איך חול יכול להיות מהיר?

שני במכתבים הבאים נכתבו בראש שלי לפני שהועלו על הכתב, אני כותב אותם as I go, אז אני מזהיר מראש שציפיה לרצף הגיוני כאן היא אפילו יותר מופרכת מבפוסט רגיל. ואל תיאנחו בצורה כל כך קורעת לב כשתראו את הפתיחה של הראשון, רובכם בכלל לא מכירים את הסיפור עם האקסית, ויש אפילו פחות שממש יודעים מה הלך בינינו.

גלי, (כל מי שקורא את הבלוג שלי מכיר אותך בתור האקסית, ומותר לי להגיד עכשיו, המיתולוגית גם כן.)

ברביעי לפברואר, וכן, אני זוכר את התאריך הזה במדויק, ניתקתי איתך קשר. הדבר צוין בצורה כל כך אלגנטית וקצרה בבלוג שאנשים כבר אחרי שבוע טענו שלא ציינתי את זה בכלל (אתם יודעים מי אתם, אבל הנה ההוכחה. ציטוט נבחר: "הרשו לי לסכם את הנושא הנידון ביותר בבלוג הזה בעבר ולומר שניתקתי קשר סופית עם האקסית". הוכחה שהיא עולה לי גם כשאני מסטול לחלוטין מעייפות.), וזה אולי סימן יותר מכל את שעתיד לבוא. המעשה פשוט הגיע בתור הקש האחרון, בדיוק אותה סיבה שנפרדתי ממך בסילבסטר 04'-05' וכמעט חטפתי מכות מכל בחורה שאי פעם שמעה על זה. שלחתי לך הודעה בנוסח שאמר פחות או יותר "את יודעת מה? אני חושב שאת צודקת. אני צריך להפסיק לנסות להתקשר אליך ולנסות להיפגש." ומאז לא דיברנו, עד שלשום.

תוך פחות מחדשיים הספקתי להיות עם שלוש בחורות שונות, שרצו אותי וידעו להראות את זה יותר טוב משאת אי פעם ידעת להראות. תוך אותם חדשיים הספקתי גם להעיף בבעיטה שתיים אחרות שניסו לשחק איתי משחקים. אין מה לומר, במערכות יחסים את לימדת אותי יותר מכל אישה אחרת. אני לא צעצוע, ואתן לא ילדות קטנות, ומי שרוצה לשחק, זה לא עומד לקרות איתי. בעובדה שזה קרה תוך חדשיים אחרי תקופת דייטים now and then שהניבה יותר תסכול מכל דבר אחר הוכיחה לי סופית שהקשר איתך פשוט החריב לי כל אפשרות לקשר רומנטי, גם אחרי שנפרדנו. האושר שהיה קבור עמוק בתוכי אחרי סמסטר משמיד עולמות בטכניון מוכיחה עד כמה הייתי זקוק לניתוק הזה.

אין ספק שזו גם אשמתי, שנתתי לך להחזיק בכוח כזה עלי ולדעת שאת מחזיקה בו. גם אחרי שניתקתי את הקשר, כשהתקשרת אלי כשהייתי בחוות מחשבים באולמן (שהקליטה בה לוקה בחסר, בלשון המעטה), הייתי כבר בחצי בדרך החוצה לפני שנעצרתי ובעזרת חוסן נפשי ומאמץ עילאי הצלחתי להסתובב, ולחזור למקום שלי לשבת. אחרי המקרה הזה הודעתי בגאווה לכל מי שרק היה ברשת באותו זמן כמה אני גאה בעצמי, כי אני באופן כללי לא מסנן אנשים, באופן ספציפי יותר לא בחורות, ובאופן הכי ספציפי מעולם לא אותך. אחרי הנקודה הזו מחקתי אותך באקט סימבולי מרשימת ה-ICQ שלי ומהמסנג'ר.

שלשום קיבלתי הודעה ממישהו שלא ברשימה. כשבתמימותי שאלתי מי זה, גיליתי שזו את. מסתבר שניסית להתקשר אלי ולא הצלחת כשאני בחווה בגלל חוסר הקליטה, ושלחת לי את המשפט הנצחי שלך, זה שהיה גורם לי תמיד לתור אחר הטלפון הקרוב כדי להתקשר: "אני מבינה שאתה לא רוצה לדבר איתי, אז ביי." באותה נקודה, בפחות רגש מזה שבו אני פותר (חה. מנסה לפתור) תרגיל בפיזיקה, הקלדתי בחזרה "ביי." לא כעס, לא אכפתיות, שום רגש שהוא לא מצא בי מקום באותו רגע. היית לי כמו אוויר. כמובן שאז חזרה ממך התגובה שאני מכיר טוב לפחות כמו הקודמת, כל פעם שאין לך מה להגיד- "מה נסגר איתך?". כמה סמלים אני מגלה עכשיו שתמיד איכשהו האשמה הגיעה ממך אלי. guess what? אני לא תמיד אשם. בדרך הביתה כבר התחלתי לכתוב את המכתב הזה, וזו אולי הסיבה שחלק ממנו כבר שמעת, כי צלצלת אלי מטלפון שהוא לא שלך, כדי שאני אענה.

חזרנו לכיתה י', בחיי. כן, אני מבין שכשהכרנו את היית פחות או יותר בגיל הזה (לא יצאנו אז עדיין, לכל הסוטים שחושבים שאני פדופיל, היה בינינו קשר של שנים לפני שבכלל נפגשנו). אני התבגרתי עם השנים, ציפיתי שזה יקרה גם לך. טעיתי.

בכית לי בטלפון. לא "התבכיינות", בכי פיזי, אמיתי. אני שונא שאנשים בוכים, ובטח שזה גרוע פי כמה כשאני גורם להם לבכות. לא יודע אם שמת לב באיזה חוסר רגש דיברתי איתך, אני כן, כי הייתי צריך לעצור מדי פעם, לקחת נשימה עמוקה ולחנוק רגשות שהיו לי אליך בעבר שאיימו לעלות שוב, אינסטינקטיבית יותר מכל דבר אחר, כי אחרי שניתקתי, הבנתי שהם כבר לא באמת קיימים עוד.

מה לא אמרת? שוב ציינת שיצאת רק עם בן אדם אחד בכל הזמן הזה, שזה היה כדי לשכוח אותי ולמרבה האירוניה, קראת לו בשם שלי בנקודה מסוימת (מסכן, הבחור). שאת כל הזמן חושבת עלי, שבחודשיים האלו שלא דיברנו דאגת לי יותר ממה שדאגת לי מעולם, מה שמוכיח סופית את המשפט "You never appreciate something until you realize it's gone". באמת שהפעם, בניגוד לכל אחת מהפעמים הקודמות, שום דבר מאלה לא גרם להרגיש דבר. אמרת שוב, כמו הרבה פעמים קודם, שאני כבר לא אוהב אותך. הפעם לא ניסיתי אפילו להכחיש, כי ידעתי שזה נכון.

נשימה עמוקה. אני כבר לא אוהב אותך. לא מרגיש כלפיך כלום. אמרתי לך שאולי פעם נחזור לדבר, כרגע אני משאיר את המצב איך שהוא. אני לא מוכן למכור את האושר שלי בשביל שלך שוב, עשיתי את זה מספיק בעבר.

נועה,

את בהחלט אחד הקשרים ההזויים שהאינטרנט סיפק לי, בחורה מבית דתי וכל זה, כך שמלכתחילה היה די ברור that it wasn't meant to be. ובכל זאת, היה נחמד אם היינו יכולים להיפגש. היה נחמד אם את לא היית גם אחת מהנשים האלה שמשחקות משחקים, או אם אני לא הייתי לומד את הלקח שלי בדרך הקשה מהעבר. אני מרגיש שהצעה לקחת אותך להופעה של משינה בחיפה, מה שדורש ממני לנסוע לכרמיאל לאסוף אותך ואז לחזור, כשכמובן הכל על חשבוני, היא אחד הדברים הכי פחות הגיוניים לסרב להם אם את באמת רוצה לפגוש אותי. לסרב, ובאותו משפט לשאול אותי "so when are you coming to Karmiel?" זה בכלל שטות גמורה, והזכיר לי יותר מדי את הנסיון שלי עם גלי. למחרת כבר זרקתי אותך בצורה מאוד בוטה, בשקר גס שאני אפילו מאמין שהכרת אותי מספיק טוב כדי לדעת שהוא לא נכון, אבל העיקרון הוא אותו דבר, המטרה היא אותה מטרה, והיא הושגה. הטלפון שלך נשאר אצלי, אם גם את מאלו שמבינות מה יש להן רק כשהן מאבדות אותו, את עוד תתקשרי, ואני אענה. אבל אני לא אנקוף אצבע כדי לפגוש אותך. בשביל זה יש אוטובוסים. תתאמצי. את ההזדמנות שלך החמצת.

NO MORE MR. NICE GUY. I've had it.

אחרי הזעזוע העמוק מהתגובה הראשונה מזה חודשים של פקאצה בבלוג שלי, עברתי until further notice לכותרות באנגלית נטו, מה שלא אמור להפריע לקוראים האינטיליגנטים שלי, ובתקווה ישמור את עדרי הפקאצות הישרא-בלוגיים מלבאו להתדפק על שערי (הן היו מתדפקות אולי אם הן היו יודעות מה משמעות המילה).

ולענייננו.

ביום שישי הקרוב, ה-31 לחודש למתקשים בתאריכים לועזיים, בשעה 21:00, יתקיימו חגיגות חצי היובל לקיומי בעולם הזה בפארק רעננה. אם אתם קוראים את זה, ישנן שלוש אפשרויות:

1) הוזמנתם אישית, ע"י טלפון ממני, ואתם באים.

2) מתישהו במהלך החודש האחרון הזכרתי בפניכן (כל ארבעתכן) את יום ההולדת ואתן החלטתן שאני לא מספיק חשוב לכן כדי לבוא.

3) לא הוזמנתם, ואז רוב הסיכויים הם שאתם בכלל לא מכירים אותי ולהיפך, למרות שאני מעולם לא התנגדתי שעוד אנשים יבואו ליום הולדת שלי, וכל המעוניינים מוסמנים ליצור איתי קשר. הדרישות היחידות הן אינטיליגנציה בסיסית, אהבה לבשר ואלכוהול, ויכולת להעמיד פנים בצורה משכנעת שאני נורא נורא חשוב לכם.

רשימת הדברים שצריך להביא, בצירוף הסברים ופירוטים:

1) הרבה תיאבון. אני אישית כנראה לא מתכוון לאכול יותר מדי עד הערב, אבל אני בן אדם כזה. כמות האוכל שאני אביא תהיה די מאסיבית, כי כשהבחירה שלי היא בין שאנשים ישארו רעבים לבין שישאר אוכל, אני מעדיף את השניה, מן הסתם.

2) לעצלנים ביניכם: 20 ש"ח. זה באמת סכום סמלי, והרבה פחות מכמה שנדרש בפועל לארגן את כל הבלאגן הזה. אבל 200 ש"ח פלוס מינוס יעזרו לי בתור מקדמה לנושים שלי.

3) למי שפחות עצלן: כל סוג בשר לא סטנדרטי, או לחילופין אלכוהול שאתם יכולים לחשוב עליו. אני אשתדל לגוון במה שיהיה באופן אישי, אבל אולי חלקכם קרובי משפחה של איזה קצב או יש לכם מזקקה בבית (רוב מוחץ של רוסים) ומסוגלים להביא משהו כזה או אחר שיעזור. רק מה: תבדקו איתי קודם, כי ההכנה הלוגיסטית דורשת שאני אדע בדיוק מה צריך כדי להשלים. טלפון אחד קצר רק כדי להודיע מה מביאים.

4) בקשר למתנות: אלא אם כן זה משהו שאפשר לשתות או לאכול, תשכחו מזה. אני לא רוצה מתנות. תביאו את עצמכם, זאת תהיה המתנה. אם אתם מתעקשים, אין לי שום בעיה עם כרטיסי ברכה, אבל לא יותר. אני רציני לחלוטין. כל דבר אחר ישמש בתור תוספת לגחלים.

דרישות אחרות (כן, זה היום הולדת שלי, ומותר לי לדרוש דברים!):

1) אני יודע שאמרתי את זה לכולכם, ואמרתי את זה בצחוק, אבל הרשו לי לומר את זה שוב, הפעם יותר ברצינות: כל מי שהוזמן, הוזמן או הוזמנה כי אכפת לי ממנו או ממנה, וכי מאוד חשובה לי הנוכחות שלו או שלה ביום הולדת. מספר המוזמנים שאישרו את הגעתם לא עולה על 15 בסך הכל, אבל כל אחד ואחד מהאנשים האלה חשובים לי, והוזמנתם כדי לממש את מטרת יום ההולדת הזה. אהמ. והיא:

לגרום לי להרגיש שאוהבים אותי. בדיוק זה, לא יותר ולא פחות. ומכאן זו המטרה הראשונית וממנה נובעות המשניות ורוב שאר הדרישות:

2) אין לי שום בעיה שתביאו חברים, חברות, ידידים, ידידות, מכרים, מכרות, או סתם אנשים שאתם מוצאים ברחוב for all I care. The more the merrier, כל עוד תזכרו מה תפקידכם בכוח, והוא לגרום לי להרגיש שלאנשים אכפת ממני ואוהבים אותי. תביאו חברים אם אתם פוחדים שלא תסתדרו עם שאר האנשים שמגיעים (למרות שאני לא רואה סיבה שזה יקרה), אבל ברגע שאתם הולכים עם מי שבאתם הצידה לשבת לבד או סתם לא מתייחסים, אתם נהפכים למשהו מאוד לא נעים לי ולאחרים ואם אתם חושבים שדבר כזה יקרה, אני מעדיף שלא תבואו. באמת. להקדיש לי תשומת לב כשאני חוגג עשרים וחמישה אביבים זו לא דרישה גדולה מדי, נכון?

בכל מקרה, אם אתם מביאים מישהו חוץ מאת עצמכם, תודיעו לי. אני צריך לדעת כמה שיותר זמן מראש בדיוק כמה אנשים מגיעים.

3) בקשר להסעה: בדרך הלוך למקום היום הולדת, אם אתם גרים בכל מקום בין צפת לקריית גת אני מוכן להסיע אתכם(למרות שאם יש לכם דרך להגיע בעצמכם זה יחסוך לי טרטור רציני). בדרך חזרה, תמצאו לעצמכם הסעה, או תודיעו לי מראש שאין לכם ואני אסדר לכם מקום אצלי בבית. הרבה אנשים באים עם מכוניות, בכל זאת, יום שישי בערב, וזה מרכז הארץ, לא צריכה להיות בעיה מיוחדת. אם יש, תפנו אלי. אני מדגיש: בדרך חזרה אני בשום פנים ואופן לא אהיה מסוגל להסיע, כי אני מתכנן להשתכר עד לכמות הכי קרובה לעילפון שאני יכול בלי ממש לאבד הכרה. אפילו את הדרך הקצרה עד לבית שלי אני לא מתכוון לנהוג בעצמי, יש לי קריית גתי שנשאר אצלי וינהג במקומי. קחו את זה בחשבון.

4) תהיה שתיה. הרבה שתיה. אני אישית מביא שני בקבוקי וודקה ומשהו לדלל אותם איתו, ועוד שמפניה בשביל הרמת הכוסית (תכינו ברכות, אני לא אקבל ביישנות בתור תירוץ. גם אני ביישן, ואם אני מוכן שיקריאו לי ברכות בקול רם, אתם צריכים להיות מוכנים לעשות את זה). בקיצור, אם אתם באים ברכב, תחסכו ריבים ותקבעו designated driver מראש. אני אולי לא אהיה צלול, אבל אני אדאג שמישהו כן יהיה וידאג שאנשים ישארו כשירים לנהיגה. אני לא אומר לכם לא לשתות, אבל אני מאמין שכל מי שמגיע יודע בדיוק מתי הגבול שלו ועד כמה הוא יכול לשתות ועדיין לנהוג הביתה. אם אני מקבל דיווח מהצופה (שישאר אלמוני כרגע) שמישהו שאמור לנהוג לא נראה לו בסדר, אני שומר לעצמי את הזכות להכריח את אותו בן אדם להישאר אצלי ולנהוג חזרה הביתה בבוקר. אני לא מוכן שתעשו תאונה על חשבוני, ובטח לא שיקרה לכם משהו.

5) יום ההולדת שלי אינו מפגש פנוים פנויות! יהיו בו פנויים, יהיו בו פנויות, זה כן, יהיו בו גם אנשים בעל ערך רב בשוק הבשר (סטודנטים, עתודאיות), אבל אם אתם באים במטרה למצוא שידוך, שוב, אני מעדיף שלא תבואו, בגלל אותה מטרה עיקרית ליום ההולדת.

אני לא אומר, אם יש קליק בין אנשים ואתם קובעים להיפגש שוב בפורום אחר, אדרבא, צאו ותיהנו עם ברכתי. אם כיף לכם, שבו ודברו חצי מהיום הולדת. אבל יש מטרה ראשית, וממנה לא סוטים. אני במרכז. אנוכי? מעולם לא טענתי שאני לא. אני לא חוגג חצי יובל כל יום.

That being said, תבואו. מסתמן שיהיה הרבה כיף, ועם כל המטרה הראשית שלי, יש מטרה אחת חשובה לא פחות, והיא שגם אתם תיהנו. כי אנשים שנהנים ביום ההולדת שלי אוטומטית משפיעים עלי לטובה, ואז גם אני נהנה, שלא לציין שלחיצת יד (או יותר) בסוף הערב עם הצהרה כנה של "נהניתי" תתרום פלאים לאותה מטרה ראשית שכבר הזכרתי.

בחיי, אני מזדקן.

הממ... עוד עדכון. {הכנס פה הערה צינית לגבי תכיפות הפוסטים למרות חוסר החיים שלי בטכניון, ועוד הערה צינית שמפקפקת בשפיותם של הקוראים}. בואו נתחיל:

לשם מה ולמה התכנסנו פה היום? קודם כל, כדי לפרסם באופן פתוח את המכתב ששלחתי היום לפרופסור סידי, המרצה האחראי של הקורס "מערכות ספרתיות", שבמשך כל הסמסטר לא התקשיתי בו יותר מדי, אבל הלחץ, כמו גם מבחנים שהם מוי כיף כמו פיזיקה 1מ' וחדו"א 1ת' גרמו לי להיכשל במבחן הסופי שלו. הציון הסופי שלי? נכשל, אבל בקושי. בגלל שהחלטתי שאני גם ככה עושה מספיק מועדי ב' שספק אם גם אותם אני עומד לעבור, שלחתי אי מייל לפרופסור, בזו הלשון: (כן, זה אנגלית, תסבלו):

Good day, Pro. Sidi.

I have recently taken the Moed A exam of Digital Systems. While I have done
poorly on the test itself, due to stress and other looming subjects such as
Hedva 1 T and Physics 1 M (Iam a Malach student that had aspired to transfer to
Electrical Engineering), it is easy to notice I have done more than adequately
during the entire semster, with wet excecizes scores of 92 and 100, and a total
average of dry excercizes that is also noteable. While I have scores a mere 40
on the test itself, my final score is 53, and I have wondered if there is
anything you might be able to do about my missing 2 points, so that I could
continue and move to my new faculty (Industry Engineering and management) with
an easy mind while dedicating myself to my new subjects as well as other
'moadei B' I am required to do. if you would like me to come and talk to you in
person, I will be more than happy to do so, as this subject is very important
to me.
  Thank you,
          Gil.

נראה לכם שהוא יעתר לבקשה? Bets, anyone?

ובגלל שיש לי משהו מאוד עקרוני נגד נושא יחיד לכל פוסט, הנה מספר שירים שפנדורה מעלה לי בכמות מסחרית (לפחות פעם אחת אם לא פעמיים כל פעם שאני יושב כמה שעות ומקשיב למוזיקה): מה שמיוחד בשירים האלה, הוא שלא משנה כמה פעמים הם יעלו לי, אני אשמע אותם מההתחלה עד הסוף and enjoy myself throughly. הנה:

Nightwish / Bless the Child

Scorpions & Berliner Philharmoniker / Big City Nights

Guano Apes / Living in a Lie

The Crest / My War

(Within Temptation / Jillian (I'd Give my Heart

Epica / The Embrace That Smothers (יש איזה ארבעה חלקים שונים, כל אחד מהם מדהים, וחוץ מזה, הסולנית שלהם היא בת 21, ג'ינג'ית עם עיניים כחולות מהמדהימות ביותר שראיתי, ואני עומד לטוס להולנד ולהתחתן איתה)

(Symphony X - Inferno (start the fire

Evanescense / My Last Breath (חה! בטח חשבתם שאני אגיד bring me to life! פלו לרגליי, קונפורמיסטים שכמוכם! מוווווווהאהאהאהאהאהא!)

Hoodoo Gurus / Mind the Spider (כן, אני יודע שזה חידוש של ג'ימי, אני לא בור, אבל הם הפכו את השיר למטאל מגניב שכזה)

Dream Theater / As I Am

Yngwie Malmsteen / Deja Vu (עוד בן אדם מטורף, מטאליסט פרוגרסיבי שלא הכרתי לפני פנדורה, ונסלח לו על זה שאין לי מושג איך לבטא את השם שלו ואפילו כדי לכתוב אותו הייתי צריך להסתכל במיוחד)

In Flames / Only for the Weak

Sentenced / Lower the Flags

יש עוד שפשוט לא העליתי מחמת זכרון לוקה בחסר (אני זוכר את הלהקות אבל לא את שמות השירים). אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם, תשמעו את השירים האלו, ותבינו מה זו מוזיקת מטאל משובחת.

את המשחק של מכבי ביום חמישי הפסדתי. כלומר, לא ראיתי אותו, אבל תודות לה, קיבלתי דיווחים כל שתי דקות בערך על התוצאה, וגם אחרי שהיא התנתקה מהמסנג'ר, בערך ארבע דקות לסיום, היא הספיקה לשלוח לי ארבע-עשרה (!!) הודעות אס-אמ-אס, שכללו תוצאה, עבירות, נקודות, שחקנים מצטיינים ומה לא.

בימבה, את הבטחת לעצמך שליטה מוחלטת על ארץ אירופאית לבחירתך כשאני אשתלט על העולם...;-)

יאללה, לכו תמצאו משהו מעניין לקרוא.

השעה: 00:53.

המקום: כל פאב בארץ, באירלנד ואני מאמין שגם בהרבה ארצות אחרות.

האוכלוסיה: אנשים שיש להם אהבה מיוחדת לבירה או כל שתיה אחרת, אנשים עם ערב חופשי, ובאופן כללי אנשים בעלי חיים.

אני: ממש, אבל ממש, לא נוכח.

אף אחד לא עומד לקרוא את הפוסט הזה. אפילו אם יש אנשים בבית בשעה הזאת, ורשימת המסנג'ר שלי מכילה רק אחד שלא נמצע ב-away או busy (וגם הוא עתודאי, אז זה לא באמת נחשב), מה שאומר שאין הרבה, אתם עושים משהו הרבה יותר משמעותי מלהגיב לפוסט של סטודנט בטכניון שמספר כמה רע לו שהוא יושב בחווה ב-st. Patrick's Day. ואם לשניה חשבתם שיש לפוסט הזה איזושהי מטרה אחרת, בטח כבר חזרתם מהפאב, כי אתם ממש ממש שתויים.

אתמול הגעתי לחווה בסביבות שבע ומשהו בערב. עזבתי בסביבות שבע ומשהו בבוקר, כשאני יודע שבזאת חתמתי בשעווה את צו הפיכת הימים שלי ועכשיו אני הופך למין יצור לילה מוזר שמגיע לחווה באולמן כדי ללמוד בשתים עשרה בלילה. והנה הנבואה הגשימה את עצמה.

אני חייב לומר שארבעה אנשים כולל אני בחווה ביום שתיה אירי זה מספר לא צפוי וקצת מפתיע, גדול בערך באחד ועוד אחד עבור ערכים מאוד גדולים של אחד מכמה שציפיתי (אל תתאמצו, זה בדיחת טכניון. אחד ועוד אחד שווה שלוש עבור ערכים מאוד גדולים של אחד. מה אתם מצפים ממקום שבו "X פוגש את Xo, ושואל אותו: "איפה אפסילון?" "בסביבה"" זה בדיחה שאנשים ממש צוחקים ממנה?). בכל זאת, החווה מספיק ריקה, ואני מספיק אדיש ומספיק מדוכא כדי לעדכן את הבלוג, אגב, שוב ארבעה ימים אחרי העדכון הקודם.

יום רביעי היה היום הראשון של הסמסטר והיום האחרון שבו למדתי נכון לרגע זה. כל מה שהיה בו הן שעתיים של מבוא להנדסת תעשיה עם מרצה זה שרוט (יש לו נטיה להכניס "זה" במקומות לא ברורים במשפט, לפני\אחרי פועל, בסוף\תחילת משפט, בחיי, הבן אדם אומר "זה" יותר ממה שרוסי עצבני אומר "בלאט") ועוד שעתיים של "מחשבת ישראל" שהעביר הרובו-רביי, הלוא הוא רב הטכניון, הרב אליהו זייני, ואם חשבתם לשניה שהוא נורמלי למרות שהוא רב, אז הוא גם דוקטור למתמטיקה.

למי מכם שמכיר אותי קצת, דבר ראשון, אני משתתף בצערכם אבל רוב בסיכויים שהזהרתי אתכם מבעוד מועד, ודבר שני, I dare you למצוא משהו יותר הזוי ממני יושב בשיעור יהדות, הפאלם שלי בתיק, הספר של Discworld אצלי בתיק, אפילו עיתון הטכניון אצלי בתיק, ואני יושב ומקשיב.

לפני שאתם מזדעקים, אין צורך לקנות לי מתנה כיפה ליום ההולדת, עד כמה שמשעשע זה יכול להיות (האמא החורגת שלי טענה שמתאימה לי כיפה סרוגה פעם אחת כששמתי אותה בשביל הקידוש אצל אבא שלי, וזו הייתה הפעם האחרונה שהיא זכתה לראות אותי איתה). ביום כיפור הבא אני אחגוג י"א שנים של היותי אתאיסט גמור, בעז"ה.

בקיצור...

סלחו לי, הייתי צריך לקום מהרצפה. אני עדיין מוצא את זה מגוחך לחלוטין שאני מקדים סיפור בפסקה וחצי ואז אומר "בקיצור."

בכל מקרה, הבן אדם משעשע. ניגוד הדעות של הדוקטור למתמטיקה ניכר בכל משפט, אבל הוא מדבר בהגיון, שזו כבר הפתעה מסוימת. הנה כמה משפטים נבחרים:

"מה זה בדיוק המפץ הגדול? אנרגיה? אז בואו נעשה אינטגרל של כוח לאורך דרך ונגיד שזה יצר אותנו."

"ויאמר אלוהים 'ויהי אור'. ומה אתם מצפים שיהיה כתוב, 'ולא יהי אור?'"

"'וירא אלוהים את האור כי טוב', כאילו, הבורא מסתכל ואומר 'לא רע, מה שעשיתי'."

"יהודי שרומס את כל ערכי היהדות עדיין נחשב יהודי, ומזל, כי אחרת כבר ממזמן לא היינו נשארים."

יש הרבה פוטנציאל שעשוע, שלא לומר אפילו עניין בהרצאה הזו. מה גם שמצאתי עתודאית חמודה מהמכינה שגם כן לקחה את הקורס, ועתודאיות זה תמיד נחמד, ע"ע צ'ר.

ואת: תפסיקי לקחת דברים ללב, לחברות שלך לא מגיע אותך מלכתחילה, והן טפשות אם הן לא קולטות את זה ועוד עושות לך קטעים כאלה. אני ממש לא מאמין שרציתי שתשדכי לי אחת מהן פעם. תודה לאל שזה לא יצא לפועל. אני אמנם מוחמא שהתקשרת אלי עד לרמה שזה כמעט לא העלה לי בחזרה זכרונות של הפוסט שלי על nice guys, אבל שלא תחשבי לרגע שזה אומר שאת לא עומדת לחטוף מכות כשאני אראה אותך.

וזה בשבילך:

Within Temptation / Ice Queen

When leaves have fallen
And skies turned into grey.
The night keeps on closing in on the day
A nightingale sings his song of farewell
You better hide for her freezing hell

On cold wings she's coming
You better keep moving
For warmth, you'll be longing
Come on just feel it
Don't you see it?
You better believe it.

When she embraces
Your heart turns to stone
She comes at night when you are all alone
And when she whispers
Your blood shall run cold
You better hide before she finds you

Whenever she is raging
She takes all life away
Haven't you seen?
Haven't you seen?
The ruins of our world

She covers the earth with a breathtaking cloak
The sun awakes and melts it away
The world now opens its eyes and sees
The dawning of a new day

Whenever she is raging
She takes all life away
Haven't you seen?
Haven't you seen?
The ruins of our world 
 

- In short, Mort was one of those people that are more dangerous than a bag full of rattlesnakes. He was determined to discover the underlying logic behind the universe.

Which was going to be hard, because there wasn't one.

גאון, כבר אמרתי? טוב, אני אגיד את זה שוב, כי עכשיו קיבלתי בזכות אנשים יקרים את ספרים מס' 4 ו-5 בסדרת Discworld, כי אם הייתי מחכה לו הייתי כבר מסיים את התואר לפני שהייתי מקבל אותם.

כבר כשנכנסתי לדירה ביום ראשון בערב הרגשתי משהו שונה. הרחתי את האוויר. היה לו מין ניחוח לימוני משהו שבהחלט לא היה קיים בו כשעזבתי. הסתכלתי על הסלון. הוא היה מסודר, בלי הניירות של דן ושל החשבונות על השידה. נכנסתי למטבח. המתקן ליבוש הכלים הוחלף באחד מפלסטיק גדול בערך פי שניים, ונראה חדש לחלוטין. היו עליו כוסות חרסינה לקפה. אפילו בבית אני לא משתמש בכוסות חרסינה לקפה.

פתחתי את המקרר וחשדותיי התחזקו. הוא היה מפוצץ באוכל. לא ראיתי את הדברים שלי מרוב ירקות, גבינות, ושאר מאכלים שאנשים נורמליים אוכלים, בניגוד לסטודנטים. היו ממש דברים שדורשים בישול בפריזר לצד המלווחים שלי.

פתחתי את הארונות לאשש את הדברים סופית. כלים מסודרים בסדר מופתי, מונחים שורות שורות, מבריקים כאילו הם נקנו לפני שעה. לא, כאילו יצאו מפס היצור לפני פחות מזה. באותו הרגע הבנתי, זה אכן קרה.

מצאנו שותפה.

בניתי מערכת, הפעם, לידיעתכם, יותר מ-24 (כן, עשרים וארבע) שעות לפני תחילת הסמסטר. אני משתפר. כמובן שההרשמה שלי לא תוכל ממש להתבצע על כשלושה ימים לפני היום הולדת שלי, אבל חפיף. אולי סמסטר הבא אני אפילו אירשם בהרשמה מוקדמת.

רגע, אמרנו משהו על להגיד דברים מופרכים, לא? bad Quicksand! bad!

בכל מקרה, הנה הדברים עליהם אני הולך לבכות במספר החודשים הקרובים, הכינו את האשמות הבכיינות מראש:

1) מבוא להנדסת תעשיה - אין על קורסי מבוא, במיוחד כאלה ידועים לשמצה כמו זה. אני מניח שהוא יעביר לי הרבה שעות על הדשא.

2) כלכלה ומימון למהנדסים - כן, לפי השמועות, זה גרוע כמו שזה נשמע.

3) חדו"א 2 מ' - אני באמת צריך להרחיב?

4) מעבדה לישומי מחשב - זה קורס שאין לי מושג מה הוא, אבל הוא נשמע כמו משהו לילדים מוגבלים. אם זה רק לא היה הטכניון, הייתי מוכן להתערב שזה קורס קל.

5,6) שני קורסים הומניים, תרבות צרפת ומחשבת ישראל. ככה ממלאים מערכת ריקה מדי בגלל שלא לקחתי את כל הקורסים המומלצים. אף אחד מהקורסים האלה, אגב, לא כולל מבחן בסופו.

כמה ריקה, אתם שואלים? טוב, אני אגיד לכם בכל מקרה: יום חמישי חופשי לחלוטין. יום שני כולל שעתיים בלבד של הרצאה על תרבות צרפת (או במילים אחרות, כתיבה בפאלם). יום רביעי, אם אני רק אשתמש בדרך מתוחכמת של אי הופעה להרצאה על מחשבת ישראל שהוא נתן לי, אני מסיים בשתים עשרה בצהריים ואחרי הצהריים אני כבר בבית, בשאיפה.

מיאו. פשוט מיאו.