איך חול יכול להיות מהיר?

אני והאשה לא רואים הרבה סרטים. סליחה, זה ממש לא נכון - אנחנו כמעט ולא רואים סרטים בקולנוע, וזה שראינו את מלחמת אזרחים ממש לא מייצג כי מתוך כלל סרטי MCU ראינו ממש מעט בקולנוע. יש הרבה סיבות לראות סרטים בבית, הסיבה היחידה האמיתית שמפריעה היא הזמן ש(עדיין) בימינו לוקח לסרטים האלה להיות פנויים להורדה באיכות שאתה יכול להרשות לעצמך לראות במסך מחשב קטן (כי טלוויזיה אין לנו, מבחירה, ואין תכנון להשיג כזאת בעתיד הקרוב)

אבל אנחנו ישראלים ואם נותנים לנו אנחנו לוקחים ואם מרביצים בורחים, אז כשאמא שלי קיבלה שני כרטיסים חינם לסינמטק והציעה לנו אותם אמרתי סבבה. 

מישהו ראה פעם את רשימת הסרטים בסינמטק? זה אחד הדברים ההזויים, מלא בדברים שאני לא רוצה לראות ודברים שרק מהשם אני לא רוצה לראות אפילו את התקציר. למרות כל זאת, ב-30.6, היום האחרון של החודש בו אפשר להשתמש בכרטיסים הללו, יש ב-23:59 המסגרת הלילה הלבן את The Force Awakens, ובצירוף מקרים שכזה אנחנו בדיוק באמצע צפייה של כל סדרת מלחמת הכוכבים, פרקים 4-5-6 ואז 1-2-3 ואז זה שהזכרתי כרגע, (אנחנו כרגע כבר עומדים לסיים, התחלנו את 3) וממש בא לנו לעשות את זה. אבל זה לא הסתדר.

אז ראינו את חטאים קטנים.

הייתי ואני מניח שגם אהיה בעתיד לא מעט פעמים בסינמטק בת"א, אבל תמיד בסמגרת כנסים כאלה ואחרים ואני לא זוכר שבאמת אי פעם ראיתי שם סרט במתכונת רגילה. מסתבר שרשימת הסרטים זה לא הדבר הכי הזוי שם. 

בתור התחלה, הגיל הממוצע של האנשים שהיו איתנו בסרט, שעוסק רובו ככולו בסקס, היה בערך 3,452. 

אחרי הפרסומות לכל הסרטים שעברנו עליהם והחלטנו שלא רצינו לעשות את זה לעצמנו, יש שתי כתובות שאף פעם לא ראיתי בקולנוע - "מרגע זה המקומות אינם שמורים" ו"סינמטק ת"א תומך ביוצרים ולכן האורות ידלקו לאחר הקרנת הכתוביות" ולשם שינוי לא בגלל שיש טיזר לסרט הבא כמו ב-MCU.

אבל לסרט, שאם היו מתרגמים את שמו כמו שצריך השם שלו היה שם הפוסט הזה (שמסתבר שמשמעותו בסלנג "אורגזמה"). 

מעט מאוד סרטים, במיוחד קומדיות רמנטיות, נוטים להיות אינפורמטיבים, אבל זה ממש היה, עם ביטויים כמו זה שההגדרה שלהם מופיעה רגע לפני שאנחנו רואים זוג בסרט המדגים בצורה קיצונית את המצב. המתכונת של קומדיה רומנטית שאני מכיר ממש לא נשמרה פה, מתוך כל הזוגות בערך אחד נשאר ביחד לקראת הסוף, ולפחות אדם אחד אם לא שניים מתו, אבל באמת שכשאני יוצא מסרט וזה גורם לי לנהל דיון תיאורטי ארוך עם האשה על פנטזיות אונס ולמה הן קורות מנטלית (לאחת מבנות הזוג בסרט הייתה פנטזיה כזאת) כנראה שבכל זאת היה משהו שווה בו (חוץ מזה שהוא היה בחינם).

ועם זאת, הדבר הכי משמעותי שהיה לנו להגיד עליו הוא "מוזר". למרות שמצאתי איזשהו מוטיב חוזר מעניין שאני לא יודע אם אני כרגע ממציא אותו או שהיה מכוון. קצת כמו שיעורי ספרות בתיכון.

אזהרת ספוילר? מישהו בכלל שמע על הסרט הזה קודם? אני לא.

לאורך כל הסרט מה שמקשר בין כל הזוגות הוא אדם מבוגר שעושה סיבוב בשכונה כי בדיוק קנה שם בית ומגיש לאנשים עוגיות בצורת גוליווג (אם כבר מדברים על דברים אינפורנטיביים) ואומר שהחוק הפדרלי מחייב אותו לומר לאנשים בשכונה שהוא עבריין מין מורשע. אף אחד לא מתרגש מזה (הדמויות הרבה יותר מתרגשות מהעוגיות ואף אחד לא מניד עפעף לאור ההצהרה הזו), ואם כל אחד מהזוגות שנפרד בסוף או חי בשקר או סיים ביחד כשאחד מהם מאושפז בבית חולים היה לוקח את הרעיון של פאקינג להיות כנה ולדבר עם בן הזוג השני, לא היו קורים כל הדברים הרעים. כאילו עבריין מין מורשע הוא האדם היחיד הנורמלי בכל הסרט.

הוא אחד מהאנשים שמתו, אגב.

סוף אזהרת "ספוילר? מישהו בכלל שמע על הסרט הזה קודם? אני לא"

בסה"כ אני באמת לא מצטער שראינו אותו, אבל זה לא שחיינו לא היו חיים בלי לראות אותו. למי שאוהב סרטים איפורמטיביים, דבר ראשון, אולי עדיף לכם לעשות מנוי לסינמטק, ושנית אולי שווה להוריד את הסרט הזה.

אם אתם עושים מנוי בעקבות זה, אני לא אגיד לא אם גם אתם תרצו לתת לי את שני הכרטיסים חינם שאתם מקבלים ליום ההולדת. אני בטוח שאני אמצא משהו לראות גם אז

לציין פוסט ראשון בלי שאני מזכיר את אבא שלי?

aw, shit.

קודם כל, הבנתי שהפוסט הקודם היה מדכא, וממש לא התכוונתי שהוא יהיה כזה, אני בכלל חושב שהשיר הזה אופטימי בסופו של דבר בגלל הפזמון האחרון ששונה מאלה שבאו לפניו. אני כבר לא זוכר אם מספר התגובות מוטה למעלה או למטה מפוסט מדכא, אז אני לא יודע מה להסיק מזה שרק הבחורה שפספסה אותי כי אני כבר נשוי הגיבה. 

דבר נוסף שהוא תופעת לוואי להיעדרות הממושכת שלי היא כמות האנשים ברשימה שלי בצד שגם בטוח עדכנו בזמן האחרון וגם הבלוג שלהם אינו פרטי.  אזהרת ספוילר - יש 2 כאלה. מהאנשים האחרים שיש להם בלוגים פרטיים, אני אשמח אם תודיעו לי פה אם אתם מעדכנים ואם כן אני אבקש אישור שוב כי אין מצב שאני מוצא עכשיו את כל הסיסמאות שלי לאנשים שאישרו אותי.

בקשר לאנשים שלא מעדכנים, אני מניח שאני אצטרך למצוא חלופה. זה לא כאילו קראתי את הבלוגים שלכם כבר כמה שנים. 

 - כי אם מישהו (מישהי, אם לשפוט לפי התגובות לפוסט הקודם) צריך עוד סממן שמדובר בתקופה אחרת של הבלוג שלי, שמתי כותרת אינפורמטיבית על מנת להסיר כל ספק.

Take away my pain
Leave the cold outside
Please don't let it rain
Don't stumble on my pride
Take away my pain
I'm not frightened any more
Just stay with me tonight
I'm tired of this fight
Soon I'll be knocking at your door*

קצת רקע - אני שומע ב-repeat all את כל הדיסקוגרפיה של Dream Theater באופן די אדוק כבר לפחות כמה חודשים, אלו 13 אלבומים, שניים מהם כפולים, ואחד EP (כי רק Dream Theater  יכולים לקרוא לאלבום באורך 57:30 EP ולא אלבום) שאני לא בטוח באורך הכולל שלהם, אבל הוא די ארוך. אולי אני אוסיף אותו בעריכה יותר מאוחר, אם ישעמם לי ממש (ובואו נודה על האמת, הסיכוי לזה גבוה יותר אצלי מרוב האנשים).

אז היום, בדרך הביתה במונית השירות, הגעתי לשיר אחד באלבום יחסית מוקדם, תחום בין שיר פרוגרסיב מטאל שהוא אחד האהובים עלי לאחד אחר שזועם על חברת התקליטים שניסתה להכריח את הלהקה בזמנו לקצר שירים (הם הצליחו, הקודם שציינתי הוא רק באורך 12:05 דקות), היה שיר שהוא לא באמת מטאל, ולא במיוחד אהוב עלי, רק מכיל סולו גיטרה מעולה (או במימדים של Dream Theater - סטנדרטי). וברגע שהפזמון מעלה הושר בפעם הראשונה, התחילו לעלות לי דמעות בעיניים.

וזה שיר שהייתי בצעירותי מדלג עליו באלבום כי למה לעזאזל אין בו דיסטורשן ושינוי חתימת קצב פעם ב-13 שניות.

His final scene
The actor bows
And all those years
Are gone somehow
The crowd applauds
The curtain falls

זה לא חדש לי למצוא קווי דמיון, רופפים ככל שיהיו, בין שירים לחיים האמיתיים, אבל זו ממש לא הפעם הראשונה שאני שומע את השיר הזה מאז שזה קרה לפני חודש ויומיים (הערת צד - למדתי שגם לא אמורים לשמוע מוזיקה בשבעה בכלל. אהה, כן, that's going to happen) ודווקא עכשיו באמצע הנסיעה הביתה זה קרה. וככה השיר החליט בשבילי, שבאזכרה שלא בתאריך האזכרה שאני אעשה בעתיד, אני אשמיע את השיר הזה ליד הקבר של אבא שלי. ואולי אבכה גם אז ואולי לא, אבל הבנו כבר שהאבל שלי הוא בדיוק כזה - שלי, ואני בכל מקרה מבצע החלטות תוך כדי תנועה, כי נכון לעכשיו התנועה שלי היא עדיין נמוכה ממהירות האור, מה שאומר שהזמן ממשיך להתקדם אם ארצה ואם לא.

הפוסט הזה הרבה יותר תחום מהקודם, ואילו מכיל (חלקים מ)שיר, אז אולי לא באמת השתניתי כל כך הרבה, או שפשוט השתניתי ועברתי רגרסיה, זה לא באמת משנה מה מאלה. יש מצב שזה ישמיך, כי הכתיבה תאמול וזו כרגע באמת שיחררו משהו ואני אעז לומר עזרו קצת.

אני מניח שאני בשלב מסוים גם אחזור לקרוא בלוגים אחרים, נכון לעכשיו יצא לי לקרוא רק את של נטע אתמול ואפילו לא הגבתי, אם הקריאה שלי אומרת למישהו משהו אני מניח שעוד כמה ימים אחרי כמה שנים לא יהיו קשים מנשוא. 

Take away my pain
Let the cold inside
It's time to let it rain
There's nothing left to hide
Take away my pain
I'm not frightened any more
I'm learning to survive
Without you in my life
Til you come knocking at my door.......

גאד, עדיין יש לי מחנק בגרון, ועכשיו אני רק קורא את המילים האלה בלי השיר עצמו.

* השיר נכתב ע"י ג'ון פטרוצ'י ובוצע ע"י Dream Theater, לכותב אין שום יומרות להיות משורר ואפילו פחות להיות גיטריסט בחסד כמוהו.

אז רציתי לסדר את המחשבות שלי קצת ואז נזכרתי שבעצם זה בלוג, אז למה לטרוח. כן, זו נראית לי פתיחה מתאימה.

אז אבא שלי נפטר, בו הו וכל זה, אם עוד מישהו אחד יגיד לי משהו בסגנון "שלא תדע עוד צער" ימות פה עוד מישהו (תנחומים אחרים זה בסדר). אני אשכרה שוקל ברצינות לעשות לעצמי אזכרה כל שנה יום לפני או יום אחרי בתאריך המקורי כדי לא לפגוש את כל האנשים שאמרו לי מפה עד להודעה חדשה כמה דברים אני צריך לעשות במסגרת הדת עכשיו,  כי כנראה שאבא שלי (שלא עשה את הדברים האלה בעצמו) לא יכול לקיים מניין ואני הקשר היחיד שלו לאלוהים. חשבתי לעצמי כל הזמן איך אני עומד להגיד להם "כשימות מישהו מהמשפחה שלכם תעשו מה שבא לכם ותנו לי להתאבל בדרך שלי" אבל כמובן שלא עשיתי את זה, לא בהלוויה, לא בעליה לקבר ולא בחשיפת המצבה כי זה שאבא שלי נפטר לא אומר שאני פחות נמושה עכשיו. 

כל מה שיש לי להגיד לאנשים האלה, אבל כמובן לא בפניהם, זה ציטוט של מטאליקה.

Talk to two by four,  pal. 

והנה הגעתי לנקודה שלי אחרי שאפילו אני כבר עייף מלקרוא את מה מ שכתבתי עד עכשיו, וואו, זה כאילו לא הפסקתי לכתוב אף פעם.

אני לא בן אדם דכאוני. יש לי תקופות, לכולם יש, ובטח שזה ידוע אם מישהו מהקוראים שלי מלפני שנים באמת קורא את זה. אבל בזמן האחרון פשוט אין לי אנרגיות. לכלום. אני עייף בצורה קבועה 24-7, ברמה שלעשות כל דבר מעבר להתמכר עוד יותר לסרטונים ביוטיוב ו-hearthstone פשוט קשה לי מדי. 

זה לא פייר כלפי אשתי, שאר המשפחה שלי והעבודה שלי, ותחסכו להגיד לי שזה בסדר ותעברו ישר לקטע של מתי זה יעבור, אבל תחשבו על זה טוב לפני, כי אני אזכור לכם את זה. 

ואפילו עוד לא הגעתי לקטע של הירושה, שבגלל הסירוב שלו לכתוב צוואה החלק שלי בה יהיה בערך כלום ובאיזו זכות אני בכלל מעז לכעוס על בן אדם שמת ועוד אבא שלי. אולי אני אכתוב על זה בפעם הבאה, יש אפילו מצב שתהיה כזאת.