איך חול יכול להיות מהיר?

ספוילר: לפחות החצי הראשון של הפוסט עומד להיות התבכיינות, מותר לי. אני אעשה הפרדה בין שני החלקים, למקרה שמישהו באמת מעוניין לדעת מה היה ביום הסטודנט בטכניון.

הגיע הזמן שאני אעדכן, צריך לעשות משהו עם עצמי.  דווקא תכננתי לעדכן, קודם אחרי הטרימסטר במתמטיקה, אחר כך אחרי הטרימסטר בפיזיקה, אבל הלך לי מספיק גרוע בשניהם כדי לא לרצות להקדיש פוסט שלם לכל אחד.  מה גם שהם ממש הוציאו לי את החשק. בשלושת השבועות האחרונים לא כתבתי מילה (עד שלשום, אחרי הבגרות במכניקה), קראתי אולי עשרה עמודים בצופן דה וינצ'י (עד שהבאתי אותו למרצה בטריגו ואמרתי לו שיש לו זמן עד אחרי שיסתיימו המבחנים לקרוא אותו) ובאמת שאת מספר היציאות שלי אפשר לספור על כף יד אחת. תוך שני טרימסטרים, המכינה הזאת שברה אותי לגמרי.
בתחילת השנה סיפרו לנו שרק 70% בערך ממי שמתחיל את המכינה מסיים אותה, אבל שכחו לספר לנו שהממוצע נשאר ממוצע טכניוני גם אחרי שהאנשים שממש מתקשים פורשים. מה זה ממוצע טכניוני? 65, פלוס מינוס. מה זה נותן בטכניון? תואר, ותואר מהטכניון בכל ממוצע שהוא זה דבר מכובד. מה זה נותן במכינה? כלום, אלא אם כן הממוצע המשוקלל של הבגרויות שלך כל כך נמוך שאפילו למדעי הסביבה והגאודזיה לא היית מתקבל.
להנדסת חשמל זה בטח לא מקרב אותך (וכשאני אומר "אותך" אני מתכוון "אותי"), כי אם הממוצע המשוקלל של הבגרויות שלי הוא 96 וקצת עודף ואני לא קרוב אפילו, ממוצע מכינה 65 בטח לא יכניס אותי. וכשאני כותב 65 זה תשקיף די אופטימי בהשוואה לקטסטרופה שהיו מבחני הטרימסטר.  אני מסתכל על רשימת הדברים לעשות, ועל ה-85 שרציתי לקבל במבחני המכינה (ושכבר מחקתי מזמן) ומבין כמה זה היה מגוחך מצידי. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב.
טוב, דלת אחת נסגרה, אבל יש עוד כמה. אחת מהן היא הבגרויות, כמו זאת המכניקה שהייתה השבוע. קלה בצורה כמעט בלתי מתוארת יותר מהמבחן טרימסטר זה בטוח, אבל ארגון לא נכון של הזמן עדיין גרם לי לעשות כמה טעויות (אני אחסוך את הפרטים, כי למי שלא למד אף פעם פיזיקה זה ישמע כמו סינית, אני רק אומר שבפיזיקה יש בחירה בין שאלות, בחרתי אחת שהתקשיתי בה, ורק לקראת סוף המבחן עברתי ויתרתי עליה ועברתי לאחת יותר קלה). אני מקווה, מצפה, ואם לא הייתי אתאיסט בטח גם הייתי מתפלל ל-85 המצופה מתחילת המכינה. זה עדיין לא יספיק לגמרי להתקבל לחשמל גם אם כל שאר הבגרויות ילכו טוב, אבל זה יקרב אותי.
דלת נוספת היא מלא"ך, מין מסלול כזה בטכניון שנותן עוד סיכוי להתקבל לפקולטה מבוקשת (אם הממוצע בסוף השנה הוא מעל 75, רצוי מעל 80), שנה אקדמית בה אתה סטודנט לכל דבר, אבל בסופה או שאתה עובר לפקולטה אמיתית (לפי הסכם או הממוצע השנתי) או שאתה מפסיק ללמוד.
והדלת האחרונה, אם שום דבר לא יכניס אותי לטכניון, אני אקח את הדברים שלי, את התעודה על הקורסים שכבר עשיתי במלא"ך, ואגיד שלום לטכניון ולחיפה. באר שבע תקבל אותי בזרועות פתוחות, אני בטוח.

יום הסטודנט בטכניון

החלק היותר נחמד של השבוע היה יום הסטודנט, סליחה,  פסטיבל הסטודנט הגדול ביותר בצפון, כמו שדאגו להזכיר לנו כל רבע שעה. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם הופעות שלא עולות כמעט כלום, גם לא עם מוזיקה ישראלית (ומאז שהכרתי את עדי ממש התחלתי לשמוע מוזיקה ישראלית בזמני החופשי), ואני חייב חומר שנהניתי באופן יוצא דופן ולא צפוי בכלל גם מההופעה של ריטה. גם עברי לידר היה שם, מוש בן ארי ועידן רייכל. גם אהוד בנאי, למרות שההופעה שלו הייתה בלילה שלפני הבגרות, והעדפתי לוותר.
אה, כן, ושרית חדד. אני מציין אותה בגלל שאני, טיטוס ודן (איזה יופי לאחד בין חברים מהבית לחברים מהטכניון) הקדמנו למופע של עברי לידר וניסינו להתעלם מהגועל נפש הזה במשך קצת פחות משעה בלי הרבה הצלחה. חוץ ממנה לא הייתה שום הופעה שלא רציתי לראות ולא נהניתי ממנה. קיבלתי הזמנות והמעתי לאקסית בזמן אמת את מוש מבצע את "את", ולעדי את עידן רייכל (שדרך אגב, יודע להרים הופעה חבל-על-הזמן) בביצוע "מילים יפות מאלה". גם יש לי 40 תמונות, פלוס מינוס, וברגע שרק המצלמה שלי תפסיק לעשות בעיות ותסכים להעביר אותן למחשב, אני אוסיף אותן לפוסט. יש מצב שאולי ישיגו לי כניסה חינם ליום הסטודנט של אוניברסיטת חיפה, שם מופיעים בערך כל מי שלא הופיע בטכניון, ברי סחרוף, היהודים והדג נחש. זה יהיה מעולה.

נושא אחר לגמרי, הרחבתי קצת את רשימת המוזיקה שלי, גלשתי קצת לבלאק מטאל מצד אחד ורוק יותר קונבנציונלי מצד שני, ועכשיו אני אצרף את Opeth, Gray Moore, Lost Paradise, ו-Beyond the Embrace לרשימת ההמלצות שלי. גם Joe Satriani, שלמרות היותו בן 200 בערך, הוא אחד הגיטריסטים המדהימים ביותר ששמעתי.

אני אסיים באיחול בילוי נעים לכל מי שהולך לרוקי היום, אני לא אהיה שם (טיטוס הבריז לי, מה לעשות, אז נצטרך למצוא דרך לגרור אותו לרוקי הבא, ביוני).
הגיוני שרק כתבתי על Joe Satriani והשיר הבא שאני אשמע יהיה שלו, הבעיה היא שמילים אין שם (האמת, הם רק היו מפריעות לכשרון המטורף הזה), אז בשביל למלא את החלל, נשים את השיר האחרון של Opeth ששמעתי:

Opeth/ Black Rose Immortal

In the name of desperation
I call your name
A lamentation I sigh
Again and again

Spiritual eclipse
The gateways are closed for me to seek

The night...
A veil of stars, watching
My shadow is born from light
The light of the eye, in darkness

Over troubled waters memories soar
Endlessly, searching night and day
The moonlight caresses a lonely hill
With the calmness of a whisper

I wear a naked soul
A blank face in the streaming water
It is cold in here
Frost scar my coat with dust

Eyes attach to your mute portrait
We spoke only through thoughts
Together we gazed, awaited
Hours brought thirst and the rising sun

Sunbirds leave their dark recesses
Shadows glid the archways

Do not turn your face towards me
Confronting me with my lonliness
You are in a forest unknown
The secret orchard
And your voice is vast and achromatic
But still so precious

Lullaby of the crescent moon took you
Mesmerized, its kaleidoscopic face
Granted you a hollow stare
Another soul within the divine herd

I have kept it
The amaranth symbol
Hiddin inside the golden shrine
Until we rejoice in the meadow
Of the end
When we both walk the shadows
It will set ablaze and vanish
Black rose immortal

It is getting dark again
Dusk shuffle across the fields
The evening trees moan as if they knew
At night I always dream of you