| 3/2010
I need an unraceable cell phone, damnit!
הסבר לכותרת בהמשך הפוסט. פשוט תצטרכו להמשיך ולקרוא. בעצם, אם לשפוט לפי
מספר הפוסטים האחרונים, וכשאני אומר "מספר" , אני מתכוון לסביבות ה-200,
רוב הסיכויים שלא תמשיכו לקרוא, ולמעשה, שאתם גם לא קוראים את מה שאני
כותב עכשיו, אז למה אני טורח?
טוב, זה מתחיל להראות כמו הפוסטים שלי מימים עברו, כבר פסקה שלמה ועוד לא
ממש כתבתי כלום. הנה אני מתחיל לכתוב, אז להתראות בפוסט הבא.
אבא שלי (הקוראים הותיקים בטח כבר יודעים לאן הפסקה הזו מתקדמת) החליט שכל
יום שלישי מעתה ועד שאני אלמד בו יותר משעתיים בבוקר אנחנו מבלים זמן
איכות ביחד. בינתיים זה קרה רק פעם אחת ולמען האמת היה בסדר. מה שכן יש לי
לספר עליו הוא שראינו את "הסוד שבעיניים".
עוד כשהחלטנו ללכת לסרט בקולנוע באבן יהודה בלי בכלל לדעת מה מציג חששתי.
אז, כשהתלבטנו בין הסרט הזה לאיזה סרט ישראלי, והקופאית אמרה שהיא העדיפה
את זה שראינו בסוף, אבל "ששניהם מאוד מרגשים", גמרתי את הספרייט שלי
בלגימה אחת ודמיינתי שהוא ג'וני שחור או משהו כזה בתקווה לשכנע את התת
מודע שלי להשתכר (זה לא עבד). כשכבר נכנסנו לאולם, וראיתי שהגיל הממוצע שם
הוא בסביבות מוות מזיקנה, זה בוודאי לא הפיג את חששותי.
ואז התחיל הסרט.
חברות ההפקה המוכרות-לי-ממקום-שלא-זכרתי כבר כמעט איששו את החששות שלי,
אבל אז ראיתי את הסצנה הראשונה (איזו מכוערת רצה אחרי הקרון הנוסע של
מישהו שהוא כנראה אהובה, למרות שאת הפרצוף שלו רק אמא שלו יכולה לאהוב)
וכבר לא היה אכפת לי באיזו שפה הסרט אם הוא עומד להמשיך ככה.
הוא היה בספרדית, בסופו של דבר.
עוד מתחילתו דמיינתי את הפוסט הזה, איך אתאר שהרגשתי שהאיברים הגבריים שלי
מצטמקים עם כל דקה חולפת ועוד כל מיני דברים ציוריים כאלה. למעשה, בסופו
של דבר לא היה ממש רע, דווקא די משעשע. אפילו היו בסרט קפיצות בזמן, שאותן
מאז ומעולם אהבתי בכל סרט. אבא שלי טען שהוא היה ארוך מדי ולדעתי דווקא
לא, אבל אולי זה קשור לעובדה שבערך שלישי ממנו ניקרתי ועדיין לא הרגשתי
שהפסדתי כלום מהעלילה.
אתם לא באמת מצפים ממנו לסכם את הסרט הזה, נכון? אבל בכל זאת, אני ממלית
לכל הבחורות לקחת את הגברים שלהן לסרט הזה, כי אתן כנראה תהנו והם כנראה
יסבלו, אז תהרגו שתי ציפורים במכה אחת.
התחלתי לשחק Mafia Wars בפייסבוק (נאמן לאידיאולוגיה שלי - הכל ולא
Farmville) , אם יש לכם אותי בפייסבוק אתם כבר יודעים את זה כי כנראה
שאפילו אם פספסתי אתכם בסבב ההזמנות הקיר שלי מלא בכל מיני הודעות מהמשחק
הזה, כי הרבה מההצלחה בו תלויה באנשים אחרים שמשחקים אותו איתך. זה,
כמובן, מוביל להצהרה הצפויה הבאה שלי, שכולכם כלבים שלא הצטרפתם אלי.
ולהסבר הכותרת - אחד מהחפצים הדרושים למשימות מסוימות הוא untraceable
cell phone. הבעיה היא המשיגים אותו רק ממשימות אחרות, ולכן אני חייב
לחזור עשרות (בלי שמץ של הגזמה) פעמים על המשימה שנותנת סיכוי למצוא אחד
כזה על מנת להתקדם.
אני ממש צריך אחד כזה.
וחיים.
ארורים תהיו, אתם עם התירוצים הלגיטימיים לחלוטין שלכם, שלא מצטרפים למשחק בתואנה שלכם יש חיים!
אם מדברים על מחסור בחיים, חברה שלי פתחה בלוג (טיטוס,
שמור לי מקום לידך שם בגהינום המיוחד). היא מעדכנת בתדירות יותר גבוהה
ממני,פוסטים יותר קצרים ויותר משעשעים ממני. אז אני מבין לחלוטין למה אתם
לא קוראים אפילו את זה שאני מספר לכם עליה, אבל אני לא מבין למה אתם לא
קוראים אותה.
מה זאת אומרת אין לכם לינק אליה? הנה. מרוצים? ,תהיו נחמדים אליה, or else.
נתקראה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: