמו פורטיס. ביום רביעי הלכתי לקנות כרטיס, ורק אחר כך בדקתי אם כבר הגיע כרטיס הסטודנט שלי.

מיותר לציין שהוא לא הגיע, נכון? אבל הבחורה שבודקת הייתה שווה בטירוף. הלאה.

למזלי, צהרי יום ד' נמשכים שעתיים, כי זה פחות או יותר הזמן שלקח לי להסדיר את העניין. ברור שיכולתי להשתמש בכרטיס הסטודנט שלי מהמכינה, אבל מה אם הכרטיסנים יבדקו בצורה יסודית? (הם לא בדקו, ובסוף נכנסתי עם כרטיס המכינה, אבל הרי צפוי שאם לא הייתי משיג אישור, הם היו בודקים יסודית)

אנשים נדיבים כיוונו אותי למערכת ממוחשבת (זה נשמע משוכלל, אבל כל העניין הוא שני מחשבים תקועים בקיר) של הוצאת אישורים, ולהפתעתי הגמורה (as if) בשל תקלה דבר לא עבד. ובהזדמנות זו, עלי לברך על יחסן האדיב והאוהד של המזכירות, שזו שאיתה דיברתי אפילו לא טרחה להרים אלי את מבטה כשהיא ענתה לי ב"לא" עצבני כששאלתי אם יש דרך להדיג אישור חוץ מדרך המערכת בתקולה. אני רוצה גם להתנצל, כי הרי ברור שבעצם הכל באשמתי, שהעזתי להניח שחלק מתפקידה במהלך השעתיים הארוכות בהן היא יושבת בדלפק בימים א'-ה' הוא לענות לי על שאלות במידה ויש לי.

למזלי, אס"ט מיקמה את המשרדים הארעיים שלה באותו בניין בדיוק, כך שההליכה הלוך וחזור לא לקחה לי יותר מדי זמן, למרות שנאלצתי לפרוץ את דרכי דרך אנשי בנק הפועלים שמזמינים אותי לקפה שממש לא קשור לעובדה שכל זמן שאני אשב ואשתה אותו הם ישבו מולי ויספרו לי כמה טוב להיות בבנק שלהם. מישהו היה צריך לספר להם שבאופן כללי, אני לא מרגיש נוח כשבחורים מזמינים אותי לקפה על חשבונם, ובטח לא כשאני עסוק בלמצוא דרך לראות את פורטיס וסחרוף עוד אותו ערב. מזכירות אס"ט, אני חייב לציין, היו אדיבות בהרבה ממזכירות הטכניון עצמן, ולאחת מהן לקח בדיוק שלושים שניות לאמת את היותי סטודנט ולהפיק לי אישור לימודים. בדרכי החוצה הרגתי שתי ציפורים במכה אחת (עקפתי את שלחנות הקפה של הבנק ועברתי ליד אותה מחלקת כרטיסים שווה) ושמח וטוב לב, הגעתי לתרגול מערכות מספריות. על מה שהלך שם, בהמשך.

תמיד אהבתי את פורטיס, ובטח את סחרוף, וביחד הם מעולים. באמת שקצרה היריעה מלהכיל עד כמה נהניתי מההופעה, וכמה הייתי נהנה עוד יותר אם לא הייתי אוכל לפני כן משהו שאמור להיות מעורב ירושלמי והיה יותר קרוב לפסולת תעשייתית מבתי הזיקוק. הפוסטים שלי ארוכים גם ככה. אז נעבור לציטוטים של פורטיס:

-"שנה הבאה אני וברי באים להרצות פה!"

-"אל תתביישו להעתיק, כולם עושים את זה!"

-"מי מתחתן בחודש הקרוב? ומי מתגרש?"

 

ועוד רבים וטובים.

 

 

לתיקון: בפוסט הקודם הזכרתי את מערכות ספרתיות בתור אחד הקורסים הקלים, וטעויות צריך לתקן. מעבר לעובדה שתוך שתי הרצאות הוא שבר את השיא של חדו"א בהרצאה שאחריה זכרתי הכי מעט ממה שלימדו, הוא גם המשיך להחזיק בשיא "הקורס שהתרגול בו הכי לא קשור להרצאה" שבוע נוסף. אני פשוט חייב לחלוק משפט פיתוח שהמציא אדם הקרוי קלוד שאנון, שלפי המרצה הוא האיינשטיין של הנדסת החשמל:

 

(F(X1,X2,...,Xn)= X1*F(1,X2,...,Xn) + X'1*F(0,X2,...,Xn

 

יש עוד אחד, שאותו אני אחסוך ממכם. אל תרגישו רע אם אין לכם מושג מה כתוב למעלה, כי אלא אם כן אתם לומדים מערכות מספריות, לא צריך להיות לכם מושג, ולי אין למרות שאני כן לוקח את הקורס. פשוט העתקתי את משפט הפיתוח של שאנון מדף ההרצאה.

 

 

ולסיום אופטימי, הרי ציטוטי השבוע הנבחרים:

 

- ויטלי, המרצה למבוא למדמ"ח - "void הוא טיפוס שהוא בעצם לא טיפוס." אהה... כמובן.

- ישי, המתרגל בספרתיות - "רגע, אני אעשה ריסט ואתחיל מחדש, כי הצלחתי לבלבל אפילו את עצמי." ועל זאת נאמר: ישי, לפני שיעור, תוודא שמה שאתה מעשן עדיין לא עבר את תאריך התפוגה!

"יש שתי שיטות: נקודה קבועה, כלומר הנקודה נשארת במקום אחד, ונקודה משתנה, כלומר הנקודה מחליפה את המקום כך שיש נקודה שונה בכל פעם." אממ... מה הנקודה שלך?

- אלכס שלנו, המתרגל האהוב של חדו"א -

"אפסילון הוא האויב שלך. הוא בא אליך בהפתעה, בד"כ עם ערך מאוד-מאוד קטן."

"אני אמרתי דבר כזה? אני גם לא עומד להגיד דבר כזה, למקרה שחשבת."

"באיזשהו שלב של התרגיל יהיה ניחוש. זה יכול להיות ניחוש מושכל, כלומר מסתמך על משהו שאתה כבר יודע, או לא מושכל, כלומר מסתמך על כך שאתה יודע כבר להטיל מטבע." יש! אני יודע להטיל מטבע!

"כן, בשלב מסוים המקצוע הזה הופך להיות קצת כמו חדר." (במבטא אשכנזי כבד ומבוצע להפליא). קצת? קצת??

"נתחיל בכיוון הקל - טוב, אני לא יודע, שניהם קלים." אני עד- אף אחד מהם לא קל.

"זה ההלם הראשון, בבליינד דייט, אתה רואה כזה דבר בפעם הראשונה וזה מפחיד." והתשובה של סטודנט אחד:

"אין פעם שניה אחרי בליינט דייט כזה, במקרה הזה אני אפילו לא משלם על הקפה!"

 

אין מה לעשות, דברים כאלה מצחיקים כשאתה בטכניון. אני מניח שזר לא יבין זאת. עד לשבוע הבא, תישארו פיכחים, ותשמעו כמה שיותר רוק כבד.

עדכון: למי שתוהה, &nbsp זה קוד html ללעבור שורה, או משהו דומה, ואם לא הייתי עצלן אולי הייתי מוריד את כל המיותרים, הם פשוט נשארים כשלוחצים "העתק" ו"הדבק", ובפעם הראשונה שניסיתי לעדכן לא הצלחתי.

ובנוסף, על גימיקים חייבים לשמור:

השיר מוקדש ל-Tarja (תהרגו אותי, אין לי מושג איך מבטאים את זה), הסולנית של Nightwish, שנזרקה מהלהקה. בסדר, היא כנראה הייתה כלבה רצינית, אבל אהבנו אותה בכל מקרה.

Nightwish / Feel For You

You were my first love
The earth moving under me
Bedroom scent, beauty ardent
Distant shiver, heaven sent

I'm the snow on your lips
The freezing taste, the silvery sip
I'm the breath on your hair
The endless nightmare, devil's lair

Only so many times
I can say I long for you
The lily among the thorns
The prey among the wolves

Someday, I will feed a snake
Drink her venom, stay awake
With time all pain will fade
Through your memory I will wade

Barely cold in her grave
Barely warm in my bed
Settling for a draw tonight
Puppet girl, your strings are mine

This one is for you for you
Only for you
Just give in to it never think again
I feel for you

הנה התחלתי.

אני יודע שאני חוזר על עצמי כשאני אומר את זה, אבל באמת, מתישהו זה יתנקם בי, ואני לא הייתי רוצה להיות בסביבה כשזה יקרה. ביום ראשון היה יום מכוון בטכניון, טקסים, היכרות פקולטית וכו', ובמקרה שלי, גם הרשמה לקורסים.

כן. הטקס התחיל בעשר וחצי. את ההרשמה שלי סיימתי בתשע וחצי, כלומר ממש 25 שעות לפני השיעור הראשון שלי, הישג מכובד לכל הדעות. ככה זה כשאתה עושה מעצמך חוות גידול קורי עכביש במשך החודשיים בערך בהם יכולת להירשם מראש. כרגע אני רשום לכל קורסי שנה א' של הנדסת חשמל בטכניון, מה שאומר שהסכם הממוצע של אנשים סביבי גבוה משלי בערך בעשר נקודות.

והנה ההתרשמות שלי מהקורסים בינתיים:

פיזיקה 1מ' - שתי הרצאות ותרגול בינתיים. התרגול במקרה גם היה השיעור הראשון שלי ביום שני, כדי לדאוג שאני לא אצליח, רחמנא ליצלן, להבין מה רוצים ממני. הוא נפתח בחזרה מהירה על נגזרת, המשיך במשוואה דיפרנציאלית ונגמר באינטגרל כפול. תענוג. ההרצאות, לעומת זאת, הרגיעו אותי בצורה מסוימת. שתיהן חזרו על חומר שבמקרה כבר למדתי במכינה, ובהן גם גיליתי שישנם שיעורים שאני חולק עם חברים שלי מהמכינה. הפתעה חיובית.

חדו"א 1ת' - ללא ספק, הקורס שמדגים בצורה היעילה ביותר את מהות הטכניון. בעבר היה רק קורס אחד, חדו"א 1, שנלמד רק ע"י פקולטות 'יוקרתיות', כביכול, כמו מחשבים וחשמל. אז הטכניון החליט להנהיג את לימוד החדו"א בכל הפקולטות, מה שגרר שני דברים במקביל:

1) ירידה חדה ברמת הקורס

2) תחילת קורס חדו"א 1מ' באותן פקולטות שהסכם אליהן גבוה מהשאר (ע"ע : חשמל, מחשבים וכו'). מ' - מורחב. הרמה של הקורס, מן הסתם, יותר גבוהה משל הקורס השני.

הזמן עבר ואיתו פקולטות נוספות, כמו מערכות מידע ומכונות התחילו לדרוש מהסטודנטים שלהם לעבור את אותו קורס מורחב שעוברים הסטודנטים בחשמל ומחשבים. כתוצאה, שוב ירדה רמת הקורס, והפקולטה להנדסת חשמל החליטה שהיא תיצור קורס נוסף, הפעם ללא שיתוף מחשבים, ברמה גבוהה יותר, וקראה לו חדו"א 1ת'. ישנן הרבה שמועות על מדוע ת', אבל העובדה היא, שאף אחד לא ממש יודע, כולל המרצה האחראי על הקורס. פלאי הטכניון.

התרגול הראשון בחדו"א היה שעתיים, בהן בתחלנו בערך מוחלט וסיימנו בבינום של ניוטון, עוברים בדרכנו על אי שוויונים, סדרות, ואינדוקציות. הכל תוך שעתיים. זו הייתה בערך הנקודה בה החלטתי שאולי המכינה לא הייתה רעיון כזה גרוע אחרי הכל, גם אם לא ניצלתי את ההזדמנות כמו שצריך.

אלגברה 1מ' - אם אתם שואלים את עצמכם "מה, לכל קורס עכשיו תתווסף אות?" התשובה הברורה היא: כמובן שכן. קורסי חובה בהנדסת חשמל (אלו שלא קשורים להנדסת חשמל עצמה) תמיד מלווים באותיות. זה פשוט לא היה מספיק פלצני אחרת. ההרצאה שלי באלגברה קדמה לתרגול, וזו הייתה הפעם הראשונה שממש התחלתי להיכנס לקצב. זו גם הייתה הפעם הראשונה ובינתיים היחידה שהבנתי מה משמעות הבדלים בין במרצים. בגלל שההרצאות היו במקביל, הברירה הייתה בין לשבת בקופסת סרדינים עם מרצה טובה לבין לשבת בצורה נורמלית עם מרצה רוסי כבד שכותב "שדה" עם ס'. בחרתי באפשרות השניה, שהיא גם במקרה האפשרות אליה נרשמתי מלכתחילה.

מבוא למדעי המחשב ח' - אם יש קורס שקיבלתי בהרצאה שלו אשליה של מחסור באינטלגנציה בטכניון, זה הקורס. שוב, הקורס בליווי האות נלמד רק בפקולטה להנדסת חשמל, אבל הוא לא שונה אפילו בקצת מהקורס הרגיל, כך שמגיעים אליו אנשים גם מפקולטות אחרות. בגלל שבכל זאת היו בערך שלושה אנשים בכיתה של מעל מאה שמעולם לא התעסקו במחשב מעבר לסוליטייר ואולי גם זה לא, פתחנו בסקירה על אמצעי קלט ופלט של המחשב, ומשם עברנו לכתיבה בשפה בינארית, מה שהחזיר אותי לתחילת כיתה י"א. הסיבה היחידה, אגב, שאני זוכר את החומר הזה היא בגלל שהוא היה ממש ממש קל לי. אם יש קורס בו יש לי סיכוי להוציא ממש טוב, זה הקורס. אם יש שניים, הנה השני:

מערכות מספריות - לא, לא שכחתי את האות. הקורס הזה שייך בצורה מוחלטת לפקולטה להנדסת חשמל, ולכן גם נטול אות. זהו הקורס שנלמד הכי מעט שעות מכל הקורסים שלי, רק שעתיים הרצאה ושעה תרגול כל שבוע. גם את ההרצאה שלו אני עובר בחברת חברים מהמכינה, והחומר בו די פשוט בינתיים, למרות שיש עוד זמן עד לסוף הסמסטר, בלי עין הרע. נראה מה יהיה.

זהו. חמישה קורסים, עשרים וארבע שעות שבועיות (בערך 60% מכמות השעות השבועיות במכינה) והרבה מאוד מתמטיקה. ככה הסמסטר שלי עומד להיראות.

ציטוטי השבוע:

המשפט השלישי של אלכס, המתרגל שלנו בחדו"א 1ת', כשהוא משתמש במטאפורה מעודדת של לימוד שפות להסביר לנו על הקורס:

"בחדו"א 1 לומדים בערך מה שתייר לומד תוך שבוע בארץ זרה: 'שלום', 'להתראות', 'איפה השירותים?' וכו'. חדו"א 1מ' היא כמו ספרון קטן ללימוד שפות, בו לומדים משפטים שלמים בנויים מראש, כמו 'האם יש לכם מרק פטריות?' פה בקורס, עד סוף הסמסטר אנחנו מצפים מכם לקרוא שיקספיר ולכתוב שירה."

המרצה שלי באלגברה, הרוסי הכבד שלא טרח אפילו לומר לנו איך קוראים לו לפני שהתחיל עם מספרים אי רציונליים:

"יש כל מיני חוגים, לא כל החוגים הם סדים." (הוא התכוון לומר 'שדות').

משה, המרצה שלנו במבוא למדעי המחשב ח':

"למחשב יש כל מיני אמצעי קלט, כמו עכבר ומקלדת, ואמצעי פלט, כמו מסך ומדפסת. מישהו מכיר עוד אמצעי קלט ופלט?"

אסף, אחד המרצים האחראים בפקולטה להנדסת חשמל:

"השנה יש לנו 243 סטודנטים חדשים, 27 מהם בנות. אנחנו מנסים להכניס יותר בנות, אבל לא הולך לנו."

ושוב אלכס, לסיום:

"התרגילים שאני נותן בזמן השיעור הם לא להגשה, הם רק לעורר קצת מחשבה אחר כך. כי אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, לא יהיה לכם זמן להכין אותם."

לסיכום: כיף בטכניון, מוי כיף. וזה רק השבוע הראשון. מה, היה ארוך? לא נורא. תסבלו.

Sonata Arctica \ The Cage

A lifetime ago, with frozen eyes they closed the door.
Suddenly I realized what locks are for. No trusting them anymore, lights -
are - out.

Empty the stare, innocent and unaware, dragged out from my home ,my lair.
Earmarked me, hurt me, burned me.

The walls around me, eyes surround me, feed my fear again.
I must be freed or I will die before the harvest moon, my friend.
I do not have another year in me, you've gotta set me free.

The dream is alive, I can run up the hills every night,
go around and see another side of the tree.
Freedom has a meaning for me, howl with me.

Fear in the dark, I advice you. You can not see the eyes, they grow behind
you....
It's my song they now sing to you.
You stand no chance....

They'll kill for me, steal back my freedom, set me free, it's my minions vs.
thee.
Fiery the vengeance, hate will drain me.

The walls around me, eyes surround me, feed my fear again.
I must be freed or I will die before the harvest moon, my friend.
I do not have another year in me, you've gotta set me free.

The dream is alive, I can run up the hills every night,
go around and see another side of the tree.
All I want is to be untamed and free, howl and (dream).

The dream is alive, with the moon on the hills every night,
run around and see another side of the dream.
Freedom has a meaning for me, you can't tame me...

You will remember the day you crossed my path.
leave me without a guard and you feel my wrath.
What you have done to me has made me bitter and cruel.
I'll see that all the hate you spread returns to you, you, to you...

The walls around me, eyes surround me, feed my fear again.
I must be freed or I will die before the harvest moon, my friend.
I do not have another year in me, you've gotta set me free.

The dream is alive, I can run up the hills every night,
go around and see another side of the tree.
All I want is to be untamed and free, howl and (dream).

The dream is alive, with the moon on the hills every night,
run around and see another side of the dream.
Freedom has a meaning for me, you can't tame me...

The dream is alive, I can run up the hills every night,
go around and see another side of the tree.
All I want is to be untamed and free, howl and (dream).

The dream is alive, with the moon on the hills every night,
run around and see another side of the dream.
Freedom has a meaning for me..