| 3/2005
חדשות טובות: החברים שלי עוד קיימים, וגם: מסתבר שגם מרצים בטכניון מבריזים לפעמים
טוב, אז יום שני. אני כותב עכשיו למרות שכבר נגמר שיעור אנגלית. היה אמור להיות שיעור טריגו, אבל אמור זה שם של דג, ובמקום זה היה לנו את הבוחן עם משגיחה (המשגיחות האלה משעשעות ביותר, הצורה שבה הן מתייחסות לבוחן עם השפעה אפסית על הציון), ואחרי שסיימנו, עוד פעם זמן פנוי. והנה אני פה.
חזרתי הביתה ביום רביעי שעבר. פשוט לא יכולתי, לא הרגשתי טוב, לא נפשית ולא פיזית. אני מניח שכל אחד חווה לפחות פעם אחת את הרגשה הזו, שפשוט אין כוח להישאר. אני די גאה בעצמי שזה קרה לי פעם ראשונה רק ביום רביעי, ןזה הופך את ההיעדרות שלי להיעדרות הראשונה משיעור שאני חייב להיות בו מתחילת המכינה. המורות שלי בתיכון היו חוטפות שבץ אם הן היו קוראות את זה.
ניצלתי את היום החופשי לשים את ג'ינה במוסך, הבעיה באמת הייתה פשוטה, כי כבר בחמישי אחה"צ היא הייתה מתוקנת, כולל לחכות כמה שעות בתור. אז תיאורטית, הייתי יכול לנסוע עם עדי להופעה של מוש בשפיים, אבל העובדה שאין לה רכב (או עם מי לנסוע חוץ ממני) הייתה מאלצת אותי לנסוע אליה (40 דקות נסיעה דרומה, פלוס-מינוס), משם לשפיים (חזרה ועוד איזה 20 דקות צפונה), ובסוף ההופעה שוב אליה ואז הביתה. אני חולה עליה, אבל יש גבול למה שאני מוכן לעשות בשביל לצאת איתה, גם אם כבר לא נפגשנו המון זמן (מאז שג'ינה הושבתה). תמיד יש סופ"שים אחרים.
החברים שלי בחיים, ואפילו היה להם קצת זמן בסופ"ש, וראיתי את כל השלושה. אם הייתי זוכר מתי זה קרה בפעם האחרונה, הייתי כותב, אבל באמת שאין לי מושג. בסופ"ש הקרוב יום הולדת, ואז אני אראה את שלושתם באותו מקום באותו זמן, וזה אני זוכר בדיוק מתי קרה בפעם האחרונה (אמצע ינואר). ראינו את Shark Tale (סרט נחמד) ואת החצי הראשון של Alien VS Predator. לא את החצי השני כי לתאודור יש משהו מאוד עקרוני נגד לקנות דיסקים באיכות נורמלית או לבדוק שהצריבה עברה כמו שצריך אחרי שהוא צורב סרטים, והמחשב פשוט לא קרא את החצי השני. טוב, הסרט לא היה משהו עד החצי בכל מקרה, ושמעתי מאנשים שהוא לא ממש משתפר בהמשך.
גיא קנה לפטופ, והוא עכשיו בתהליכים של להקים לו מקדש בו הוא יוכל להתפלל אליו כל בוקר וערב. בקרוב אצלי, התקווה, למרות שזה שאני אקנה יצטרך להיות ישן, גם בגלל המחסור בכסף וגם בגלל שאם הוא לא יהיה ישן, הוא יהיה מסוגל להריץ משחקים (אולי אפילו את השטן!) ואז אני אשתמש פה לצרכים מאוד שונים מהלימודים, שהיא המטרה העיקרית שלו, אחרי הכל.
אם בשטן עסקינן, אני דרגה 13, כמעט 14, אבל מסתבר שDrow (אלפים אפלים, בעברית) מספיק מתסכלים כדי שאני אעדיף לשמור אותם לשבוע הבא. לא דחוף לי. קצת נגמלתי (יצאתי מהבית בסופ"ש, גם כדי לפגוש חברים וגם כדי לסדר את ג'ינה), אז המצב יותר טוב.
כמו שאמרתי, ג'ינה החלימה והיא בסדר גמור עכשיו, היא הייתה מספיק בסדר כדי שאני אסע איתה לחיפה בעצמי אתמול. איתי (חבר נוסף מהמכינה) היה אצל חברה שלו באורנית, אז אם הוא רק היה מתקשר, הייתי יכול להסיע אותו, אבל הוא לא התקשר. בעיה שלו. אני נסעתי שעה וחצי עם לקט מטאליקה בפול ווליום. תענוג, עובדה שאני ממשיך לעשות את זה למרות שמבחינת מחיר הנסיעה עם ג'ינה עולה לי יותר מכרטיס אוטובוס. עדיין לא הצלחתי לשים תג מחיר על נוחות.
אתמול לא, אני חוזר, ל-א ישנתי כל היום. חזרתי בארבע אחרי אימון בחדר כושר, יד קדמית, חזה וכתפיים, והייתי הרוג מעייפות, אבל התעוררתי בערך בתשע בערב, וחזרתי לישון רק בערך 4 שעות אח"כ. אם אני אמשיך בקצב הזה, הרשימה של הדברים לעשות תצטמצם די מהר. האמת, הייתי מסתפק בדברים הבאמת חשובים (כמו הממוצע במכינה) אם הייתי יכול לבחור, אבל גם זה משהו.
אני כל פעם מתפלא מחדש כמה הרבה אני יכול לכתוב על כלום. טוב, אולי התחביב של הכתיבה שלי נותן לי יתרון בזה. בכל מקרה, ההפסקה כמעט נגמרה כבר, אז עד שבוע הבא...
| |
ביטולים ואכזבות, או- אחד ירד, עוד הרבה יותר מדי נשארו
יום שני שוב. אתמול הלכתי עם עמית לחדר כושר, וזה נעשה כבר מספיק עקבי כדי למחוק את ההליכה לחדר כושר מהדברים שאני צריך לעשות. זאת התחלה, לפחות. השלב הבא: בריכה, אחרי שסידרו לנו להיכנס בחינם. שאיפה חדשה: לסירוגין שחייה ואימון בחדר כושר, ועדיין להשאיר זמן ללמוד. זה כבר יותר מסובך, אבל ננסה.
נזקי השטן לסופ"ש זה: לג'ינה נגמר המצבר, אז עכשיו בנוסף לזה שהיא לא נוסעת, היא גם לא מתניעה. ברור שזו הייתה טעות לא להתניע אותה בגלל שהייתי עסוק בלשחק בשטן, ועל טעויות משלמים.
עדי הזמינה אותי להופעה של מוש בן ארי (כן, אני שומע גם מוזיקה ישראלית בנוסף למטאל לא-ארצישראלי) בסופ"ש הקרוב, אבל אתמול היא כבר הספיקה לבטל, כי אין לה רכב, וביום חמישי אני רק אספיק לשלוח את ג'ינה למוסך, ואני לא רואה מצב שהיא תהיה מתוקנת עד הערב. באותה הזדמנות היא גם הספיקה לבטל את ההגעה ליום הולדת שלי בראשון לאפריל. גם רם ביטל, ועוד אנשים. הגיוני, שביום הולדת הראשון שלי מזה אולי עשור שאני ממש מזמין אנשים כולם יבטלו. אז אני נכנע, ומה שבסוף יהיה כנראה תהיה ארוחה עם שלושה חברים קרובים כמו שהיו בכמה השנים האחרונות (אם גיא כבר יענה לי לטלפון וישריין את התאריך). בהתחשב בזמן שעבר מאז ראיתי שניים מהם בפעם האחרונה, זה גם יהיה בסדר.
את דן ראיתי במוצ"ש. נקודת אור חיובית אחת בסופ"ש שהזכיר לי שוב עד כמה אני חסר חיים. הוא קנה את מטאל גיר סוליד 3 לפלייסטיישן 2, ולמי שלא מכיר את סדרת המשחקים הזאת זה יהיה הרבה יותר נדי מסובך להסביר מה הולך שם, אבל היה מרשים בהחלט, ובכלל, לשבת עם חבר שגם לומד בטכניון ולהשוות למי מאיתנו יש פחות זמן פנוי זה תמיד נחמד.
אילתרתי. עכשיו אני בא עם דיסקמן, ויש לי מוזיקה גם כשאני כותב בטכניון. אז שיר נוסף של Dream, שכרגע סיימתי לשמוע:
Dream Theater / Lie
Daybreak
at the bottom of lake
it's a hundred degrees I can't breathe
And I won't get out
'til I figure it out
Though I'm weak like I can't believe
So you tell me 'trust me' l can trust you
Just let me show you
But I gotta work it out in a shadow of doubt
'cause I don't know if I know you
Doing fine but don't waste my time
Tell me what it is you want to say
You sin, you win, just let me in - hurry
I've been out in the rain all day
So you tell me 'trust me' I can trust you
as far as I can throw you
And I'm trying to get out of a shadow of doubt
'cause I don't know if I know you
Don't tell me you wanted me
Don't tell me you thought of me
I won't, I swear I won't
(Did)
I'll try, I swear I'll try
(Lie)
Mother Mary quite contrary
Kiss the boys and make them wary
Things are getting just a little bit scary
It's a wonder I can still breathe
Never been much of a doubting Thomas
but nothing breaks like a broken promise
You tell me 'bout your two more coming
but once is just enough for me
I had gotten used to being a soul destroyed
She comes in apparently to fill the void
All dogs need a leash and
at least I'll forget it
And she would never hurt me though
she's never said it
But I'm not gonna ask her today
I don't wanna scare her away
Your town, I'm all alone
and I just can't stare at the phone
I wanna talk about lifelong mistakes
and you can tell your stepfather I said so
זאת לא פעם ראשונה שאני חושב כמה זכרון מבוזבז על מילים לשירים במקום דברים חשובים, אבל מאוחר מדי לשנות את זה. או שאולי אני אוסיף את זה לדברים שאני צריך לעשות. זה יהיה אפילו יותר מאתגר מלשמור על ממוצע 85 במכינה, מה שבינתיים לא נראה מבטיח ב-כ-ל-ל...
| |
השתלטות שטנית, או- ראיתם פעם חדר מלא אנשים שצועקים "שיט!" באותו הזמן?
פוסט, יום שני, כמו שאמרתי, בסופ"ש הברירה שלי היא בין לעשות משהו עם עצמי לבים להרחיב את ההתמכרות שלי לשטן, והבחירה שלי ברורה. אני דרגה 9, מתקרב ל-10, תודה ששאלתם.
לא יצאתי מהבית בסופ"ש, אפילו לא להתניע את ג'ינה (המכונית) כדי לוודא שהמצבר שלה לא יתרוקן כל עוד היא מושבתת בחניה עד שאני אטפל בה. לא פתחתי ספר אלגברה, לא אכלתי או ישנתי באופן סדיר (הערך של שינה לאכילה הוא מוגזם בעיני בכל מקרה), רק ישבתי ושיחקתי.
ועדיין, עד אתמול בלילה (או בערב, או היום בבוקר. יום ראשון, 15 שעות שינה רצופות, זוכרים?) עדיין חשבתי שלפחות באמצע השבוע יש לי קשר כלשהו למציאות. אתמול חלמתי על השטן, ובזה זה נגמר. אני לא ממש זוכר על מה בדיוק, אבל אני זוכר שהוא היה חלק מזה, בין להתעורר בתשע בערב מהשעון המעורר ששכחתי לכבות ובעשר מאמא שלי שהתקשרה לבדוק אם אני חי. אז זהו. "תלוש מהמציאות" מקבל משמעות שונה לגמרי בשבילי עכשיו.
הייתה הפסקת חשמל באמצע שכתבתי קודם. יכול להיות שהייתי נהנה מלהיות בחדר עם שלושים איש מלאי תסכול אם לא הייתי אחד מהם. הייתם חושבים שבטכניון לא יהיו הפסקות חשמל או מחיקות פוסטים, נכון? מרפי הזה גאון, זה מה שאני אומר. אדם נערץ.
גויסתי לחפש נושאים לעדי (חבר לכיתה) לפרזנטציה שלו באנגלית, בגלל שהוא עכשיו בשיעור, ואני, כמו תמיד מאז שגיליתי את חוות המחשבים, לא. אם לא ציינתי את זה בעבר, פטור באנגלית זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי במכינה הזו. אתמול אפילו הספקתי לעשות שיעורים בזכותו (זה, ועמית הבריז לי, אז לא הלכתי לחדר כושר, והיום לא היה מספיק יפה כדי ללכת לים. אז כל הקבצה א' באנגלית, שעכשיו גם להם יש שיעור אנגלית חופשי אחד, נשארו בכיתה לעשות שיעורים ואני איתם.
התחלנו חדוו"א, וגילינו שניוטון המציא גם את הנגזרת, בנוסף לחוקי הפיזיקה שלו. זה רק עוד סיבה לשנוא את הבן אדם, ואם אפשר, למצוא את הקבר שלו ולהחזיר אותו לחיים רק כדי להרוג אותו שוב. הספקנו גם ללמוד שיעור אחד אח"כ שהוא גם מצא את הגרביטציה, אבל זה כבר היה ידוע לאנשים בעלי ידע חסר משמעות כמוני וכמו טיטוס, אז זה לא ממש שינה את רמת השנאה שלנו אליו. וחוץ מזה, אין משמעות לחיבור מספר עם אינסוף.
ולסיום, משהו שאני חושב שמתאים מאוד להתמכרות שלי לשטן בזמו האחרון. אני מניח שאני אחזור ביום שני הבא:
Metallica/ The Frayed Ends Of Sanity
Never Hunger
Never Prosper
I Have Fallen Prey to Failure
Struggle Within
Triggered Again
Now the Candle Burns at Both Ends
Twisting under Schizophrenia
Falling Deep into Dementia
Old Habits Reappear
Fighting the Fear of Fear
Growing Conspiracy
Everyone's after Me
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Hear Them Calling Me
Birth of Terror
Death of Much More
I'm the Slave of Fear,my Captor
Never Warnings
Spreading its Wings
As I Wait for the Horror She Brings
Loss of Interest,question,wonder
Waves of Fear They Pull Me under
Old Habits Reappear
Fighting the Fear of Fear
Growing Conspiracy
Everyone's after Me
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Hear Them Calling Me
Into Run
I Am Sinking
Hostage of this Nameless Feeling
Hell Is Set Free
Flooded I'll Be
Feel the Undertow Inside Me
Height,hell,time,haste,terror,tension
Life,death,want,waste,mass Depression
Old Habbits Reappear
Fighting the Fear of Fear
Growing Conspiracy
Myself Is after Me
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Frayed Ends of Sanity
Hear Them Calling
Hear Them Calling Me
| |
תזכורת לעצמי: משחקי מחשב זה דבר שטני, או: closure at last
אזהרה לפני קריאה: לא, לא קרה לי שום דבר מעניין בזמן האחרון, עד כדי כך שאפילו אני לא התעניינתי בחיים שלי, מה שאומר שאין סיבה שמישהו אחר יתעניין בהם. שלא תגידו שלא הזהרתי.
כן, טיטוס הביא לי את Neverwinter Nights, ומאז אין לי יום ואין לי לילה. יש רק את המשחק. אין שיעורים, אין לימודים, יש שינה (מעטה), אכילה (לא סדירה), והמשחק. לתת לי משחק שמבוסס על משחקי תפקידים זו טעות כמעט גדולה כמו הטעות שלי לבקש אותו מלכתחילה. לפחות כשאני בטכניון אין לי שום גישה למשהו שיכול להריץ את המשחק, אז אולי אני בכל זאת אצליח להתרכז קצת בדברים החשובים. עד הסופ"ש הבא, לפחות, שבו שוב אני אחזור להיות Wizard level 6. ואז אני גם אשכח שיש לי בלוג, ואזכר בו כנראה ביום שני הבא. נו, טוב, גם ככה יכול לקחת לי בכיף שבוע לאסוף מספיק נתונים כדי שממש יהיה לי מה לכתוב.
אתמול הלכתי כבר פעם שניה לחדר כושר עם עמית, למזלי הוא בהקבצה א', אז יש לו כל יום ראשון שיעור חופשי באמצע, מה שאומר שנוכל להפוך את זה להרגל. so far so good, ואני עדיין לא רואה סימן לזה שאני אשבר. עוד שבוע שבועיים ואני אמחק סופית את האימון בחדר כושר מדברים שאני צריך לעשות. אני גאה בעצמי, ואם הייתי יכול להזיז את הידיים בצורה נורמלית הייתי טופח לעצמי על השכם.
אפשר להגיד באופן סופי שיש סגירה עם האקסית, אנחנו לא עומדים לחזור, וככה זה ישאר. תודה לאל שזה נגמר. פשוט הייתי חייב לבשר את זה למישהו, לא הספקתי להגיד את זה לטיטוס כי ברחתי מהבוחן שהיה לנו שיעור ראשון באלגברה במהירות האפשרית, אבל הוא ישמע על זה בין אם הוא ירצה או לא ירצה שיעור הבא.
שוב אין לי מוזיקה, ואיך שזה נראה, גם לא תהיה לי באף אחד מהפוסטים הקרובים. מזל שהמשחק (צריך להפסיק לקרוא לו ככה. אני אקרא לו מעכשיו "השטן". יותר מתאים) מספיק ידידותי לווינדוס (הוכחה ניצחת לשטניותו) כדי שאני אוכל לשמוע מטאל רצחני במקום המוזיקה של המשחק. הרבה יותר מתאים, לדעתי. בכל מקרה, אני אוותר על המילים הטקסיות שלי להיום, ונחזור לזה פעם הבאה. ןתזכרו שכבר יש לי fireball, אז תיזהרו ממני בסופ"ש...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: