| 6/2007
הישות הסלולרית, וגם: קשה,קשה להיות פסאודו סלב
אז ככה: מצב האינטרנט שוב לא ברור, אבל תודה לאל (ששמו מעכשיו פלאפון) אני מסוגל להטריד אתכם אפילו בעת משמרת, גם אם יכולות ההטרדה שלי לא יכולות לגמרי לבוא לידי מיצוי מלא. לדוגמה, מסיבה שלא מובנת לי נשארו לי רק 37 תווים And counting לסוף הפוסט, וזה
| |
30 שניות, זוז! וגם: מישהו צריל לפרסם פה פוסט בכל זאת
חזרתי, נכון לעכשיו.
195 מיילים זה הרבה, במיוחד כשרובם עדכונים לבלוגים ולא תגובות. נכון לעכשיו, אחרי כניסה אחת, נשארו 155, אבל רק בערך 10 היו של ישרא והשאר הודעות בסגנון "שוב לא זכית בשקל!" ממפעל הפיס ואחרות בסגנון "אתה לא זוכה מאיתנו בשקל, אבל תראה איזה מצלמה מעפנה אתה יכול לקנות מאיתנו ב-600 שקל, כולל אחריות ל-13 שעות מאז שהיא עזבה את המפעל של החברה הידועה "Wmcas"" (קיצור של "We make cameras and shit" או אולי "We make cameras that are shit", אני לא בטוח מה מאלה)
רגע, הייתה לי נקודה.
ולהודעה שהגיעה זה עתה: לא, בעצם לא הייתה לי.
עדכון אולי יגיע מחר. אבל בעצם אולי לא. הרי תמיד אפשר להקפיץ לחזית את כל תושבי שילה. שהם הרי הציונים האורגינל, ואנחנו וערכינו תינוקות. אפשר לומר עלינו קדיש ולהצטער.
חבל.
ותודה לדג נחש שהביאוני עד הלום and back again.
| |
מסרים מהאופל, וגם: שייקספיר אומר "cuckoo!"
טוב, אז לאחר הפוסט הקודם כנראה שאתם יודעים למה לא עדכנתי, הגבתי, עניתי, או, בכל הקשור לעולם הוירטואלי התקיימתי. אז עכשיו, עצם העובדה שאני כותב את הפוסט הזה אומרת שהכל בסדר?
אז זהו, שלא. נכון לעכשיו בבית שלי אין מחשב פעיל (אבל יש שניים לא פעילים, ועוד חיבור ל-adsl. גאונות צרופה של אנשים, פלוס בגרות נפשית שמתחרה רצינית בשלי בסעיף האי-קיום).
אי לכך ובהתאם לזאת, העדכונים הלא-תכופים לשעבר שלי יהפכו לעדכונים נדירים בעליל ולא קבועים למפרע, אלא אם כן אנשים מסוימים יחליטו מדי פעם לעדכן לי את הבלוג כדי בכל זאת להשאיר בו קצת חיים. כי בלי חיים וירטואלים אין באמת הרבה טעם לקיום שלי, מסתבר.
ובכן, אחרי שבועיים וחצי של עבודה בבית חולים ממש לא יפה ושאני לא עומד להלל, ולא אכפת לי שהוא זכה בתחרות של בית החולים היפה ביותר בארץ מתישהו, הסקתי שזהו לא ממש מקום שאני עומד להישאר בו, ועצם העובדה שהשכר עדיין לא עלה באמת חסכה ממני כל רגשות אשם בזמן שהודעתי פחות או יותר לכל המאבטחים שעובדים איתי על כוונתי, ובנוסף גם למפקח האזורי, שתשובתו הייתה "רשמתי לפני, אני אחזור אליך ונמצא מקום."
אז אני על זמן שאול שם, ונקווה שהמקום הבא יהיה קל יותר להתמודדות, ואולי אפילו יהיה נוח לעבודה בזמן הלימודים, שמועד התחלתם קרב ובא.
היום הפתוח ברופין, שהיה אי אז בשלהי ה-16 לחודש הקודם, היה מרענן, מעודד ולא כלל הופעות בסופו של דבר, בגלל שאתם זונות ולא באתם איתי, וחברים אחרים שלי הם גם זונות והבריזו לי. (איזה יופי לקרוא לקוראים הנותרים שלי זונות על הפוסט הראשון, ככה אני מבטיח שכשאני אחזור בכלל לא יקרא פה אף בן אדם, בניגוד למצב הנוכחי, שלא קורא פה אף אדם שפוי.) אבל דווקא השיחה הייתה חיובית למדי, ונראה לי שאני אהנה שם, או לפחות אסתדר מבחינה לימודית. אבל מצד שני, גם בטכניון חשבתי שאני אסתדר מבחינה לימודית, and we all know how that turned out, אז אני בכל זאת אודה על החזקת אצבעות, הן וירטואלית והן אמיתית.
עתודאים בטכניון הם לחלוטין לא שפויים.
Shocking, I know. ובכל זאת, העובדה שהחברה שלי מבלה הרבה יותר זמן בחברתם מאשר בחברתי מטרידה קצת.
אמרתי קצת? התכוונתי מאוד. במיוחד בקטעים בהם אני שומע על "חוק השלוש שניות" (כל דבר שנמצא על הרצפה פחות משלוש שניות עדיין ראוי לאכילה). הדברים שאנשים לומדים בטכניון.
ולראיה, ברגע כתיבת שורות אלה אותה ילדה מדוברת יושבת מאחורי ומצלמת תמונות קלוז אפ של דובוני גומי תוך שימוש באביזרים לרוב, ביניהם הגב שלי. וזה עוד לפני שהיא שתתה.
[ראיות מפלילות, מאת סקאי:]
[סוף ראיות מפלילות מאת סקאי.]
אותו אביזר שאיתו היא מצלמת תמונות הוא שמואל, הטלפון הסלולרי החדש שלי, שהוא בין השאר מצלמה, נגן MP3, נגן סרטים ומולטימדיה, מכונת תפירה, מכונת כביסה, ואלטע זאכן.
שמעתם נכון, אחרי שנים, and i do men YEARS, שבהן ביקשתי שוב ושוב את הטלפון הפשוט ביותר שקיים ולכן היה לי את אותו טלפון כל פעם שאיבדתי את הקודם, החלטתי לשדרג לדור השלישי, ואני מבטיח לכם, העובדה היחידה שהחלטתי לעשות את זה היא בגלל שהעסקה שהציעו לי למעשה מאפשרת לי לשלם בערך חצי על הטלפון ממה שהייתי משלם קודם.
"שודדי הקאריביים: סוף העולם" לא מוצלח כמו קודמיו, אבל בהתחשב בעובדה שלא ציפיתי לכזה דבר, ורק ציפיתי לראות את קיירה נייטלי עם כמה שפחות בגדים, היה נחמד. בנוסף, אחרי שהשרלילה הזו מתנשקת עם כל דמות שנייה בסרט, החלטתי שאני חוסך לכרטיס טיסה וטס לארה"ב כדי להגיד לה שאם היא מוכנה להתנשק עם צ'או-יאן-פאט, אין שום סיבה שבעולם שהיא לא תתנשק איתי. אני בטוח שהיא תמצא את זה הגיוני לפחות כמוני, ואם לא, אני תמיד אוכל להמיס אותה בעזרת פוזת מאבטח האישים שלי. That should definitely do the trick.
שייקספיר, לידיעתכם, כתב כמה שירים מאוד... נאמר, מיוחדים? אני רק מקווה שהם היו הרבה לפני הסונטות שלו, כי בנוסף לזה שהם לא כתובים בצורה ממש גאונית, הם אכן מכילים מילים כמו "cuckoo'', שאמורות לדמות קול של ציפור. אני תוהה אם האבסינת' היה נפוץ רק בצרפת בעבר.
אני מקווה שזה מספק אתכם, כי חצי שעה של כתיבת פוסט אחרי ששבוע שעבר לא נפגשתי עם החברה זה בערך כל מה שאני מוכן להקדיש כל עוד אני כאן. מנוי הפרו די הלך לטמיון בגלל הבלת"מים, אבל מה שכן, הוא גרם לי לשקול ברצינות לקנות אחד ברגע שאני רק אחזור לעדכן באופן יותר תכוף.
ורק כדי שאני לא ארגיש שבזבזתי אותו לחלוטין:
         
סמיילים בפוסט. who'd have thunk it?
קבלו סוף.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: