איך חול יכול להיות מהיר?

חדי העין (או חדי ה-משהו) מביניכם, או אולי סתם אלו שמכירים אותי הרבה זמן או כאלה שבודקים באדיקות שירות הודעות ימי ההולדת שלהם בפייסבוק אולי מודעים לעובדה ששלי מתקרב. אז כדי להסיר כל ספק שאולי יהיה לכם: 

לא, לא נראה כאילו אני מתכוון לחגוג השנה. שנה שעברה היה נחמדף אבל אולי נשאיר את כל העניין הזה דו-שנתי ואת החובות שלי ושל אבא  שלי במצב שלהם כיום.

גם העובדה שלחברה שלי יש מבחן יום אחרי יום ההולדת ולי מבחן יומיים אחרי לא מאוד מניע אותי לחגוג, וכן, אני יודע שבתאריך עצמו מלכתחילה לא הייתי חוגג כי זה יוצא באמצע השבוע, אבל אווירת מועדי ב' מעולם לא הייתה חגיגית במיוחד, והסמסטר הזה במיוחד לא. התאריך העברי, אגב, הוא כ"ה באדר ב, ככה שאם אתם חושבים על להתחכם, דחו את זה, במטותא ממכם, עד לשנה העברית המעוברת הבאה.

השנה אני ממש לא במצב רוח של יום הולדת. התאריך מבחינתי היום הוא ה-25 למרץ, לא 6 ימים לפני ה-31. אני בכלל לא מרגיש שיום ההולדת מתקרב, ולמען האמת, זה די טוב מבחינתי, כי אם אני ארגיש את זה אני אצטרך להתחיל לחשוב על הגיל שלי, כמה השגתי בהשוואה לאנשים אחרים עד עכשיו, כמה אני באופן כללי קרוב להחלפת קידומת מפחידה במיוחד (ורק פייסבוק משום מה חושבים שאני עומד להחליף אותה ל-2), ומספיק קשה לי להתחמק מכל המחשבות האלה עם אבא שלי, שעבר מלהזכיר לי כל שנה שאני כמעט בן *הכנס כאן את הגיל שלי ביום ההולדת הבא*, פשוט לדלג קצת ולעבור ישר לגיל העגול הבא. זה טוב שאני נמנע מהמחשבות האלה, זה מונע ממני להסתגר בבית ולשמוע שירים של עברי לידר עד אובדן הגבריות, כאילו העובדה שבנות גילמור היא אחת מהסדרות ברשימת ההורדה העתידית שלי לא מספיק גרועה בפני עצמה.

זה אולי ישמע לכם מוזר ממי שלמדתם להכיר יותר ולאהוב פחות בתור זונת תשומת לב, אבל אני באמת, באמת לא מרוצה מיום ההולדת הקרב ובא, ורציתי רק להקדים תרופה למכה.

בשקט בשקט, בצורה מוזרה, הגעתי למצב שיש לי ארבעה פוסטים כל החודש. מזכיר קצת ימים אפלים בהם הקפדתי לעדכן רק פעם בשבוע או זמנים אפלים הרבה יותר במרתפי אולמן. 

עוד יותר בשקט, לפני יותר מחודש, פתחתי את השנה החמישית לקיום הבלוג. אפילו לא זכרתי את זה בזמנו. העובדה שלפעמים בסקירת פוסטים ישנים אני מנסה לבדוק בלוגים של מגיבים עברו ומגלה more often than not שהבלוג לא קיים עוד, כנראה שבאמת מבשרת שאני יכול להיחשב מהותיקים ממרומי המספר הנושק ל-100 אלף שלי.

נו טוב

1) חשבנו, אני והאנשים שלמדו איתי למד"ר, שחמקנו לנו מהתמרת לפלס בצורה מחוכמת ולא נצטרך לעולם יותר לגעת בדבר הזה או באמת להבין מה הולך שם. אז זהו, שלא. בסמסטר הזה יש לנו את חקב"ץ 2, שבינתיים רק גורם לי לחשוב למה בכלל חשבתי שחקב"ץ 1 היה קשה. שלושה שבועות אחרי תחילת הסמסטר, עדיין לא התחלנו ללמוד ממש חומר של חקב"ץ, כי היינו עסוקים בחזרות על הסתברות (ברמה הרבה הרבה יותר גבוהה מזו שהייתה בקורס עצמו), טורים, וכן, התמרות לפלס. 

אז מה יש לנו? לפלס לפונקציות הסתברותיות שמוצבות בטורים. בזמנכם הפנוי נחשו, ילדים, כמה אנשים הצליחו את שיעורי הבית האחרונים נכון לשעה זו.

2) בשלב מסוים זה היה חייב להגיע, ואנחנו ממש לומדים קורסים שקשורים לתואר. הסמסטר הזה אפילו רובם ככה. אחד הנוספים לחקב"ץ הוא הנדסת שיטות, שבו יש פרויקט ראשון שבא באיחור של רק שלושה סמסטרים ביחס לטכניון. כמו בפעם הקודמת, התגליתי כחסר תועלת בעליל, אבל נדב שסיפק בעבר ארוחות חינם בבורגר קינג גם סידר לנו את הפרויקט שם. מביקור ראשון, לא ברור מה נוכל לשפר בסניף שעובד לפי סטנדרט כלל-עולמי שפותח במשך שנים, אבל זה לא כאילו "אין מה לשפר" היא לא מסקנה מקובלת בקורס, כל עוד אנחנו ממש עושים הכל מסביב. בינתיים גם הקורס עצמו נראה חביב ולא מסובך, והמרצה בכלל הפך די מהר להיות אחד האהובים עלי, למצוא מרצה שמדבר אליך בגובה העיניים זה דבר נדיר, ואחד שלא מהסס להודות שיש דברים שהוא לא יודע ולא מבין בהם זה בכלל משהו שלא קרה לי עד היום.

3) אמנם לפי מיטב הבנתי רק בשנה רביעית אנחנו נבחר התמחות, אבל אולי כדי להכין אותנו לבחירה הזאת או אולי בגלל שזה סתם משהו שאנחנו חייבים לדעת, יש לנו קורס של תכנון ועיצוב מערכות מידע, גם הוא עם מרצה חביבה ביותר ("אני במקום בקריירה האקדמית שלי שעדיין אכפת לי מהסטודנטים והחומר שאני מלמדת") ואמנם 30% ממנו הוא שיעורי בית, מה שמבשר על קורס לא קל במיוחד (אם ה"אין מאיות בקורס הזה" לא היה מספיק), אבל בהתחשב בזה שאני בשורה התחתונה עומד להשתמש בו בתור אינדיקציה למה באמת אני אבחר בתור התמחות (תוך נסיון עיקש לשמירה על כלל ה"לעולם לא מתכנת!" שלי) נחמד שהוא מגיע.

4) עוד בסמסטר הקודם המרצה שלנו להסתברות אמרה שסטטיסטיקה נחשב לקורס קל יותר. יש מצב שהיא שיקרה במצח נחושה, או שבאמת רק ההתחלה יותר מסובכת, או לפחות יותר נרחבת מבחינת הנוסחאות. אולי יש גם קשר לעובדה שהיא קיבלה את הדוקטורט שלה בזמן תקופת המבחנים שלנו. בכל מקרה, לפחות שיעורי הבית, שבמסורת ההסתברותית יש כל שבוע ולכן בינתיים היו הכי הרבה, לא יותר מדי מסובכים, שזה בכלל מפתיע בהתחשב בכמות השיעורים שהייתי בהם מתחילת הסמסטר, שמגיעה לפחות מאלו שהפסדתי.

5) גם העובדה שאני עומד לעשות מועד ב' במבוא להנדסת חומרים לא אומר שאני עומד להישאר לשיעורים של יסודות תהליכי עיבוד בהמשך הסמסטר, השיעור אולי פחות ארוך מחומרים אבל איכשהו מצליח להיות הרבה יותר מתיש ומגיע בדיוק כמוהו אחרון ביום ארוך, ככה שיש דברים יותר טובים לעשות. 

6) בהמשך לחשבונאות בסמסטר הקודם, יש לנו תמחיר בסמסטר הזה, עוד קורס שאמור לפי עדויות להיות יותר קל, הייתי יותר שקט אם חלק מהעדויות האלה לא היו של המרצים עצמם, אבל שיהיה. אם לשפוט משיעורי הבית הראשונים הוא לא פחות מגעיל, ואם לשפוט לפי הציון שלי במועד א' של חשבונאות (את הציון של ב' עוד לא קיבלתי, כולי תקווה שבאמת שיפרתי), גם זה שהוא יהיה יותר קל לא באמת יעזור לי.

7) במלחמה על הקורס שנשמע הכי קל ומטופש וממש בעצם לא, מבנה המחשב זוכה בתואר בהליכה. תוך שני שיעורים בערך הגענו כבר לשערים לוגיים וכל מיני דברים שלמדתי במערכות ספרתיות בטכניון, אבל לא עושה רושם שנישאר בחומר הזה יותר מדי זמן. מה שכן, המרצה לוקחת את השאלות שלה מהטכניון, אז כדאי מאוד לפענח בדיוק מאיזה קורס בא כל חלק בחומר, ובאותו זמן לנסות ולהתעלם ממשפטים כמו "אתם רק תעשיה וניהול" שנפלטים לה באמצע ההרצאה. לפחות אחרי הנדסת שיטות, הוא הקורס הכי מעניין, אם לשפוט לפי ההרצאה הראשונה.

לסיכום: כי חס וחלילה שהסמסטר הנוכחי יהיה פחות קשה מהקודם.

בהשפעת נדב נרשמתי לכמה מועדי ב' שלא במיוחד תכננתי עליהם בהתחלה, הוא אולי מפריז בערכי ("אתה לא צריך לקבל 90 במד"ר, אתה צריך לקבל 100") אבל מה שכן, תמיד נשמרת לי היכולת לפרוש אחרי רבע שעה לתוך כל מבחן ולשמור את הציונים שלי, גרועים ככל שיהיו, אף אחד מהם הוא לא באמת בחזקת נכשל, רק מאוד קרוב. כרגע אני עסוק בחישובים של כמה אני צריך לשפר ובאילו קורסים כדי להעלות את הממוצע שלי, ועד כמה. יש מצב טוב שאני אגש לכל המבחנים שנכנסים לנו לחופשת פסח, גם ככה לא נראה כאילו יהיה לי זמן עם החברה כמו שנה שעברה (כשהדבר היחיד שקילקל היו המשמרות היומיות שלי בדואר. השנה גם זה לא יהיה, אז כמובן שמשהו אחר חייב להרוס), אז אם כבר לסבול, אפשר לעשות את זה תוך כדי חזרה על מבחנים.

קורה, או שהטופס שלי נפל בטעות לערימה או משהו, או שסתם המערכת לא ממש ששה לסנן אנשים בתקופה ההיא. מאז הוכחתי את הטעות מספיק פעמים.

גם כל העניין הזה של מבחן ה-IQ. אותו בכלל אפשר להטות אם רק יש לך מספיק מזל ואתה מסמן תשובות נכונות במקרה. זה גם לא היה במכון אמיתי אז בכלל. זו הייתה רק עוד טעות באבחון.

את הציונים שלי בתיכון כנראה קיבלתי בזכות זה שהמורים אוהבים אותי, אחרת היחס בין כמות ההשקעה לציונים באמת לא מוסבר, אבל אני מוכן לקבל את זה, פרט להברזות ואי הכנת השיעורים הפתולוגית לא הייתי תלמיד רע. אז אולי. הפסיכומטרי זה גם משהו אמריקאי, אז באמת. אולי התחזית של המנחה של הקורס הייתה יותר מדויקת, נשמע לי יותר הגיוני. 610 הרבה יותר מתאים לי, למרות שזה עדיין קצת מעל הממוצע אז בטח גם זה גבוה מדי.

אני מניח שהטכניון היה צריך לרמוז לי את זה in no uncertain terms. אבל משום מה בחרתי להתעלם מזה, לא רק במשך השנתיים שסבלתי שם, אלא גם אחרי. חשבתי שזה היה בגלל שלא השקעתי, ולא בגלל שאני סתם אדיוט. אבל רק סתם אדיוטים מקבלים בכל אחד ואחד מהמבחנים פרט לשניים מעל הממוצע, כשאחד מהם זו בכלל רק נקודה אחת אז זה ממש לא נחשב, ומצד שני בכל שאר המבחנים ציון מתחת לממוצע שבשיאו מגיע ל-19, כן, 19 נקודות, מתחת לממוצע הכיתתי, גם כשהם לומדים כמו שצריך ויוצאים מהמבחן בהרגשה מעולה. רק אדיוטים מקבלים פחות ממי שהם למדו איתה כשהם פתרו תרגילים כל היום והיא לא הצליחה אפילו אחד ויחיד. רק אדיוטים.

רק אני.

שקלתי אם בכלל לפרסם, ושקלתי אם בכלל לאשר תגובות. ואז הבנתי שעל הזין שלי. באמת, הכל.

את המחשב שלי קיבלתי לפני מספר שבועות, וכמובן שהדבר הראשון שהטריד אותי מיד עם סיום האתחול והתוכנות שאי אפשר בלעדיהן היה להשיג את העונה הנעדרת. זה לקח הרבה מאוד זמן, בעיקר אבל לא רק מפני שלשותף שלי יש נטיה מוזרה לא לאהוב את העובדה שהאינטרנט לא זז בגלל שאני מוריד דברים הרי גורל כמו סדרות כשכל מה שהוא רוצה הוא להשתמש במחשב לדברים זניחים כמו לימודים. אז ההורדה הוגבלה לסופי שבוע ולילות, וכפי שאמרתי, לבסוף, לפני שלושה ימים, סיימתי את ההורדה. אני חייב לומר שוב שאני לא מחבב את ביטורנט כשזה מגיע להורדת כל דבר שגילו עולה על שנה, ובוודאי כמה שנים טובות.

שמעתי רבות על העונה, ללא שום ספוילרים, אני חייב לציין, דעות שונות ולא אחידות, אבל בגלל שרובן בסך הכל העידו שהעונה השניה היא לא מהמוצלחות או המרתקות ביותר, חשבתי שיהיה הגיוני לצפות בה בעצלתיים, פרק, לכל היותר שניים ביום, ועדיין יהיה לי זמן להשיג דיסק קשיח נייד של לפחות 500 ג'יגה עד שאסיים לצפות בעונה השלישית, אותה התחלתי להוריד בערך כשהייתי באמצע ההורדה של השנייה וסיימתי הרבה הרבה לפניה. בסך הכל, חשבתי, זה לא כאילו אין לי דברים לעשות, מועדי ב' ללמוד אליהם, לימודים באופן כללי, נראה פרק-שניים ביום ונסתפק בזה.

הכל טוב ויפה.

בתיאוריה.

יכול להיות שהעונה פחות מרתקת או מוצלחת מכל האחרות. זה קצת נוגד את העובדה שכרגע, שלושה ימים אחרי ההורדה סיימתי את פרק 20, ולפי איך שזה נראה אני גם אסיים היום, או ליתר דיוק, בשעות הראשונות של מחר את העונה. אם זה מעניין מישהו מכם: לא, צפייה מרתונית ב-24 לא, כנגד כל הגיון בריא, מסייעת בלמידה למועדי ב' בחשבונאות.

shocking, I know.

אני מנצל את הדקות האלה בהן נזכרתי שבני אדם על פי רוב זקוקים למזון על מנת להתקיים כדי לסכם את תחושותיי מהעונה עד כה:

1) אם זו העונה הכי פחות מוצלחת, אולי כדאי שאני אפרוש מהלימודים כבר עכשיו, כי למרות הדעות החלוקות כולם טוענים שהשלישית היא אחת הטובות וגם הרביעית כבודה במקומה מונח.

2) ראיתי את העונה הראשונה לפני הרבה זמן, אז אולי זה רק אני, אבל נדמה כאילו ספירת הגופות בעונה הזו גדולה הרבה יותר. בכלל, חוץ מקיפר סת'רלנד ואולי אלישה קת'ברט לא ברור מי יכול לפתח קריירה מהמשחק בסדרה, כשתוחלת החיים של רב השחקנים היא שלושה פרקים או פחות.

3) ***אזהרת ספויילר, למרות שלא ברור לי מי עדיין לא ראה את העונה הראשונה ועוד מתכוון לראות אותה***

כמו בעונה הראשונה, ביתו של ג'ק באוור עוברת מסלול דרך בערך כל פסיכופת ורוצח בפוטנציה בחצי הכדור הצפוני ושורדת עד שכבר בא לך שהיא תמות (לפחות עד הקטע שרואים אותה בלי חזיה, שכנראה נכתב רק כדי לפייס צופים זועמים ואני מהמר שנחל הצלחתה מסחררת), אבל בניגוד למותה ה-anti climatic של אשתו בפרק האחרון של הראשונה, אני לא רואה מצב שהבת שלו תנחל גורל דומה. לא בגלל סיבה מסוימת, זה לא כאילו מותה של אשתו היה צפוי, פשוט אלישה קת'ברט עד-כדי-כך-כוסית.

***סוף אזהרת ספויילר***

4) כן, עוד בעונה הראשונה אמרו שג'ק באוור היה בכוחות המיוחדים ושירת בכל מיני מדינות ומבצעי שקר כלשהו, והסדרה מאוד מותחת ושואבת אותך לתוכה כך שלרוב הדברים אני מוכן לסלוח, ביניהם חיסול בשלוש שניות של פסאודו-טרוריסטים אמריקאים, השבת מלחמה שערה לכל מיני אנשים מאומנים בלוחמה יותר או פחות, היכולת להגיע לכל מקום אירוע ומיד לתפוס פיקוד על כל הכוחות הנוכחים במקום מהקצינים ועד עובדי הנקיון, ועוד כהנה וכהנה. אחד הדברים שהכי מפריע לי, ואני מבין שזו שריטה רצינית, אבל זה בערך הדבר היחיד שהוציא אותי מהטראנס של הסדרה, הוא הפשיטות שג'ק באוור מוביל.

אולי לא שירתתי בשום סיירת, אבל זה עדיין לא אומר שאני מוכן לקבל את זה שאדם, יהיה מי שיהיה (במקרה שלנו, ג'ק באוור) יוביל פשיטה, חמוש אך ורק באקדחו הנאמן ולא חובש קסדה, כשאחריו משתרכים כל לוחמי יחידת הפשיטה של *הכנס שם של יחידה מיוחדת כאן*, חמושים ומשוריינים מכף רגל ועד ראש. כן, אני מודע לזה שקיפר סת'רלנד בלונדיני ומאוד פוטוגני, אני מוכן לקבל את זה, אבל למען השם, תנו לו נשק אוטומטי! כמה אני כבר מצפה מסדרה שבערך, פחות או יותר, אפשר לומר, יתכן, עולה על הדעת, סביר במידה, שואפת לתרחישים לגיטימיים?!

5) היו קטעים צפויים מדי. הם היו מעטים הרבה יותר מאלו הלא צפויים ולא ממש קריטיים, אבל הם היו קיימים. ואני אפילו לא מדבר על המצבים שמהם ג'ק באוור איכשהו יוצא בחיים למרות שלא נראה שזה אפשרי. סתם כל מיני "ממש לא סביר שהוא יהיה הרע" ו"הוא הולך למות" שלפעמים בא ישר בסצנה הראשונה עם דמות שלומדים את שמה, למרות שזו באמת לא חכמה אם לוקחים בחשבון את תוחלת החיים הממוצעת של דמויות חדשות כפי שציינתי קודם. בכלל, אם זה היה באמת כל כך מפריע לי, לא הייתי מסיים עכשיו את הפוסט כדי להמשיך לראות את ארבעת הפרקים האחרונים, רוב הסיכויים נוטים לכך שזה יהיה גם ברצף.

אני צריך להתחיל להוריד את העונה הרביעית.

רקע: אני קורא את הבלוג מאז שהוקם, קראתי עוד קודם את הבלוגים האישיים שלו ושלה (אני לא בטוח שהם מעוניינים לחשוף אותם, אז אני לא אפרשם קישור אליהם, מה כם שהם אינם קשורים לנושא), ויותר מפעם אחת מצאתי שאני לא מסכים לחלוטין עם הדברים, אני מודע לכך שהדברים נכתבים בהכללה בבלוג הזה, אבל זה דווקא אחד מהדברים שמפריעים לי בדרך כלל, והפעם שונה רק בכך שזה לא הדבר שמפריע לי הכי הרבה. אני מדגיש שהדבר לא נכתב כהתלהמות אלא פשוט כאי הסכמה, וצריך להיתפס ככזה, גם אם תגובה ממקלדת הכותב תוערך מאוד.

את הבלוג אני אמשיך לקרוא כך או כך. את תגובותיי אני אסדר כמו בפוסט המקורי, פסקת תגובה לפסקה מקורית.

בנות לא מרעיבות עצמן למוות ומאשימות את החברה. בנות שמגיעות למצב של אנורקסיה הן פשוט חולות. להגיד שאתה שונא אותן זה כמו להגיד "אני שונא חולי סרטן, אני לא מבין מה הם עושים". 

אנורקסיה כבר מזמן אובחנה כמחלת נפש והבנות הסובלות ממנה מאושפזות במוסדות. הן לא עושות את זה בשביל החברה, הן לא עושות את זה בשביל גברים, הן אפילו לא עושות את זה בשביל עצמן. הן פשוט מרעיבות את עצמן כי זו ההשפעה של המחלה. מאוד חורה לי שגם אתה, וגם כמה מבין עשרות התגובות נכון לשעת כתיבת הפוסט, מתייחסות לאנורקסיות כאל נשים נורמטיביות שבוחרות להרעיב את עצמן רק כדי להתאים לחברה שמעריכה רק רזון.

בוודאי שנשים נמצאות עם גברים שלא באותה ליגה שלהן מבחינת מראה חיצוני בגלל שיש לגברים האלו מה להציע, אחרת הן לא היו נמצאות איתן, זה פשוט הגיוני. בוא נתעלם מהעובדה שמה שהם לפעמים מציעים להן הוא בטחון כלכלי ונמשיך. נשים הן פשוט שונות ביולוגית מגברים, וזה נכון שהן ככלל, פחות "נעולות" על המראה החיצוני ויותר מסתכלות על הכולל. גברים (שוב, ככלל) פשוט ממיינים זיווגים פוטנציאלים אחרת. זה לא קשור לחברה, זה קשור לבילוגיה יותר מכל דבר אחר. להשוות נשים לגברים הופך את ההנחה עצמה לשגויה מיסודה.

תרצה להודות בזה או לא, האם ההנחה תואמת לגישתך במציאות או לא, היא נאיבית בצורה מטורפת. בקשר זוגי בין השאר יש, בוודאי שאתה מודע לכך, גם סקס. סקס תלוי במשיכה גופנית גרידא. אם אין משיכה גופנית, ואין סקס, אז הקשר הוא בדיוק ידידות, ולפי הבנתי זה ממש לא מה שעליו מדובר בפוסט. אישה יכולה להיות הכי בטוחה בעצמה בעולם, לשדר "אהבה עצמית" כמו שאתה אוהב לומר, ולא, היא עדיין לא תמשוך אליה גברים כמו הכוסית הזו בפינה ששוקלת פחות ממנה. הסיווג הראשוני הוא מראה, כי את האופי אתה לא מזהה מיד, והסיכוי שתעדיף מישהי שנראית טוב עם אופי על מישהי שנראית פחות טוב עם אופי הוא בפשטות 100%.

הדבר דומה, גם אם לא זהה לחלוטין, אצל נשים. סינון ראשוני הוא תמיד של המראה. אני אגיד את זה בצורה הכי מעורפלת שאני יכול: יש לי הרבה ידידות מהסיבה הזו. אני לא קרח, וממש לא שמן. רוב הסינונים האלה נעשו עוד לפני הפגישה הראשונית.  נשים על פי רוב פחות נוהגות לתת לזה להשפיע עליהן בטווח הארוך, אבל המשיכה החיצונית משחקת תפקיד חיוני גם כאן.

אני, בעוונותיי, אולי לא נרתע בגלוי משמנות, ובוודאי שיצאתי עם כמה כאלה, אבל תמיד יכלתי להודות שאם הייתי סתם חולף על אותן בחורות ברחוב לא הייתי מקדיש להן מבט שני, ובוודאי שלא הייתי חושב אפילו על להזמין אותן לצאת. הדבר נעשה רק אחרי היכרות ממושכת יותר או פחות באינטרנט, בה החלטתי שאני רוצה לבחון את האופי של הבחורה יותר לעומק. נכון, זה אומר שיש הסתברות גבוהה מאוד שהחמצתי הזדמנויות לקשרים בגלל העדפה חיצונית, אבל ככה זה. קריטריונים, גם לאדם כמוני (שפועל על פי כמה עקרונות, ביניהם "כל אישה היא יפה עד שהוכח אחרת) כוללים מרכיב חשוב מאוד של מראה. את יכולה להיות הכי בטוחה בעצמך בעולם, אני לא פשוט לא אוהב את איך שאת נראית. גברים שמעריכים בטחון עצמי אולי ימשכו אליך, אני כנראה לא.

מראה חיצוני הוא חלק אינטגרלי מהקשר, תרצה או לא תרצה להודות בזה. יש השקעה מוגזמת המראה חיצוני לעיתים, כן, אבל הראה לי בחורה אחת או אפילו גבר שלא תוהים לפני דייט ראשון מה ללבוש, שלא משקיעים במראה חיצוני כדי ליצור את המשיכה החיצונית. אתה הולך לקיצוניות השניה, ומבחינתך אפשר לפתח קשר אם שני האנשים יבואו לבושים בשקי מלט ורק יפגינו בטחון עצמי. אני מקווה שאתה רואה את האבסורד כמוני.

יש אנשים רבים בעלי בטחון עצמי נמוך, זה כבר כן נקבע על ידי הסביבה יותר מכל דבר אחר. אנחנו רואים את בראד פיט בסרטים, הן רואות את אנג'לינה ג'ולי, וכולנו מבינים שלעולם לא נוכל להשתוות לאידיאל הזה. מה שאמרת בתגובות ולא בפוסט שממש, ממש חרה לי, הוא שאנשים שמרוכזים במראה לעולם לא ימצאו אהבת אמת, כמו שטענת כאן.

אני חוזר חזור ודגוש את עניין האנורקסיה מפני שהוא מאוד מאוד מפריע לי. זה נכון שהסיבה שהיא תוקפת בעיקר נשים צעירות צריכה להיבדק בקפדנות ואני בטוח שאכן נבדקת, ולמה התחליף הגברי הוא מיה שנראה בפי כמה בשם "מגה רקסיה", אבל זה עדיין לא אומר שהיא נגרמת בגלל הסביבה, ובטח שלא בגלל הרצון למצוא חן בעיני גברים.

הכותב הוא גבר כבר קרוב ל-28 שנים, והתנסה במערכות יחסים בכל טווחי המשקל. בימים אלו נמצא בתהליך קשר זוגי עם בחורה לחלוטין לא שמנה ולחלוטין לא בעלת בטחון עצמי, בדיוק כמוהו, כבר יותר משנתיים וחצי.