איך חול יכול להיות מהיר?

העדכון הזה בא מספר דקות לפני שאני זז לישון. ולמה שאדם כמוני ילך לישון בשעה אחת עשרה בלילה, אתם שואלים? אז ככה: אני רוצה לפחות חמש וחצי שעות שינה לפני שאני קם למשמרת.

כן, למהירי המחשבה שביניכם, אני קם קצת לפני חמש בבוקר. קצת מדכא לקום כשעדיין חושך בחוץ. אבל לפחות אני מסיים את המשמרת בשתיים-שלוש אחה"צ, מה שמשאיר לי הרבה זמן פנוי.

אתמול היה לי האימון הראשון בחדר כושר, ונזכרתי כמה אני שונא את הראשונים. הם פתאום ממחישים לך מה הרבה יותר מדי זמן של חוסר פעילות גופנית עשה לך (הוריד את המשקלים שלי בהכל בפחות או יותר 60 אחוז), ומוסיפים "יא פדלאה" בשביל הטעם. בצד החיובי, כיווצים אין לי. גם לא כבוד עצמי, אבל זה כבר לא קשור.

חפיפה במשך שלושה ימים זה כבר באמת ארוך, אבל ככה זה באבטחת בתי חולים, מסתבר. בינתיים הייתי במשמרת עם בחור רוסי נחמד, שברגע שרק יהיה לי אייפוד ישמע איתי לד זפלין ופינק פלויד, ואם אני אצליח לשכנע אותו גם מטאליקה, מגהדת' וכל דבר אחר שיש לי ב-MP3, בתנאי שהמשמרות שלנו ימשיכו להיות ביחד, והיום איתו בחור מהיותר מצחיקים שפגשתי. הם בילו חלק לא מבוטל משמונה השעות שבילינו ביחד בללכת מכות והערות ציניות משעשעות (-"שיט! שכחתי את הפלאפון!" -"יש לך שניים, מה אתה בוכה?" -"כן, אבל לחברה שלך יש רק את השני.") גם הכרתי כמה עובדים משעשעים (-"למה אתם בזוגות? מפחדים מבני סלע?" וגם -"מה יש לכם באקדח, קפצונים?" -"מה פתאום, קפצונים זה מסוכן, הרעש יכול להבהיל אנשים") ומי שמכיר אותי יודע שאווירה טובה היא הכל בשבילי. ארוחת צהריים מלאה בשני שקלים וארבעים אגורות זה גם לא רע, במיוחד לא כשהיא מכילה דברים כמו סטייק בקר ובצל מטוגן כמו היום (שהיה פשוט מעולה).

לישראלי המכוער כבר נחשפתי יותר מפעם אחת, אבל זה צפוי, והרבה פחות מפריע כשיש לך עוד בן אדם איתך. ולפי מה ששמעתי, כל עוד הוא לא מכוער מספיק כדי לבוא עם אלה או ספסל ברזל ששוקל ארבעים קילו, אתה במצב טוב. ולא, אני לא צוחק. זה קיים בבתי חולים אחרים. בשלי רק מדי פעם צריך להגן על עצמך מדברים יותר פשוטים (הזקנים האלה יודעים להשתמש בהליכונים כמו מומחי קונג פו, מזל שיש לי גז מדמיע).

אבל ברצינות, מהאנשים כמו גם המפקח הבנתי שיצא לי להיות באחד מבתי החולים הרגועים יותר. ויש גם ישראלים יפים, זו לא רק שמועה מופרכת (נניח, אלו שמביאים לשער את העוגיות שנשארות אחרי ישיבת הנהלה).

מה עוד? מקרר, מזגן, קומקום, טוסטר, מיקרוגל. חדר מאובזר להפליא. אה, ויש לנו שכפ"צים.

לא, רבותי, אני לא מדבר על הוסטים המכוערים שמשום מה קוראים להם "אפודים" באבטחת מוסדות חינוך ומסמנים אותך כמו זרקור למקרה שמישהו ירצה לירות בך, למרות שלפחות עננת הברחשים שנמשכים לצהוב מקילומטרים מסתירים אותך די יפה. אני מתכוון לקוולאר, דבר שבשאיפה אכן יחסום כדור, לפחות 9 מ"מ, ושאותו אנחנו צריכים ללבוש במקרה של התרעה ממוקדת. אני רק מחכה לרגע, אישית.

קצת חבל שאף אחד לא מודע לקורס באורך שבוע שאנחנו עוברים, למאות הכדורים שירינו ולשעות הקרב מגע שהפצעים מהן עדיין לא החלימו לי לגמרי. אולי זה היה גורם להם להתייחס קצת יותר ברצינות אלינו, אנחנו בכל זאת קצת מעבר לקשישים עם מגנומטר שאומרים "פותחת תיק בקשה". (לצורך העניין, במשמרת ובקורס היו איתי קצינים, מ"כים של חי"ר, וצלפים)

וזהו להיום באמת כדאי שאני אזוז לישון.

אז ככה זה כשאני מנסה להעביר את הזמן תוך התעלמות מופגנת מהחדו"א (דמיינו סיבוב רעשן אגרסיבי) שלידי. כדי לעות את הנושא החם טיפה יותר מאתגר בשביל עצמי, אני אנסה למצוא את עשרת האלבומים האהובים עלי שלא כוללים רוק, או לפחות לא מטאל.

Pink Floyd - Darkside.

אם אני צריך להסביר לכם למה, אתם לא נמצאים בבלוג הנכון.

The Prodigy - Music for the Jilted Generation

אחד האלבומים הראשונים שקניתי, הרבה לפני שהתחלתי להשקיע זמן בהורדות מוזיקה במקום כסף בקניה. טכנו אסידי מאורגן להפליא, במומחיות ממש מתימטית. רק מאוחר יותר באה הקניה של שני הדיסקים האחרים של הפרודיג'י, ואף אחד מהם לא השתווה לגאונות של זה.

Enigma - Greatest hits

שימו לב, לא, אני חוזר, לא הדיסק של הרמיקסים. כמות הפעמים ששמעתי את הדיסק הזה בלילות בצבא הייתה יכולה להיקרא מוזגמת אם הוא לא היה כל כך טוב.

Madonna - the immaculate collection

השם אומר את הכל. בצעירותי הושפעתי הרבה מהאחיות שלי, גם בנושא מדונה. והאוסף הזה הוא אכן immaculate. ותודה לך שהוכחת לי שאני עדיין זוכר את כל המילים כמעט.

East 17- Walthamstow

הדיסק (אמרתי דיסק? אתכוונתי קלטת) שאי פעם קניתי. יש בו שירי רוק, מעט, לפני שהחבר'ה הפכו לבוי בנד ומגנט קיטש וזכו בבוז הנצחי שלי.

Alanis - Jagged little Pill

זהו, הגעתי למסקנה שבלי רוק בכלל אין לי טעם להמשיך את הרשימה. תנו לי קצת קרדיט, לפחות זה רוק רך. שוב, השפעה מהאחיות שלי, אבל השפעה מבורכת. אחת מאלפי האמנים שהאלבום הראשון שלהם הוא הטוב ביותר.

Radiohead - the Bends

ולא אכפת לי כמה כולם אומרים ש-ok computer יותר טוב. אין על Street Spirit ו-Just.

Queen - Greatest Hits

זאת הנקודה שכבר הלכתי לרשימה עצמה כדי לבדוק מה עוד אני יכול למצוא ששמעתי וממש אהבתי. לא מפתיע אותי בכלל לגלות שם הרבה דברים שכבר כתבתי. די מפליא אותי, לעומת זאת, מה שכחתי.

R.E.M - Automatic for the People

מדיסק לדיסק הרשימה הזאת נראית יותר כמו מסע למחוזות ילדותי. חוץ מ-Darkside אין שום דיסק ששמעתי במלואו בשנה האחרונה בערך, ויש כמה שלא שמעתי אפילו שיר יחיד מהם כבר מספר שנים לא מבוטל. מסקרן משהו, לראות אם אני עדיין אוהב אותם בנקודה זו בחיים שלי, אחרי כל כך הרבה גיטרות שהשתלטו לי על השמיעה.

נ.ב - Led Zeppelin לא נמצאים ברשימה מהסיבה הפשוטה שאני לא יודע איך השירים שלהם מתחלקים מבחינת האלבומים, ולבדוק עכשיו יהיה בעייתי בצורה שלא תיאמן.

כואבות לי האצבעות, ולכן הפוסט הזה יקדים את זה שאולי יהיה ארוך ואולי יהיה קצר due to senility.

Mental notes:

* שחיה, גם של 25 בריכות, לא דומה בכלל לריצה.

* היא גם לא עוזרת ליכולת לבצע עליות מתח.

* בקרב מגע, גם אם אתה היחיד שמרביץ, עדיין כואב לך.

* שלא לציין מה קורה כשאתה לא היחיד.

* מסתבר שלמאבטחים ברמה טיפה יותר רצינית ממוסדות חינוך מותר, ואפילו מאמנים אותנו, לבצע וידוא הריגה.

* גם מותר לנו לפתוח באש על סמך חשד, שזה בכלל הזוי.

* העור של הידיים שלי לא עומד להתקשח מעצמו, ולכן כדאי שאני אקנה כבר גיטרה אם אני רוצה להפסיק לדמם על אקדחים בזמני הפנוי.

* לא רק לסביות מתגייסות לקרבי (אבל אם להסתמך על היחס בקורס, הן עומדות על 50% מכלל המגויסות לקרבי)

* ירי מאמץ, גם אם המאמץ הוא בסך הכל ספרינט של 150-160 מטר, מוריד את אחוזי הפגיעות שלי מ-90 לבערך 62.

* יריחו זה אחלה אקדח, גם כשהוא ישן ולחלוטין לא-פולימרי. מסתבר שמדי פעם אנחנו כן יודעים לייצר נשק טוב.

* ואורך הקנה משנה, או-הו כמה משנה, את רמת הפגיעות.

* לא משנה איפה אני נמצא, תמיד אני אגרר לחצי- התפשטות כדי שכולם יוכלו לראות את פרד ודוריס (לא ביוזמתי! אני נשבע!)

* במאבטחי בתי חולים משקיעים הרבה יותר, עד לרמה שמספקים לנו נעליים (של Hi-Tec, לא סתם).

למי שעדיין לא הבין, עברתי את הקורס. היה בהחלט מאתגר, והיו חלקים שפקפקתי ביכולת שלי לסיים כמו שצריך, אבל סיימתי וזה מה שחשוב. חוויות אולי יבואו בהמשך.

שבוע הבא אני לא עומד לכתוב שום פוסט, לפחות לא לפני הסופ"ש, ואז הוא עומד להיות כנראה סיכום של כל השבוע. הוא יהיה ככל הנראה ארוך, ואו במצב רוח ממש טוב (אם אני אעבור) או ממש רע (אם לא).

אם אתם לא יודעים (באתם, אני מתכוון את, בימבה, נראה לי שכל השאר פרשו מלקרוא פה) על מה אני מדבר, תתביישו לכם ולכו לקרוא לפחות שניים שלושה פוסטים אחורה.

עוד לא התחלתי להתאמן בחדר כושר, לא ראיתי טעם להתחיל בעניינים של כיווצים לפני שאני לפחות מסודר פה או לפחות שיש לי כושר מינימלי כדי לנסות למנוע הרגשה קרובה למוות אחרי אימון פשוט. ולכן, הדבר המתבקש הוא שחיה.

אני אמנם יודע לשחות רק חזה, אבל כל שחיה בכל זאת מאמנת את כל הגוף פחות או יותר, שלא לומר גם משפרת סיבולת. והרי הסיקור:

את השבוע התחלתי כשאני מסוגל לעשות בערך 13 בריכות ברצף לפני שאני חייב לנוח, וגם אחר כך כשאני ממשיך לפרוש די מהר.

סיימתי אותו כשאני עושה 25 בלי עצירה, לא כולל הראשונה של החימום (שאחריה אני עושה קצת מתיחות).

נקודות חושך בשחיה:

 * כשאתה רק מתחיל את הבריכה הראשונה, ומנסה לחשוב עוד כמה ישארו לך, אפילו אם תפרוש אחרי עשר.

 * כשאתה מסיים שלוש ומבין שבקושי התקדמת, למרות שכבר סיגלת קצב אחיד.

 * כשיוצא בטעות לעשות בריכה בקצב יותר מהיר מהרגיל ולבזבז יותר כוח.

 * כשהאוויר נגמר באמצע בריכה ואתה מוצא את עצמך נאלץ לחזור על התנועות פעמיים שלוש בלי להחזיר את הראש למים כדי להסדיר קצת את הנשימה.

נקודות אור:

 * כשאתה מסיים את הבריכה העשירית, האחת עשרה, והשתים-עשרה וכבר נמצא בחצי בלי ממש להרגיש את העייפות עדיין.

 * כשאתה מגיע לחמש-עשרה ומסמן לעצמך מנטאלית - טוב, מעכשיו כל בריכה שאני עושה היא עודף, אפילו אם אני אפרוש עוד שתיים.

 * כשאתה פתאום מאבד את הספירה ומבין שעשית שלוש בריכות בלי לשים לב.

 * כשאנשים סביבך נכנסים לבריכה אחריך ויוצאים לפניך בקצב, ואתה עדיין שוחה ברצף.

וכמובן:

* טבילה אלוהית בג'קוזי לפני הזרם הכי חזק, בטמפרטורה לא חוקית בעליל ולשחרר את הידיים והרגליים תוך כדי התעלמות מוחלטת מהזקנים שבוהים בפרד ודוריס.

שבוע הבא יהיה יותר קשה, אני מאמין. אבל לפחות אני עומד לרוקן מחסניות בקצב.

כבר אין לי מילים. הן נגמרו, אזל המלאי, ובלי עין הרע הוא היה גדול. מסתבר שלא מספיק.

,Let me go when I'm not welcome

.Let me find where I belong

,Let me feel that I am wanted

.Let me feel I am not wrong

,Let me not be the only one who's trying

.Let the road not be so long

,Let me feel that I am wanted

.Let me feel I am not wrong

,Let me down this cross to place

.Let it lie and not be moved

,Let me feel that I am wanted

.Let me feel that I am loved

,Let this shackles be torn and broken

.Let them unlink and be removed

,Let me feel that I am wanted

.Let me feel that I am loved

,Let me know that I am closer

.Let me feel I matter most

,Let me feel that I am wanted

.Let me rest and be my host

,Let these feelings quiet down

.Let me rid be of that ghost

,Let me feel that I am wanted

.Let me rest and be my host

,Let me strengthen and be empowered

.Let this burning craving cease 

,Let me feel that I am wanted

.Let me finally be at peace.

,Let me come to you this day's end 

.Let my pain and suffering ease

,Let me feel that I am wanted

.Let me be with you, at peace

".The feeling of waiting is often more fulfilling than the happening itself"

.In that case, I never want to be fulfilled