איך חול יכול להיות מהיר?

הפוסט הקודם, למי שעוד לא דיבר איתי על זה, נחל הצלחה ויצר אופציות שונות להמשכים, וגם העלה שאלות שקשורות בעקיפין לנושא שמצריכות דיון בפני עצמן. הגיבה לו לפחות מגיבה אחת שלא הגיבה מעולם קודם וכמה מגיבים שאני יודע בתור עובדה שקוראים אבל מגיבים רק לעיתים, ככה שאני די מרוצה, וכן, יבואו המשכים לסדרה, רק לא בדיוק כרגע, אלא כשיהיה לי יותר זמן.

התגובות של "בלתי מתקבל על הדעת" היוו אחוז לא באמת מפתיע. כולן, אגב, היו של נשים, ורק ענת התייחסה לסיבה שבגללה נשים חשות ככה בצורה גורפת לפני ששטחה את הטענה שלה. גם היא וגם אניגמה דיברו על עניין של חילופי זוגות, נחמד שאנחנו חיים בתקופה ליברלית (ומצד שני, השרשור שלי עם טיטוס העלה טענה שכנראה לא כל-כך) בני העלה נקודה של אגו, שאני מסכים שבהחלט יתכן שקשורה לחלק מהמקרים (למרות שלדעתי קשר שמבוסס על אגו הוא לא בריא מלכתחילה). אראמיס ובימבה הוכיחו שיש סיבה שהם ביחד, שניהם טענו שצריך לבדוק כל מקרה לגופו.

---

בקשר אלי: מהסיבה היחידה שמעולם לא הייתי במצב הזה, אני לא בטוח איך אני אתנהג במקרה של בגידה, מה שכן, אני מתייחס לאחרים כמו שאני מתייחס לעצמי, וכל עוד אני רואה מצב שאולי, בעתיד, יכול לקרות לי מצב כזה, אני לא רואה סיבה לפרק קשר ארוך טווח על סמך בגידה חד-פעמית. בהתייחס לאיך זה ישפיע על המשך הקשר - אני ממש לא יודע, מאותה סיבה שאף אחד אחר שלא היה במצב הזה יכול לדעת איך זה יגרום לו להרגיש. כולנו יכולים רק לקוות שלנו (וכדאי שגם לבני הזוג שלנו) זה לא יקרה.

אגב, הדעה הקודמת שלי, לפני הדיון עם ש' וכתיבת הפוסט, הייתה החלטית ונחרצת בדיוק כמו רוב המין הנשי שהגיב לפוסט.

---

סיימתי לראות את העונה השלישית של "24", ולפני שאני אנהל שיחות ארוכות עם אנשים אני כנראה לא אבין למה כל כך הרבה טוענים שהשנייה גרועה והשלישית טובה. יש לי רק סיבה אחת ויחידה לחשוב ככה, אבל אולי זה כי אני פחות מתרשם מאיומים ביולוגיים ויותר מגרעיניים. לפי זה, אגב, את הרביעית, שאני כרגע שליש לתוכה, אני אמור ממש לאהוב ובינתיים זה אכן מתקיים. הדברים שכן הפריעו לי לגבי היותו של ג'ק באוור חסין כדורים, אגב, לא מסתמנים שהולכים להיפסק, אבל הדברים שאני כן אוהב, כמו הנטייה של ג'ק באוור פתאום לשלוף את האקדח שלו ולירות פעמיים בחזה במקרה הטוב או בברך במקרה הרע של מישהו לכל היותר 12 דקות אחרי הפריים הראשון שלו, גם נראות חלק קבע מהסדרה. משהו חדש שהפריע לי היא תוחלת החיים של שוטרים (ניחא), מאבטחי CTU (גם כן ניחא), ורבאק, אנשי השירות החשאי (ממש לא ניחא). לא שבאמת עברתי איתם אימונים או משהו, אבל אם היה כל כך קל להרוג אותם, הייתם נותנים לי שלושה חודשים ושלושה אנשים בכושר ממוצע ומעלה והייתי מתנקש בברק אובאמה בלי הרבה בעיה. 

אין ספק שיש כמות נכבדת (ומפתיעה) של דמויות אהובות ששורדות את העונה השלישית, הבעיה עם תחילת הרביעית היא שאף אחת מהן לא ממש שרדה את המעבר בין העונות. בינתיים אני מקווה לתחלופה גבוהה במשך העונה הזו, כי אני לא סובל חצי מ-CTU.

את העונה החמישית כבר סיימתי להוריד, את השישית אני עומד להשיג, ככה שרשמים עוד יבואו בעתיד, הו כן.

---

ואמנם זה לוקח הרבה יותר זמן, אבל גם להוריד באפי במקביל (וגם כאן, התחלתי בעונה השנייה) מספק לי שעות של הנאה, ראיתי את הסדרה בימי נערותי הפוחזים אבל לא באופן לחלוטין סדיר, החל מהעונה השלישית התחלתי להפסיד הרבה מאוד פרקיםשלא לדבר בכלל על שתי האחרונות, אותן בליתי בצבא. אז יש מה להשלים, ובכלל, המצב שיש כאן ולא ב-"24", של "hey, I've seen that before" דווקא די מתאים לי, במיוחד כשהוא קורה ממש ממש מעט.

---

הפוסט הבא, בתקווה, כבר יעלה נושא חדש לדבר עליו.

 

---

 

עדיכה: וידויים חושפניים (כי תודו שהתגעגעתם):

אני אוהב גפילטע פיש. באמת, מה יכול להיות כל כך רע בקציצות דגים? אני מודע לזה שזו אימת רוב באי החג, אשכנזים ומזרחים כאחד, אבל בחיי שזה היה טעים.

פוסט בהשראת בני. לשם שינוי, לא פוסט תגובה, אלא רק משהו קצת יותר עמוק ונייטרלי מהפוסטים האחרונים שלי שאני חש צורך לכתוב עליו. אם זה לא ברור עכשיו, רק בדקו את מספר הפעמים שדיברתי על "זוויות מבט" בגוף הפוסט.

כמו שכתבתי, ביום חמישי היה לי את מועד ה-ב' בהסתברות, ממנו יצאתי אחרי רבע שעה, כי באמת שהוא היה הרבה יותר קשה ואני לא מאמין שהייתי משפר את הציון שלי. תודה לאל על חוקי יציאה מוקדמת של מועדי ב' שמשמרים לך את הציון ממועד א' במידה והוא עובר. זה לא יותר מדי הפריע לי, ידעתי שעשיתי משהו נכון כשיצאתי, הבעיה הייתה ונשארה במועד א' ואותו אי אפשר לשנות. מה שכן, הדרך שלי חזרה לחדר עוברת סמוך לחדר של נדב, שאמנם היה מבחן, אבל שכן שלו, נקרא לו ש' לאו דווקא בגלל שזו האות הראשונה של "שכן", היה בחוץ, מעשן נרגילה, ולי לא היה משהו יותר טוב לעשות.

מהשיחה הזו אני יכול להתחיל סדרה שלמה של פוסטים, כי ישבנו ודיברנו לפחות שעתיים. כבר הרבה זמן לא הייתה לי שיחה מגרה מחשבתית כמו זו, בה כיסיתי כל כך הרבה נושאים. אני ארחיב פה על אחד מהם - זוגיות ובגידה

ככל שאני מדבר על זה עם אנשים אני נחשף לזוויות מבט שונות לחלוטין, ואני מבין מאיפה הן באות. אמנם אמון הוא ערך עליון אצלי, בצורה ממש קיצונית (אני לא בקשר עם אמא שלי כבר יותר משנתיים וחצי בגלל כפירה באמון), אבל כשמדובר בקשר זוגי, ש' דיבר על זה שהוא יכול להבין דברים כאלה. לדבריו, זה שאתה בוגד לא אומר שאתה לא אוהב את בת הזוג, או את הילדים אם כבר יש לכם כאלה, אלא פשוט שהמשיכה המינית היא לא כמו פעם, ואחרי שנים, אין סיכוי ממשי שהיא תישאר זהה. מצד שני, אין גם סיבה לפרק קשר של שנים, קשר משפחתי חם, בגלל מעידה חד-פעמית. זו ממש זווית המבט שלי, אבל היא כן גרמה לי לחשוב.

לבני זוג לוקח הרבה מאוד זמן להכיר לעומק. בכל שלב ביחסים יש גם פנים אחרים של היכרות. היכרות של דייטים היא לא היכרות של שינה הדדית אצל הצדדים, ושני אלה לא דומים לקשר של ממש לחיות עם בן\בת הזוג. בקשר לנישואים זה כבר נתון לויכוח, אבל גם אם נתעלם מזה, נגיע למסקנה שאתה לא באמת יכול להכיר את בת הזוג, על כל הדברים שתאהב בה או לא, בלי קשר לאורך הקשר כל עוד לא עברת את השלבים הללו. הקשר יכול להיראות אידיאלי ולהתפרק בחטף ברגע שעוברים לשלב אחר (אני מתייחס בעיקר לשלב של לעבור לגור ביחד).

ומה הנקודה שלי? מצאתם התאמה. בלי עין הרע, זה לקח מספיק זמן. עברתם את השלבים ביחד, עברתם קשיים אבל התמדתם והקשר פורח. ואז, כשאתם כבר מבוססים בקן משפחתי, אחרי שנים עם אותו בן הזוג, הוא פתאום מועד חד פעמית. הוא מספר לכם שבנקודה X עם אדם Y הוא עשה משהו שלא ציפיתם שיעשה.

השאלה - האם שווה לפרק את החבילה בגלל זה? תהליך גירושין הוא לא סימפטי עפ"י רוב, לא לבני הזוג ועל אחת כמה וכמה לא לילדים. זה אפילו בלי להחשיב את העובדה הפשוטה של ההבדל בין "זיון" ל"מעשה אהבה", והעובדה שכן, עדיין יש אהבה בקשר והוא עדיין מביא סיפוק והנאה לבני הזוג. כמו כן, מה הסיכוי להשיג קשר כזה שוב, בנקודה שבה נמצאים? 

חשבו על זה. האם זה לא לגיטימי שהמשיכה המינית תפחת, בכל זאת? העובדה שהמשיכה המינית פוחתת בוודאי אפילו לא מרמזת על כך שהצורך פוחת. הדבר בלתי נמנע, וההבדל בתרחישים כבר תלוי באופי של שני בני הזוג יותר מכל דבר אחר. שלושה אנשים שדיברתי איתם על זה הציגו זוויות מבט שונות, וכלן שונות משלי. חלק הייתי מוכן לקבל וחלק פחות, אבל מה שבאמת מעניין אותי אלו הדעות שלאנשים מסוימים אחרים שקוראים אותי או לא בהכרח, שלא לציין שזה סקר אנתרופולוגי מרתק לבדוק את התפלגות הדעות בין המינים, הגילאים, והמצבים הזוגיים.

אני יכול רק לקוות להיענות, אם תהיה מספקת אני גם אכתוב פוסט aftermath שמסכם את מסקנותיי בעתיד הקרוב.

אני חולה.

כמובן, לא יכל להיות זמן יותר טוב להתחיל להיות חולה מיומיים לפני המועד ב' שלי בהסתברות (שהיה היום. יצאתי אחרי רבע שעה כדי לשמר את הציון שלי ממועד א', שאולי היה לא מספק בזמנו, אבל כנראה יותר גבוה ממה שהייתי מקבל אם הייתי נשאר לעשות את המבחן היום), ולכן ישבתי בלימודים אצל נדב ושתיתי כמויות של תה שאני באמת לא מבין איך לא סיפקו לי הרעלת קפאין זוטרה, לכל הפחות, ועוד עם הכמויות המזעריות של הקפה שאני שותה בימינו (גם אם הוא "קפה נאצי", כמו שנדבר קורא לו כי אני שם שתי כפיות גדושות של טייסטר'ס צ'ויס), עד שנכנעתי ולקחתי כדורים.

אנשים שאומרים "בלי כדורים זה עובר תוך שבוע ועם כדורים תוך שבעה ימים" לא יודעים על מה הם מדברים, בחיי. אמנם עוד לא החלמתי לגמרי, אבל בהתחשב בזה שמצבי נעשה רע יותר ויותר עם הזמן ובינתיים אני כבר מרגיש די בסדר כשהכדור הראשון נלקח אתמול בסביבות שבע בערב - אני חושב שהוכחתי לעצמי שיש טעם בזה.

אני אנצל את במה זו להתנצל בפני מי שהיה לו העונג המפוקפק לדבר איתי במספר הימים האחרונים, אבל כשאני כותב פוסט כמו האחרון ואתם מתעקשים להתעלם - הבאתם את זה על עצמכם. היחידה שלא ספגה רטינות, מבט זועם (או במקרה של נדב, שחש צורך להודיע לאנשים נוספים שיש לי יום הולדת, איומים בחניקה) היא אמא של סקאי, שאיתה צריך לשמור עם יחסים טובים. מזל שדי מהר הגענו לשתיקה מעיקה וסיימנו את השיחה.