איך חול יכול להיות מהיר?

חזרתי. התגעגעתם? לא, עדיף שלא תענו, באמת.

שאלה נפוצה בשיחות איתי היא "מה הקטע עם האנגלית", שאלה שגוררת בדרך כלל סיפור קורע לב ומשעמם להחריד על הרומן שלי עם השפה הזו. למה המכתבים הפתוחים שכבר נכתבו, נכתבים ועוד יכתבו נכתבים בשפה הזו? שתי סיבות פשוטות למדי. הראשונה היא שאני מתבטא באנגלית יותר טוב מבעברית בערך באותה מידה שאני מתבטא יותר טוב בכתב מאשר בעל פה. השניה היא שלפעמים, למרות הרעיון של "מכתב פתוח", כתובים בו דברים אישיים למדי ואני יודע שקל להניא קוראים רבים מקריאה על ידי כתיבה בשפות כאלה. אז אם אתם אומרים לעצמכם "אוי, זה אנגלית, אין לי כוח לקרוא, ואני גם ככה לא אבין מה האדיוט הזה כותב" אתם יכולים להיות נינוחים ולדלג. If that is what you feel, rest assured: The letter is not meant for you to read in the first place.

I have no opening for this letter. All I have right now, as I am writing this, is a headline, half in English and half in Hebrew, and a few burdening sentences, also divided between the two languages. .Incoherent, jumbled sentences, that may seem to have no connection or relation to each other, an arguably wrong fact

.Hmm. It seems I found an opening. hurray for paradoxes

I doubt you will read this at the time I write it. Well, you most certainly will not read this as I'm writing now, sitting on the edge of my bed, nor when this reaches my blog. I hope you will still find the time, be it two or even three weeks from now.

.Three weeks is an excruciatingly long time. It's longer than the time it took me to bring ruin upon my world, turn it into a desert containing one single oasis - you

As we parted, I still could not grasp the very concept of it. The very meaning of you leaving, and very length of those three weeks. It struck me moments ago, at exactly 2:31 AM. It's amazing, the observations I acquire at these forsaken hours. And now, in the words of Ryoga Hibiki (well, we have been watching Ranma 1/2 quite a lot recently): "No mere words can convey my suffering! "Thanks to you I've seen Hell

Come to think about it, the second sentence has nothing to do with the situation. Here's a reference for you, second line: "Incoherent, jumbled sentences ." See? I have proof! I warned you in advance.

Missing is a word too frequently used and far too weak to be able to describe certain feelings, and desert and rain metaphores are far too cliche. Hell, I've even used one already, if you need any proof of that. But what other words can I use? Yearning? Longing? Craving? Avariciousness? This is typical English.: A dozen different words, all describing the same thing with acute differences, .and none fitting

I realize the feeling will not be mutual. I has no need, no intention, no mere capability to be that. Not even close. Not while you're having the trip of a lifetime and I'm staying here calculating supply and demand functions. Therefore, all this letter has come to say can be summarized in one single sentence. All I ask of you is this

.Please remember me, Hime-Sama. Arigato gozaimasu

And now for something completely different:

סיימתי את הספר השישי של הארי פוטר בעברית שחמסתי ממנו בבוקר שאחרי ה"טלכוהוליקה". ולמה משעשע הדבר? כי אחרי שקראתי את הרביעי, באנגלית כמובן, קיויתי להשיג את החמישי מחבר, שקנה אותו ומיד החליף אותו בעד ספר אחר בזמן טיול בדרום אמריקה. כאן התחילה מסכת ארוכה של חיפוש אחרי הספר (או, ליתר דיוק, אנשים מהם אוכל להלוות אותו, כי לקנות אותו זה עדיין דבר מוגזם). אחרי מספק שבועות או חודשים יגעתי מחיפושים, והחלטתי שכשיזדמן לי אולי אקרא, אם ימליצו לי עליו. מאז שמעתי רק רעות על שני הספרים אותם לא קראתי, ולכן ויתרתי. כל זאת, עד שבזמן ימים של קטיושות ושגרה שכוללת חוסר מעש גרעיני גיליתי שאני משועמם ברמות, ואז גיליתי אצלה את הספר החמישי. בעברית, אבל ניחא. שמונה מאות עמודים וקצת עודף שהחזיקו אותי בדיוק שלושה ימים, ונוכחתי לדעת שכל אשר נאמר לי נכון הוא. כלומר, אני מעריך אותנטיות, אבל אני עברתי את שנות ההתבגרות שלי, ואני מוכן שהילד האדיוט לא יעבור אותן מולי על דפים למען הצלת יערות הגשם וקיצור הספר בכמה מאות עמודים. גם אותן תעלומות ותהפוכות העלילה שעניינו אותי בספרים הראשון ועד הרביעי לא היו ממש מרחיקות לכת או מרעישות. החזרתי את הספר בלב כבד, אבל בעיקר בגלל ששוב הייתי חסר מעש ולא בגלל שסיימתי ספר טוב.

ואז כמובן, באה הפשיטה על ארון הספרים של האל השחור, שעוד צריכה לעבור את חלקה השני והשלישי בזמן הקרוב. המקריות של סיום הספר החמישי וגילוי הספר השישי לא השאירה אותי לא מודע לעובדה שאני לא מאמין במקריות, ולכן לקחתי אותו. אתמול סיימתי אותו. כדי לומר את ההמשך, אני חייב להוריד דבר מעל ליבי:

אני לא אוהב את ג'יי.קיי. רולינג.

כלומר, הספר הראשון היה נחמד, מין פנטאזי לעניים שכזה, חביב, לא יותר, ואני מבין למה הוא קרץ לילדים ואני גם סומך על כך שגידל דור שלם של ילדים שיגדלו להיות אוהבי פנטאזי מושבעים (או במילים אחרות: חנונים) ואין לי שום בעיה עם זה. הסוף היה לחלוטין לא צפוי, ודי נהניתי לקרוא אותו. גם השני היה לא רע. השלישי היה הטוב ביותר בסדרה עד לרגע זה. ברביעי התחילה הנפילה, או למעשה, מה שהפיל גדולים וטובים מהבריטית הנפוחה הזו. התמסחרות.

היא איבדה מהמקוריות, הספרים חזרו לתאר פחות או יותר את אותם אירועים במילים אחרות, ולא היה יותר מדי חדש תחת השמש. הרביעי עוד הפיח בי תקווה, כיוון שאנשים ממש מתו בסופו. וובכן, אנשים מתים גם בסוף החמישי והשישי, אבל הרבה כשרון לא גלום בספרים האלה. את הספר השישי אני חייב לומר שאהבתי יותר מהחמישי, ואני חושב שלא בכדי הוא קצר בלמעלה ממאתיים עמודים. כשספר חדל לזיין לך את השכל, הוא קופץ מדרגה אחת ענקית בדרך להיות ספר טוב. הוא עדיין היה יכול להיות קצר יותר, אבל היו בו קטעים שממש נהניתי לקרוא. וזה פרט חשוב. הוא קירב אותי עוד צעד אחד אל הספר השביעי, שמיועד להיות האחרון ובין השאר להכיל את מותו של הילד המעצבן, כך גורסים רבים, ולפי דעתי, לא יעשה כדבר הזה, כי אני לא מאמין שג'יי.קיי. רולינג תשחט את האווז שלה כל עוד הוא מטיל ביצי זהב, גם אם הוא זהב שוטים, כל עוד יש שוטים שיקנו אותו במחיר של זהב אמיתי.

שורה תחתונה: יפה שיש לי אנשים שאני מכיר שקונים ספרים, כי אחרת היו לי עוד חמישה ימי שיעמום בבית ובערך אלף וארבע מאות פחות עמודים של הארי פוטר שישכיחו ממני את הצרות, וצרות יש, בלי עין הרע. אבל עכשיו יש מחשב, וכמו שוידאו הרג או כוכב הרדיו, אפילו בלי אינטרנט ובלי מקלדת אני מצליח לבלות שעות בחדר גם כשאין לידי נסיכות.

שאלתם מה קורה איתי? הרבה חדש תחת השמש אין, ומה שכבר נעשה רשום בכל מיני בלוגים אחרים בצורה יותר טובה ויותר מתמצתת ממה שאני יכול להרשות לעצמי. אז בזאת נחתום. הפעם יש לי סיבה ממש, אבל ממש טובה לזה שלא יהיה פה משורר בריטי מת, מעבר לעובדה ש-I can't stop loving you של בריאן אדאמס מתנגן לי מאז אתמול בראש בצורה שאם רק היה לי את הכסף הייתי קונה כרטיס לקנדה ומראה לו כמה אני מוכן לסלוח לו.

עברי לידר \ יותר טוב כלום מכמעט

אם לא היא אז אף אחת,

יותר טוב כלום מכמעט

עיתון באנגלית ובושם בזול

אם היה לי הכסף הייתי קונה את הכל

באמצע הלילה עולה על מטוס

שיקח אותך, מחלקה ראשונה לגרמניה

יש יין ואוכל וסרט בוידאו

עוד שעה שעתיים ואת חוזרת הביתה

מה זאת אומרת הכותרת לא מובנת? אני לא מבין מה הבעיה, באמת.

למעשה, אתם אולי לא יודעים, אבל זו כותרת מאוד טובה ואיכותית, מפני שהיא מתמצתת באופן מאוד מדויק ותכליתי את אירועי ערב יום חמישי.

[וויפי ייאי לכותרת].

כדי לחגוג את סיום המחויבות החשובה והרת הגורל של סקאי למדינה, יצאנו לפאב. לאור העובדה שאני כנראה עומד לבלות את מרבית השנה ועוד הקרובה בצפון, הלכנו למקום בו לא היינו קודם מעולם, בהמלצתו [~לקרוא בקול מתחנחן: "אנחנו אוהבים אותך אראמיס"~].

ידעתם שיש כזה דבר "לף רדיוס"? אז זהו, שגם אני לא. הכרתי בלונד, והכרתי ברון (ובקבוקים של שניהם כבר היה לי באוסף), אז כמובן ששאלתי את המלצרית מה פשר הדבר המוזר הזה ואיך זה שבארבעה פאבים אחרים שהייתי בהם בעבר בחיפה אין את זה. בקיצור, הבלגים האלה לא מהססים לקחת כל בירה אפשרית ולהוסיף לה שניים-שלושה אחוזי אלכוהול, ולף אינה שונה. לזכות ה"רדיוס" יצוין שהיה לה טעם מאוד מיוחד. אפילו סקאי אמרה [כן, כן, אני באמת אמרתי!].

שקט, את.

[לא רוצה! אתה על המחשב שלי ואני אתערב כמה שבא לי בפוסטים שלך! *מוהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא*]

בכל מקרה, הילדה הוכיחה שוב שהשפיות ממנה והלאה כי משום מה הטעם המיוחד שהיה לסטלה בפעם הראשונה שהיא ניסתה אותה נעלם באופן פתאומי, אבל ניחא [מה ניחא, מה? שתיתי חצי ליטר שלם {סטגדיש} מהדבר הזה, ובאף שלוק ממנה לא הרגשתי את הטעם הטעים שהיה לה קודם. >.< life's unfair!]. העיקר שאוסף הבקבוקים שלי כבר מגיע למספרים מאגים כמו שלוש עשרה. על מנת למלא את מכסת הקוקטיילים שלנו לערב (וגם על מנת למחוק מרשימת ה"קוקטיילים שעדיין לא ניסינו") הזמנו סקאי לסקאי (כן, מה ששמעתם) ובצעד אמיץ החלטתי לנסות פליימינג למבורגיני.

אחרי שה"שמיים" התגלה כקוקטייל שההבדל היחיד בינו לבין פינה קולדה הוא הבלו קרסאו [שהוא אגב משהו טרופי ומאוד טעים, וכשמו כן הוא- כחול! כי שמיים צריכים להיות כחולים! ולא, אל תגידו שלא ידעתם את זה.] (שלא רק שתאם ללק, לצמיד, לטבעת ולחולצה של סקאי באותו ערב אלא אפילו תאם לצבע הבלוג שלה שהוחלף לא מזמן - כן זה בדיוק בצבע הזה [נו של הרקע...]):

והמלצרים של המקום התגלו כלא-מוכשרים בעליל בהצתת מכוניות ספורט יקרות להחריד, החלפתי במעבר חד את הלמבורגיני בבייניש. כן, זה באמת השם של הקוקטייל ליקר שוקולד לבן - ליקר בננה - שמנת שבחרתי. לא יודע מה מניע אנשים לקרוא לקוקטייל "בן ישיבה", אבל לפחות הוא היה טעים, גם אם לא כמו סקאי.

דיברתי על הקוקטייל, סוטים! [רגע רגע רגע. עם כל הכבוד לקוקטייל, אני לא טעימה?! לא יודעת, בנאדם. עשרות יתושים חולקים על דעתך מדי שנה...] מה חשבתם בדיוק שאנחנו עושים באמצע פאב הומה אדם? בחיי.

לצד הבירות הזמנו פיצה על בסיס טורטיה, שהתגלתה כאחד הדברים המקוריים והטעימים יותר שאכלנו בפאבים, וממש שילחה בי רצון עז לגינס שהדחקתי בהצלחה לא מועטה, ולצד הקוקטיילים החלביים, כיוון שעשינו את הטעות הפטאלית של סקירת הקינוחים עוד לפני שהזמנו אפילו את הפיצה, עוגת שוקולד ממולאת בקרם נוגט (סקאי טוענת שהיא לא הרגישה את הנוגט, מה שכמובן אומר שנהיה חייבים להזמין את זה שוב... בקרוב! [הו, בקרוב? נו טוב, אתה אמרת :) מפה הכל נרשם. literally.]) עם כדורי גלידה בצד. תסלחו לי שניה, אני צריך לזוז כדי לא למלא את המקלדת של סקאי בריר.

mmmm.... Heaven, I'm in Heaven, all my - טוב, די.

נ.ב. פינה זו הוגשה בחסות "סקאי את קוויקי, שירותי סיקור פאבים, inc."

ועברנו להיום. בבוקר השכם קמתי כדי להתחיל את מסע התיזוזים שלי למרכז וחזרה, שכלל להעביר את הדברים החיוניים לקיומי מהמרכז לצפון (meaning, מחשב, ואם יהיה מקום מיותר אולי גם בגדים) בעזרתו האדיבה של המטאליסט הקשוח והבלתי מתעורר החביב עלי. אחרי שני דיסקים וחצי של מגהדת', אחד וחצי מהם שעברתי בנסיעה ועוד אחד בהמתנה, הוא הגיע, וגיליתי שכן, בהחלט יש לי מקום לבגדים אחרי הכל.

נסיעה מהמרכז לצפון (ציטוט נבחר: -"לא עדיף לנסוע דרך איילון? בכביש החוף יש רמזורים!" -"ג'וני, לא רק שבכביש החוף אין אפילו רמזור אחד, נתיבי איילון נגמרים בהרצליה!"), פריקת הדברים, איסוף של נקבה אחת שלא מסוגלת להיות מוכנה בזמן [על מי בדיוק אתה מדבר? =O מה איתי? גם אני הייתי! ^.~], ביקור במסעדה שלמזלנו הפעם לא הייתה פיצוץ ("מקסים" בחיפה), ונסיעה הזויה וחסרת חלונות ומזגן בחזרה למרכז, והגענו לחזרה של פורבידן.

זמננו קצר ונסכם את החזרה בכך שהשיגה לפורבידן עוד מעריצה נלהבת בצורה סופית, משום מה הציגה אותי שר (אם אפשר לקרוא ללי צועק "I wanna scream out your name" לתוך מיקרופן שירה) והקלטה של כמה שירים שמשום מה אף אחד לא עבר את הביקורת של כל חברי הלהקה ביחד. נסיעה נוספת חזרה לצפון, והנה אני כאן עכשיו.

לא אמרתי כבר פעם שכל פסקה שלי יכולה להיגמר במשפט הזה?

אני שוב חסר בריטים מתים, אבל זה בסדר, כי ג'וני ברוב טובו הואיל להדביק אותי ואת סקאי בדבר הזה:

היה פעם איש, קראו לו חנן

הוא תמיד הלך לישון עם קיפוד על הזקן

קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד!

היה פעם איש, קראו לו שאול

הוא תמיד הלך לישון עם תנין בשרוול.

תנין בשרוול, תנין בשרוול, תנין בשרוול, תנין בשרוול

קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד!

היה פעם איש, קראו לו ניסים

הוא תמיד הלך לישון עם קצפת בכיסים.

קצפת בכיסים, קצפת בכיסים, קצפת בכיסים, קצפת בכיסים

תנין בשרוול, תנין בשרוול, תנין בשרוול, תנין בשרוול

קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד!

הייתה פעם אשה, קראו לה אסתר

היא תמיד הלכה לישון עם פסנתר על הסנטר

פסנתר על הסנטר, פסנתר על הסנטר, פסנתר על הסנטר, פסנתר על הסנטר

קצפת בכיסים, קצפת בכיסים, קצפת בכיסים, קצפת בכיסים

תנין בשרוול, תנין בשרוול, תנין בשרוול, תנין בשרוול

קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד על הזקן, קיפוד!

[היי, זה הרבה יותר מצחיק עם הלחן!]

ארור תהיה, אתה ובניך ובני בניך, ג'וני ווקר!

נ.ב. מישהו שם לב ששיחקתי עם סקאי "שורה שורה" בפוסט הזה?

אני עושה סקר. תוך כמה שורות אנשים מזהים את השירים האלה, או לפחות את המקור עליהם הם מבוססים?

מס' 1

היה זה יום ראשון, והשמירה המשיכה,

הוא היה מטורף, שבוז, משבת של מלאות

'חסרים לנו אנשים', סיים אחראי השמירות,

'מצטער, אבל זה קורה, עכשיו תעלה לשמור'

השמירה כבר ארוכה, והמחליף חייב לתפור,

עם מחשבות על התאבדות חוזר לבוטקה האפור

לא יכול להפסיק לשמור גם כשהצעירות נגמרת

רק כשאקבל סמ"ר זה עומד להשתנות.

-השמירות, מאות, אי שם בבסיס בקעות,

אני רואה סמל, והוא אומר פק"ל: 'משמרת שלישית'

חזרתי משמירה, עם הפנים בין הידיים,

הש.ג. לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים,

מחר תהיה שמירה, ברורות התחזיות,

טוחן בלי הפסקה, ואין שום חדשות

עם קופסת שתיה מפח, שוב בבוטקה האפור,

זה חורף ארוך, ואני עדיין ממשיך לשמור

מרגיש כמו תאונה, אבל ממשיך לשמור כמו צעיר,

חוזר מתאונה, אבל ממשיך לשמור כמו צעיר.

- השמירות, מאות, אי שם בבסיס בקעות,

אני רואה סמל, והוא אומר פק"ל:

'שבור, ת'שמירה, תרותק, עשרים ושמונה'...

זה, חברים, מה שעושים בצבא, כשיש לך הרבה יותר מדי זמן פנוי והרבה, הרבה יותר מדי שעות שמירה כל שבוע. גם זה שהראשי תיבות של השם שלך זה ש.ג. לא עוזר יותר מדי.

חיכיתי הרבה זמן לפרסם את זה, אבל הגיע הזמן. היו שניים שלושה אנשים בבסיס ובקורס מש"קים שסגדו לי כשכתבתי להם את מילות השיר הזה.

תהיו רציניים, מישהו באמת עדיין לא זיהה אותו? יש לי עוד רמז. קוראים לו "להתראות נעורים, שלום לשמירה". מאת Quicksand.

מס' 2

בקושי עובר מדעי המחשב,

נכשל בחדו"א וזה כואב,

ופיזיקה דיכאון,

סטודנט שבוז, בטכניון!

עם זה לא התקדמתי הרבה מעבר. מישהו רוצה לשבת איתי ולעזור לי?

(כתשובה לשאלה המתבקשת: כן, אני עד כדי כך חסר חיים)

הפעם גם לא יהיו שירים של משוררים בריטים. למה? כי ככה בא לי (וגם כי שכחתי את הספר בבית). תסתפקו בשני השירים האלה, פרי עטי ומוחי הקודח.

אני באמת לא יודע מי כותב\ת את "הנושא החם", ובא לי לבקש קישור לפוסט הזה רק כדי שיראה\תראה מה אני כותב עליו\עליה, אבל נוותר, בעיקר בגלל שלא בא לי לקבל תגובות מילדון בן 11 שלא יכול אפילו לאיית "לעזאזל", ובטח לא עם אחד כזה שקורא ללחימה בצפון "המלחמה מהארוכות ביותר במלחמות ישראל."

ילד, הלחימה בצפון לא נקראת מלחמה עד שהוכרזה ככזאת, וגם אז אני לא אקבל את ההצהרה הזו אלא אם כן נילחם כנגד כל לבנון וצבאה (הרופס ככל שהוא) ולא רק החיזבאללה, צבא ללא ארץ. אבל נניח שהארץ תצהיר על הלחימה כמלחמה ובכך תבזה את רוב אם לא כל מלחמות ישראל, 28 ימים היו הופכים את המלחמה לארוכה ממלחמת ששת הימים, לא משום מלחמה אחרת, ובטח לא ל"ארוכה ממלחמות ישראל".

בנוסף, הניסוח של הנושא החם, לדעתי לפחות, קורא לרצף משפטים הגיוני, רצוי גם עם סימני פיסוק תואמים. זה שמהכותבים בישרא רובם לא מכירים את המונח "סימני פיסוק" בכלל לא אומר שצריך לחרוט את זה על הדגל של האתר.

וזה רק אני, או שהתיאור נגמר ב"דעתכם נחוי"? טוב, זה באמת לא משנה. אני אתחיל את הפוסט עכשיו.

מעולם לא טענתי שאני טוב בהתמודדות עם מצבים קשים, נפשית או גופנית. אני לא בטוח למה, אבל אם הייתי נדרש להמר הייתי אומר שזה כנראה מפני שמעולם לא נדרשתי להתמודד עם מצבים רבים כאלו.

אין לי חברים שנהרגו בתאונות דרכים או בלחימה בצפון\דרום\מרכז הארץ.

אין לי בני משפחה שנרצחו בפיגועים, אפילו לא כאלו שמתו ולא מזקנה.

מעולם לא חסר לי יותר מדי. באמת שלא.

ההורים שלי גרושים, וזה היה קשה בשעתו, אבל אם כבר, in retrospect, זה רק שיפר את מצבי כשהפכתי לאח היחיד איתו אבא שלי שמר על קשר קרוב והתכוון כנראה לעשות הכל כדי להשאיר את המצב ככה.

החטיבה הייתה תקופה לא קלה, ילדים יכולים להיות אכזרים, אבל באמת שאלו צרות של עשירים. מעולם לא נזקקתי לעזרה, לתרומות, תמיד היה לי אוכל על השולחן היקר בביתי ברעננה, קיבלתי חינוך טוב, היה לי פחות או יותר כל מה שבאמת הייתי צריך.

בלימודים באופן כללי הצלחתי בלי שום קשר לשיעורים שמעולם לא היה לי כוח או חשק להכין או מבחנים ואיך ש(לא)התכוננתי אליהם באופן גורף. תעודת הבגרות שלי אמנם מכילה כמעט מספר גבולי של יחידות, אבל בהשוואה לכמה שלמדתי בתיכון, ואני אומר את זה בלי שמץ של התנשאות, הממוצע שלי מפליא אפילו אותי.

באמת, ככל שאני חושב על זה, יש הרבה אנשים שהיו נותנים הכל כדי להיות במצבי. החיים שלי טובים, וחבל שאני מרגיש את זה רק כשאני מדבר עם אנשים שקשה להם יותר מלי.

ובכל זאת, המצב בו אני נמצא עכשיו איננו קל כלל ועיקר. ובגלל שאני לא רגיל להתמודד עם מצבים כאלו, אני אתמודד בדרך היחידה שאני מכיר. הומור עצמי. אם זה אכן מצחיק או לא, אני מניח שאתם תחליטו.

לשיפוטכם:

15 סיבות שבגללן להיות חסר בית (ולגור באוטו) זה יותר טוב מלהיות בעל דירה:

1) לא צריך לשלם ארנונה\מים\חשמל\שכ"ד באופן כללי.

2) ביטוח הרכב שלך הוא גם ביטוח הדירה.

3) אם השכנים מפריעים לך לישון: אתה יכול פשוט לעבור דירה (כלומר,מיקום).

4) יש לך שניים, ואם הרכב בעל 3 או 5 דלתות ואתה פותח את האחורית אפילו שלושה, כיווני אוויר.

5) לא צריך לרדוף אחרי שותפים כדי לשלם את החשבונות המעטים שעוד יש לך לשלם.

6) אם אתה צריך השראה, אתה פשוט ממקם את הדירה על גבעה קרובה לחוף ויש לך מרפסת שמשקיפה לים.

7) ואם אנחנו כבר בנושא השראה, יש לך רמקולים עם מגבר וכל המוזיקה שאי פעם תרצה.

8) ולא פחות חשוב, באיזה ווליום שתרצה.

9) יש לך מזגן בדירה.

10) אם יש התרעות לקטיושה בסביבת מגוריך, אתה תמיד יכול להדרים.

11) אתה לעולם לא יכול לקבל דו"ח על חניה במקום שאסור (לשוטר אסור לתת דו"ח אם הנהג נמצא ברכב).

12) אם אתה צריך מלגת לימודים, אתה יכול להחנות את האוטו בדימונה ולטעון שאתה גר בפריפריה.

13) ומצד שני, אם אתה רוצה להרשים מישהו (אמרתי מישהו? התכוונתי מישהי), אתה יכול להחנות את האוטו בהרצליה פיתוח.

14) יחסים בטווח רחוק הם כבר ממש לא בעיה.

15) בינינו, אם כבר לוקחים משכנתא, לא עדיף כבר לקנות איתה איזה מקלארן SLR?

(טוב, אולי זה רק אני.)

,Muses that sing Love's sensual empery

And lovers kindling your enraged fires

,At Cupid's bonfires burning in the eye

,Blown with the empty breath of vain desires

You that prefer the painted cabinet

,Before the wealthy jewels it doth store ye

,That all your joys in dying figures set

,And stain the living substance of your glory

,Abjure those toys, abhor their memory

And let my love the honoured subject be

;Of love, and honour's complete history

Your eyes were never yet let in to see

,The majesty and riches of the mind

.But dwell in darkness; for your God is blind

"George Chapman, "Muses That Sing Love's Sesual Empery -

אין לכם מושג כמה דברים אפשר לאסוף מצפיה ממושכת בחדשות במשך כמה ימים. אז כדי שיהיה לכם קצת מושג, הנה:

אני היחיד ששם לב לעובדה שאור בראון, הפצוע הקשה מהקרב במרון-א-ראס, ששתי רגליו נכרתו, ניגן את ריף הפתיחה של Fade to Black של מטאליקה לפני שהראיון איתו התחיל? אין ספק שהבחור קאוי להערכה וכל זה, איך שהחזיק מעמד והתאושש ממצב שבו נתנו לו סיכוי של 20% לחיות, אבל גם אין ספק שהתת מודע שלו עובד שעות נוספות פלוס תוספת סיכון רמה א+ ותוספת לחימה.

מזל שהוא לא ניגן את One.

לפני יומיים חגגנו יום הולדת להתנתקות. אם אתם תומכי התנתקות ובמקרה פספסתם את הפוסט הזה, כסו את המקלדות, אני לא מתכוון לפצות אתכם על מקלדות שהפסיקו לפעול בגלל שהוצפו בציניות.

איזה מזל שגירשנו יהודים מביתם. עכשיו, שנה אחרי, אנחנו באמת רואים עד כמה המצב השתפר.

בזמן הויכוחים שלי עם אנשים על ההתנתקות (או, איך שאני אוהב לקרוא לה: "כרוניקה של מוות ידוע מראש שנת 2005") חלק מהאנשים קראו לי נביא זעם, חלק נביא עיוור.

It seems I was neither. נביא אמת, אולי.

אני מת על אמנון אברמוביץ', הפרשן המדיני של ערוץ 2. לענות על שאלות כמו "מה החשיבות של הנאומים של אולמרט בזמנים כאלו?" ב"אין להם חשיבות" זו פשוט גאונות צרופה. הבן אדם תותח.

אני רוצה להתחתן איתו ולעשות לו אלפי תגובות סרקסטיות ועוקצניות.

רק כשיש אזעקה ונפילות בסביבת חיפה ובמקום שרשרת של טלפונים יש שתיקה רועמת מכיוון הנייד שלי, אני מתחיל להבין שאולי זה לא כל כך מטריד אחרי הכל כשכל העולם מתקשר אלי לבדוק מה שלומי.

יש כמויות מסחריות של שמנת המקרר בדירה שלי בחיפה. אני מתכנן להעלות אותה כעולה, כדי להבטיח את קיום ההופעה של פורבידן (ובדרך ככה אני גם לא אטבע בה).

ואם בהופעות עסקינן, עכשיו, כשהסיכוי שהיא תתבטל (שוב) אכן קלוש, אני מרשה לעצמי לפרסם אותה.

הופעה של Forbidden Fruit!

 מוצ"ש  05.08

 פתיחת שערים ב21:00

 מועדון הפטיפון- יצחק שדה 32

 שפע של חניה בחינם ליד הלינקולן

 מחיר כרטיס 35 שקלים

 בואו בהמוניכם!

- אבי נוסבאום מרגיש צורך להדגיש 5 (כתבתי ארבע על דך ומחקתי כשהוא אמר את זה שוב) פעמים איפה נפלו הקטיושות בשאר ישוב. חמש! ובסוף עוד חש צורך לציין שהן נפלו במרחק של פחות ממאה מטרים מהמקום שהו אירע אסון המסוקים, כאילו זה קשור למשהו בכלל, או משנה משהו.

- הקטע הבא מנוסח הלשון נקבה, כי רק נקבות מסוגלות לעשות לי את בקטע הזה, מסתבר:

כתבתי בדברים שלא יודעים עלי בעבר שכשאני מרגיש שעשיתי למישהו עוול, זה יכול פיזית להדיר שינה מעיני. אני לא מבין, אתן עושות לי דווקא? בפוסט הקודם ציינתי ברפרוף שניים מהאנשים שזכרתי שקוראים באופן קבוע את השירים שאני מעלה, זה שלא הזכרתי את כולם לא אומר שאתן לא חשובות או שאתן צריכות לעשות לי קטעים פולניים בתגובות. זה לא נעים לי בכלל. תגובה אישית במסנג'ר יכולה להספיק, אם זה באמת מפריע לכן.

כולה לינק בבלוג שגם ככה אף אחד לא מכיר.

פינת ה"סטגדיש" (וכן, זה מה שאמרנו בערך בכל אחת מהסיטואציות האלה):

- אני וסקאי מסבירים לשותפה שבערך כל דבר עטוף בבצק הוא במקור רוסי, וכשאנחנו מחפשים שם לדובדבנים בעטופים בבצק סקאי שולפת "דובדבריניקס".

- כתב של דובר צה"ל בזמן חדשות: "אין לנו את האמצעים שיש לערוץ 2 או 10"

 סקאי משלימה: "אבל יש לנו קצת יותר מהאמצעים של ערוץ 1!"

- אני וסקאי מנהלים דיון על טיב הילד הורוד והפרוותי שרן דנקר יעשה לה.

- אני וסקאי מתפקדים כמודיעין צבאי (היא) וחיל האויר (אני) בהשמדת ג'וק חבלני בדירה. (וכמובן, אני מדגמן לה תנוחות הרקולס לאחר ההפצצה).

- סקאי ואני מתפקדים כמודיעין הצבאי הישראלי ומספקים מידע מוטעה לגבי ג'וק על הצוואר של שירלי בוגנים (בחיי, השרשרת השאת נראתה חשודה).

- בדרך הביתה, אני מדקלם מכוניות אחרי שזיהיתי מאזדה 3 שעברה לידנו במהירות של פחות או יותר פעמיים המותרת.

 אני: "מאזדה לאנטיס 323. רנו סניק."

 סקאי: "טוב די."

 אני: "טוב, נו. זה לא כאילו אני באמת יודע שמות של כל מכונית, נניח המשאית הזו."

 סקאי: "איזו?"

 אני: "זאת שנסעה לפני הרנו אקספרס."

(ומזל שאני יותר חזק ממנה והיא לא הצליחה לדחוף אותי לכביש).

- פרומו ל"כוכב נולד": "למאיה, כמו לכל רוקיסטית, אמיתית, יש גיטרה."

  צביקה פיק: "אני צופה לה עתיד ורוד."

  סקאי: "יפה, הוא צופה עתיד ורוד לרוקרית."

- סקאי, בזמן צפיה בפרסומת של בזק שמראה אותם מחברים מקלטים בצפון לטלפונים ואינטרנט מהיר: "יופי, סוף סוף תהיה אינטרנט בקרית שמונה!"

הנה חזרתי:

;His golden locks time hath to silver turmed

!O time too swift, O swiftness never ceasing  

,His youth 'gainst time and age hath ever spurned

;But spurned in vain; youth waneth by increasing  

;Beauty, strength, youth, are flowers but fading seen

.Duty, faith, love, are roots, and ever green

;His helmet now shall make a hive for bees

,And lovers' sonnets turned to holy psalms  

,A man-at-arms must now serve on his knees

:And feed on prayers, which are age's alms  

,But though from court to cottage he depart

.His saint is sure of his unspotted heart

,And when he saddest sits in homely cell

:He'll teach his swains this carol for a song  

,Blest be the hearts that wish my sovereign well"

".Curst be the souls that think her any wrong  

,Goddess, allow this aged man his right

.To be your beadsman now that was your knight

"Geogre Peele, "His golden locks time hath to silver turned