| 5/2009
לחוץ
כן, אני יודע שרובכם ואפילו ארחיב ואומר כולכם יודעים ברמה מסוימת מה אני לומד. אני חייב לומר, שמספר השבועות האחרונים, שלא לציין את הבאים, הם לא מה שחתמתי עליו כשבאתי ללמוד הנדסת תעשיה וניהול.
"הנדסת מעשיה וטיול" my ass. תרגילים רודפים תרגילים, בססטיסטיקה אני כבר מזמן לא מחובר לחומר, בוחן האמצע בחקב"ץ 2 היה "רצחני" אם לשפוט לפי כל מי שעשה אותו כולל אני, או "הוגן" אם לשפוט לפי דברי המתרגלת. הרבה זמן פנוי אין לי, במיוחד עם תרגילים במערכות מידע שהם "לא חובת הגשה", אבל כל אחד מהם מהווה 7% מהציון הסופי ובערך 7 שעות עבודה give or take, שזה בתרגום חופשי אומר יומיים.
אבל אלו רק לימודים.
בשעה טובה ומוצלחת התחיל קורס הרכב הציבורי שלי, אותו אני עובר עם אנשים שחלקם צריכים להתחלק לזוגות אם הם רוצים להגיע למנת המשכל שלי. אחד-עשר גברים (ואישה אחת!) יושבים בכיתה ולומדים דברים אלמנטריים יותר ופחות במשך שלוש וחצי שעות זה דבר מתיש. את הקורס אני לא אסיים הפעם, זה כבר ברור, תקופת המבחנים מתקרבת בצעדי ענק וכשהיא תתחיל הרצון שלי לבזבז כל יום-יומיים את הערב שלי על הקורס הזה ישאף לאפס (אני כמובן אעבור לבזבז את הערבים שלי על דברים אחרים, נגיד הסדרות שמצטברות לי במהירות על ההארד דיסק כשאין לי אפשרות לצפות בהן מאז שהלחץ התחיל). מה שאני כן מתכוון לעשות, זה לעבור כמה שיותר משמונת החלקים הפעם כדי שבפעם הבאה שיפתח קורס אני אוכל להשלים אותו בלי יותר מדי בעיות (החלקים שאסיים עכשיו ישמרו לי לפעם הבאה).
בינתיים, בכל מקרה, זה בטח לא תורם לזמן הפנוי שלי.
אנקדוטה - המורה שלנו בשיעור "הכרת הרכב" שואל איך מחשבים את נפח הצילינדר של הבוכנה. אני פשוט פולט "שני פאי R כפול h" בלי לחשוב בכלל, והוא מתסכל עלי קצת לפני שהוא ממשיך "שטח הפנים של הצילינדר כפול הגובה שלו".
הבן אדם הנדסאי, אני בטוח שהוא ידע על מה אני מדבר (בניגוד לרוב שאר האנשים שישבו שם), אני מאוד מצטער אם כשאתה מכריז ש"זה החלק הכי קשה בקורס, כי הוא קולט מתמטיקה ופיזיקה" אני מניח שנוסחת שטח גליל לא תהיה ברמה גבוהה מדי.
מה שכן, לפחות הפגנתי ידע במנועים ואפילו למדתי קצת (לא, לא ידעתי שבמנוע דיזל אין מצתים! כן, אני יודע שכולם יודעים את זה, אני לא!), והכי חשוב, הוא הבטיח לי שהוא יסביר לי איך מנוע W12 של טוארג או W16 של בוגאטי עובד, שזה דבר שאני תוהה עליו כבר שנים.
העבודה בסדר, לפחות השעות שלי קבועות, גם אם תקועות קצת על שישי ושבת בצורה שמקשה עלי לראות את החברה, אבל מבחינה כספית אני די מסודר, במיוחד עכשיו כשסיימתי בשעה טובה ומוצלחת את התשלומים על הגשר (אה, חוץ מזה שאני ממשיך לשלם על המעונות, וביטוח, ודלק, וכל הדברים מסביב). זו חזית שאיתה אני מתמודד באומץ, עד כדי כך באומץ שגייסתי את נדב לעזור לי לבחור אפיק השקעה במניות כשיהיה לנו זמן (ואני באמת רציני הפעם).
לפחות זה יחזיק אותי עד שתהיה לי עבודת סטודנט במקצוע, והבה כולנו נקווה שזה יהיה ממש בקרוב (אני מתחיל לשלוח קו"ח despite הציונים שלי מהסמסטר הקודם כבר בסוף השנה).
פתאום אני מגלה המון אמנים שמגיעים לכאן בזמן הקרוב פחות-או-יותר, אני תוהה לכמה מהם יצא לי ללכת (כי יש לפחות שתי הופעות off the top of my head שבא לי ללכת אליהן).
נשתמע.
| |
 במודה, או - בואו נתלונן קצת
כמה מהמילים שבהן השתמשתי כדי לתאר את ההופעה של דפש מוד -
מרהיב, מדהים, מעולה, חבל על הזמן, מצוין, כיף לא נורמלי.
העובדה שהיינו ביציע, ואפילו לא באחד יותר מדי קרוב, לא ממש גרעה מההופעה, כי עם כל הכבוד, יש דברים שלא רואים כשקרובים לבמה (ה"גלים" שאנשים עושים, איך נראה קהל של כמה עשרות אנשים מנופף עם הידיים מצד לצד בסינכרוניזציה שלא תיאמן, איך נראה אצטדיון שלם כשהוא נעמד על הרגליים). יש לי רק תלונה אחת, והיא לא קשורה למופע עצמו, אלא לקהל, או יותר נכון, לאנשים מסוימים מהקהל, וגם הם, רק אחרי המופע. כי בישראל כמו בישראל, אנשים כמובן חייבים להתלונן. מה, שאנחנו לא נרגיש פראיירים או שדפקו אותנו?
עוד בהליכה למקום המפגש ממנו הייתי אמור להיאסף אחרי המופע, שמעתי את המילים "הם בטח היו עוד שיכורים מהלילה לפני, כולה שעה ו-45 דקות לפני ההדרן, מה זה צריך להיות?"
כל זה, עם התעלמות מוחלטת מכך שהיו שני הדרנים שהאריכו את העניין בעוד 20 דקות בערך, וכמובן, העובדה הממש לא חשובה שהמופע שלהם בפאריז, אותו הם שיווקו בעבר כחלק ממסע הופעות, בתור מופע מייצג למסע, כלומר כנראה אחד שהיה ממש טוב ספציפית (והוא היה ממש טוב, שמעתי את הדיסקים בריפיט באוטו החל משבועיים לפני ההופעה), היה יותר קצר מזה שראינו.
"היו איזה שבעה שירים חדשים!" היא אחת התלונות האהובות עלי.
כל מי שטרח לקרוא קצת על המופע ידע שהם הצהירו קבל עם ועדה שיהיו שבעה שירים מהאלבום החדש. לא מתאים לכם? אף אחד לא הכריח אתכם לשלם כמה מאות שקלים ולבוא. אבל לא, אתם תשלמו, ותבואו, רק כדי שתוכלו להתלונן אחר כך. גם כל מיני תלונות על שירים שלא היו. אני אישית ראיתי את רשימת השירים המלאה לפני ההופעה. לשמחתי, לא זכרתי אותה במלואה כשהגעתי וגם אם הייתי זוכר הסדר שונה, אבל בחייכם, יכלתם לדעת בדיוק מה יהיה ולא יהיה הרבה לפני שהגעתם.
"מה זה המופעי חימום האלה?"
אני לא מבין, זה חדש לאנשים שיש ללהקות גדולות מופעי חימום, שמה לעשות, מעצם הגדרתם חימום הם לא בהכרח משהו? (מה גם,שלפחות המופע שיצא לי לראות, של ה-Yeah Yeah Yeahs היה, גם אם לא משובח במיוחד, חביב. יותר מוזיקת נסיעה קלילה מאשר משהו שממש אפשר להתעמק בו, אבל עדיין חביב). בנוסף, שוב, אף אחד לא הכריח אתכם להגיע לפני 21:00, השעה (המדויקת, אני חייב לציין! כן, מופע התחיל בזמן, בישראל!) בה המופע התחיל, שוב, דבר שצוין בכל מקום שבו היה כתוב על המופע.
שורה תחתונה 1- ברור שדפש מוד הרוויחו כמות כסף אדירה מהמופע הזה, כמו גם המפיקים וכל מי שמעורב. בו הו. בואו נבכה על זה שלהקה שקיימת כבר 30 שנה דורשת מחיר סביר בהחלט ביחס לפועלם ומרויחה על זה כסף. על פול מקרטני לא הייתי מוכן לשלם את הסכומים המוגזמים שדרשו, אבל במקרה הזה היה שווה כל שקל.
שורה תחתונה 2 - הייתם חושבים, שאחרי שבועיים של הקשבה למופע בסך הכל דומה בחלקו, והעובדה שהצלצול שלי בפלאפון הוא הפזמון של "Enjoy the Silence" (פלוס העובדה שבערך 75% מהשיחות שאני מקבל הן שיחות שהייתי מעדיף לא לקבל בכלל או לקבל פחות) היו גורמים לי לא כל כך להתלהב מהשיר במופע. והייתם טועים.
מה שכן, זיהיתי את הפתיחה שלו עוד לפני המנגינה בזכות אותו מופע שביליתי נסיעות רבות בהקשבה לו.
שורה תחתונה 3 - בגלל אנשים מטומטמים לא יצא לי להזמין את ה-DVD של ההופעה ישר אחריה. אבל אני מתכוון לעשות את זה, ברגכ שאני אמצא איפה עושים את זה באינטרנט.
| |
well.
עשרה ימים לתוך חודש חדש and counting ועדיין שום חשק מיוחד לעדכן. וזה עוד בא בלי שום אזהרה מוקדמת.
יום הסטודנט ברופין היווה יחס כיף\עלות גבוה במיוחד, זה היה נחמד אחרי כמה יציאות רצופות לטמפל בר שעלו בערך פי ארבע (למרות שלצורך העניין, היחס שובע\עלות שם היה עדיין מרשים. רק לזכור להזמין מקום מראש בפעם הבאה, יותר מדי אנשים הבינו עד כמה המקום הזה טוב, כנראה). עברי לידר יודע להופיע כתמיד, וגם כן כתמיד, כיף להיות בהופעה שלו עם חברה, כמו שהבינו כנראה כל הזוגות שהקיפו אותנו. הדג נחש וברי סחרוף ביחד נשמע קצת הזוי בהתחלה, אבל היה ממש טוב בסופו של דבר. בדומה לאוכל, משהו שמורכב מכל מיני דברים שאני אוהב - רוב הסיכויים שיהיה מוצלח. מה שתמיד הפריע לי בהופעות של הדג נחש - זה לא שזה לא כיף לקפוף ולצעוק "כוס אמאמק כל המנייאק", אבל בחיי שיש להם שירים יותר טובים להופעה (מישהו אמר "הכאפה המצלצלת?" "עבריין?")
שורה תחתונה 1 - רק בדרך חזרה (הידועה גם בשמה - ההימלטות הלא מוצלחת ממרגול) פתאום נזכרתי שאפילו בדיסק יש לדג נחש שילובים עם ברי, ופתאום כל רעיון ההופעה הזה נראה לי הרבה פחות הזוי.
שורה תחתונה 2 - ובניגוד ליום הסטודנט בטכניון, לא היינו מוקפים בילדים קטנים.
אז שקלתי לעדכן עוד אתמול או שלשום, VE day וכל זה, אבל אם לשפוט לפי כמות האנשים שהביטו בי במבט לא מפוענח כשאמרתי להם חג שמח אתמול, כנראה שאף אחד לא היה מעריך את זה יותר מדי בכל מקרה. עכשיו אני מעדכן משתי סיבות - הראשונה, לשים באמת אם יום הסטודנט מאחורי, כי יש לי הרבה דברים לעשות השבוע, ביניהם בחן אמצע בחקב"ץ 2, והשניה לעשות לעצמי מן תמונת לפני\אחרי ההופעה של דפש מוד, שמי שרק מכיר את הצלצול שלי בפלאפון יכול לתאר לעצמו כמה אני מחכה לה.
הביטורנט שלי מתנהג מוזר. בהורדה של העונה השישית של באפי, רבים המקרים בהם הוא מתחיל בקצב שלא-הייתם מצפים ממשהו כזה (70-80 קב"ש), מוריד ככה ביציבות כמה דקות, ואז יורד לקצב שאם היה מתמיד בו, הייתי מסיים את ההורדה מתנה להחלפת הקידומת שלי. לארבע. העצה שניתנה לי הייתה להגביל את מהירות ההעלאה, ולמרות שאני לא ממש חש בהסדל כל כך משמעותי, בהתחשב בזמן שלקח לי להוריד את העונות הקודמות, הקצב בהחלט מעודד. בקשר למתי יהיה לי זמן לראות את דקסטר-העשב של השכן-העונה השישית-שביעית של 24-כל מה שאני אבפיק לנוריד עוד בהמשך? שאלה טובה. בין העבודות הדו-שבועיות במערכות מידע, השבועיות בססטיסטיקה ושיטות אופטימיזציה, הביקורים השבועיים בבורגר-קינג (ראיתי את תהליך ההכנה ועדיין לא הגעתי למצב שאני נשבע לא לאכול שם יותר. המצב כנראה אבוד) וכמובן העבודה, לא יהיה לי הרבה זמן.
לא שזה הפריע לרכזת הקורס לרכב ציבורי להתקשר אלי ביום רביעי ולהודיע לי שהם פותחים קורס ואני צריך להגיע לפחות ליום הראשון שהוא, ניחשתם נכון, היום.
הודעתי לה שבשש-אפס-אפס אני כבר לא פה, מה שמשאיר לה חצי שעה, וגם זה רק כי אני עושה לה טובה ובא כשאני כבר לבוש ליציאה. יש גבול למספר הופעות החימום שאני מוכן להפסיד למען קורס שבכל מקרה את רובו אני אפסיד תודות לכל הזמן הפנוי שלי עד תקופת המבחנים ובזמנה.
מתחיל כבר להימאס לי קצת מהעבודה. אני כבר אומר לכל מי שמוכן או לא מוכן לשמוע שמיציתי ואני רוצה להתחיל לעבוד בתפקיד, הבעיה היא שאני לא יודע כמה זה יהיה אפשרי עם הממוצע שלי כרגע, שהוא לכל הדעות הרבה יותר מדי... ממוצע. אני מניח שזה אומר שצריך להתבלט במיונים.
טוב, במחשבה שניה, אני מניח שאני אוכל להחזיק מעמד באבטחה עוד שנה.
הייתי אומר שתאחלו לי "תהנה" אם באמת הייתי חושב שיש סיכוי שזה לא יקרה. לה אתם יכולים לאחל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: