| 8/2009
מכירים את המרצים האלה -
שכותבים מועדי ב' יותר קלים ממועדי א'?
אם כן, תגידו לי איפה אתם לומדים, אני אשקול מעבר.
בשעה טובה ומוצלחת, סיימתי את המבחן האחרון. קשה לי להאמין שנכשלתי בהנדסת שיטות למרות שהמבחן היה מוזר והכיל שאלה של 20 נקודות שאני לא הייתי היחיד שחשד שכלל לא למדנו את הנושא הזה, וגם ההרגשה ביציאה מסטטיסטיקה (פרט לדברים הצפויים ביציאה ממבחן כזה - כאב ראש ושרירים מכווצים שכבר מזמן עברו את גבול היד הכותבת) הייתה לא רעה, אבל בהתחשב בזה שגם ממועד א' כמה אנשים יצאו עם הרגשה של 90 ומעלה וקיבלו בערך חצי מזה (לא אני, אני ידעתי שנכשלתי די בבטחון) זה לא אומר הרבה ונותר לי רק לקוות. הוא גם קדם לקורס אחד לפחות סמסטר הבא, אז כדאי לעבור אותו אפילו יותר מסתם כל קורס לא קל אחר.
ומספיק עם לימודים, לפחות לזמן הקרוב. מה שמביא אותי לנושא הבא:
תכניותיי לחופש הזה, שלצערי נאלצתי להתחיל רק אתמול:
1) טיול זמן-איכות שכזה עם אבא שלי שבוע הבא, שאחריו אני כנראה אזדקק לשבוע התאוששות אם לא אשפוז בכפייה.
2) רוב החברים שלי שלא ראו אותי הרבה זמן עוד לא יודעים את זה, אבל הם יראו אותי בתקופה הקרובה אם הם ירצו ואם לא. העדיפות שלי היא שתרצו, אבל I can go either way, if need be.
3) מתישהו לקראת סוף ספטמבר טיול לאילת מטעם אגודת הסטודנטים. אם לשפוט ממה שהלך בקודם (נדב תיאר את זה כ"סרט קולג' אמריקאי") זה נשמע מאוד מבטיח.
4) זה נדחה, אבל חייב להיעשות - שיחה עם העבודה כדי שימצאו לי עבודה בכל חגי תשרי.
מעבר לזה, אני פתוח לחלוטין להצעות, זה החופש האמיתי הראשון שלי מלימודים אחרי כמעט שנתיים מלאות, אני מוכן גם לבלות אותו בשינה for all I care. לפחות אני אהיה בטוח שאני עושה משהו שאני טוב בו.
בחיי שבראש שלי העדכון הזה נראה ארוך יותר. טוב, נו, אני מניח שהוא באמת היה ארוך יותר אם הייתי חולק דברים שאני כרגע עדיין מעדיף לשמור לעצמי. זה המחיר שצריך לשלם על בלוג ממש לא אנונימי, ואני משלם אותו בשמחה.
| |
סוגשל יום טוב.
אז שבוע ההפוגה חלף לו ונגמר, אבל אני דווקא די מרוצה ממנו. אני לא מתחרט על כל מיני ציונים שנעים סביב ה-70 שבחרתי לא לנסות ולשפר כדי שהחודש הזה לא יהיה פשוט שידור חוזר של החודש הקודם, בו כל שלושה-ארבעה ימים היה מבחן.
ביום חמישי הספקתי להיות אצל ארתור* שהיה בחופש מהעבודה, אחרי ממש הרבה זמן שלא נפגשנו ("מה, אתה כבר עוד מעט מתחיל שנה שלישית?!"). השלמנו קצת פערים (הוא כרגע לומד לתיאוריה אחרי שהשלילה שלו בגלל נהיגה בשכרות, באורך שנה וחצי, עומדת להיגמר), הלכנו לאכול ואז עשינו את הטעות הגורלית של הפעלת האקס-בוקס. כשבאתי אליו בסביבות חצות היום, אמרתי לו משהו בסגנון "אני מתחיל לעבוד מחר רק מאחרי הצהריים, אז אני אצלך עד שאתה זורק אותי בכח." הסיבה שזה לא יצא לפועל היא שבסביבות עשרה לחמש(!!) בבוקר החלטתי שאולי באמת הגיע הזמן שאני אלך. במשחק שהתחלנו (Resident Evil 5, אם זה אומר משהו למישהו) הגענו כבר לשלב לא רחוק מהסיום, ברגע שנכנסנו לאווירה ההתקדמות באמת הייתה מרשימה. אבל עכשיו יקח זמן עד שיצא לנו להיפגש שוב, ככל הנראה. וחבל, כי היה לי חסך של שנים של ירי בשוטגאן מטווח אפס בכל מיני יצורים שמסתובבים עם מסורים חשמליים (סיפור אמיתי).
כל השבוע הה התעלמתי לחלוטין ובהצלחה מרובה מהעובדה שבכלל היו מבחנים שהייתי אמור לקבל בהם ציונים. היום נכנסתי בפעם הראשונה לבדוק מה המצב. את מועד ה-ב' בחקב"ץ 2 ימח שמו וזכרו עברתי, אפילו בציון לא רע (69 שהפך ל-72 אחרי תוספת ש"ב, הייתי שביעי בכיתה), וכעת אני לא אצטרך יותר לראות את המרצה הזה, שאין לי יותר מדי בעיה איתו, אבל השאלות שלו בחלק מהמבחנים הן דבר אחר לגמרי. ממערכות מידע הייתי מאוכזב, 73 זה ממש לא הציון אליו יחלתי (כיוונתי למשהו בערך 10 נקודות יותר גבוה), אבל אחרי שראיתי שהציון הכי גבוה הוא 88, חלק גדול מאוד מהכיתה נמצא בתחום ה-70-80 ואני מעל הממוצע, זה קצת הרגיע אותי. גם העובדה שבשיעורי הבית שמהווים שלושים אחוזים מהציון אני ונדב הרבה מעל הממוצע ולאחריהם הציום יהפוך ל-79 קצת מעודדת. מבנה המחשב מעולם לא היה לי קשה במהלך הסמסטר, וגם כשיצאתי מהמבחן הייתי בטוח כמעט לחלוטין שעברתי. הכל הפך לשאלה של האם הנימוקים שלי לשאלות האמריקאיות נכונים, כי לכו תדעו איך מרצה שאומרת לסטודנטית שבאה אליה לשאול שאלה "אם את לא יודעת את זה עד עכשיו, כל מה שאני יכולה להגיד לך זה בהצלחה" בודקת מבחן. לציון מעל ה-80 אפילו לא העשתי לפלל, אבל זה בדיוק מה שקיבלתי. 82, שהוא הציון הראשון שממלא את שלושת הקריטריונים לציון טוב שלי** מזה הרבה, הרבה יותר מדי זמן.
היום גם הלכתי לאחראית על קורס הרכב הציבורי לראות מה אני צריך להשלים ומתי. מערכת לקורס הבא שיפתח ב-6 לספטמבר עוד אין, אבל כשבדקנו את השיעורים ראינו שמשום מה אני רשום בכל השיעורים של דיני תעבודה למרות שלא נכחתי בערך במחצית מהם. זה חסך לי פחות או יותר שבועיים של שלוש וחצי שעות כמט בכל ערב של חפירה רצינית, ורק שיפר לי את היום עוד יותר. אז עכשיו אני רק צריך ללכת לעשות תיאוריה מתישהו, לשהלים בקורס הבא את נושאי חברה ועבודה ועזרה ראשונה, והנה, יש לי תעודה שמאשרת לי להוציא רשיון לרכב ציבורי מתישהו בשנתיים הבאות. יש סיכוי טוב שזה יהיה מאוד יעיל, כי מסתמן שאנחנו נלמד ארבעה ימים בשבוע שנה הבאה, וזה די מחסל כל סיכוי לעבודה בכל חברה שדורשת מעבודת סטודנטים להיות בערך 100 שעות בחודש (במילים אחרות - כולן). אם אני אוכל לעבוד במונית בסופי שבוע במקום באבטחה - לפחות מבחינה כספית אני אהיה מסודר.
חשתי צורך לעדכן בגלל שהמועדים לשני המבחנים הבאים כבר די קרובים ואני חייב ללמוד לשניהם, כי את שניהם אני חייב לעבור, ורצוי לפחות אחד מהם בציון ממש טוב כדי שהממוצע השנתי שלי יתקרב עוד קצת ל-80, לקראת שנה ג' בו אני מקווה להעביר את עצמי מעל המספר המיוחל (והדרוש, אם אי פעם ארצה לעשות תואר שני, ואני ארצה). שני הדברים האלה אומרים שעדכונים לא יהיו בקרוב, וגם מצב רוח טוב לא. אז רציתי לשמר אותו בפוסט.
* השם לא באמת ארתור, אבל זה בגללה.
** 1) 10 נקודות לפחות מעל הממוצע (במקרה הנתון - 28)
2) ציון ב-33% העליונים של הכיתה (במקרה הנתון - 8%)
3) ציון מעל 80
| |
חופש!...
... לשבוע הקרוב לערך.
מוקדם יותר היום היה מועד ה-ב' בחקב"ץ. זה שהלך לי יותר טוב ממועד ה-א' זה ברור (לא היו הפעם שאלות שישבתי ובהיתי בהן בלי לדעת מה לעזאזל אני אמור לעשות), הבעיה בחקב"ץ היא שיכול להיות לך ברור לחלוטין מה צריך לעשות, אבל אחרי שתקבל את הציון פתאום תגלה שלא, זה לא מה שהיה צריך לעשות. אז אני בינתיים מקווה לעובר המיוחל, מעל לזה אני לא מעז לקוות ואני גם לא ממש צריך. זה לא כאילו 4 נקודות הזכות האלו ישנו לי את כל הממוצע השנה, שהדבר היחיד שמחזיק אותו מעל 70 הוא הציון ב-C.
המבחנים הבאים בסדרה הם הנדסת שיטות (ב-21.8) שפספסתי בגלל המחלה (מצד אחד - אף אחד לא נכשל במבחן, שזה מצביע על מבחן קל לכל הדעות, מצד שני - אף אחד לא קיבל מעל 90, שזה מצביע שלפחות חלק מהמבחן היה קשה מספיק. בהתחשב בזה ש-90 הוא פחות או יותר הציון שקיויתי לו כדי שימלא את מקום ה-C לסמסטר, זה לא מאוד מרגיע) וסטטיסטיקה, 4 ימים שלמים אחריו. בגלל שראינו מה התוצאה כשלומדים פחות מדי זמן לסטטיסטיקה (קיבלתי עוד פחות מבחקב"ץ, and we'll leave it at that) אני אאלץ ללמוד במקביל לשני המבחנים, מה שמבטיח הרבה מאוד זמן פנוי.
אני לא באמת צריך לציין מתי אני לא משתמש בסקראזם בבלוג הזה, נכון? אם כבר, אני צריך להרים שלט "ללא סרקאזם" בחלקים המועטים של היום כשאני באמת מתכוון למה שאני אומר.
אוי, סדרות גיקים זה דבר גאוני.
גם העובדה שלכל דבר, באנגלית, יש קישור בויקיפדיה, היא גאונית.
אתם מכירים את זה שבתחילת קשר, ואפילו עוד יותר בסוף קשר, פתאום כל השירים ב"סוף שבוע רגוע" בגלגל"צ נשמעים כאילו הם נכתבו עליכם? בחיי, זה ממש נעשה מעיק, הדבר היחיד שאני יכול לשמוע מסתמן כ"אורפנד לנד", ולא שהם רעים, אבל הטעם המוזיקלי שלי הרבה יותר רחב ממטאל פרוגרסיבי ישראלי, טוב ככל שיהיה.
<אין סרקאזם>
עוד דבר שהסקתי בזמן לימודי החקב"ץ שמערבים לצערי הרבה יותר הסתברות ממה שרצוי, ידוע ואפשרי, הוא שזה לא שאין בחורות טובות בחוץ. הן קיימות, זו פשוט הסתברות פשוטה, שאם הסיכוי שאף אחד לא יבחין שעד כמה הן טובות הוא P כל יום, עד גיל 20 הסיכוי שלא יבחינו בהן הוא P^7300 בלי אפילו להחשיב שנים מעוברות, וזה לא ממש משנה איזה מספר תציבו ב-P כל עוד הוא יהיה קטן מ-1 והתוצאה תהיה ממש, ממש מזערית.
טוב, יש לי שבוע לסיים את העונה השלישית של דקסטר (וזה עוד החלק הקל, הספקתי כבר לראות 5 פרקים היום והלילה עוד צעיר, עונות של 12 פרקים כל אחת זה יעיל), השביעית של 24, אולי להתחיל לראות "העשב של השכן" עם אחת הבחורות התפוסות אותן ציינתי קודם ועוד איכשהו להראות את פני בחדר כושר אי שם באמצע, לבדוק אם אחרי התהום העמוקה שנפערה מהפעם הקודמת שהלכתי אני בכלל מסוגל לרוץ יותר מקילומטר בלי שיפנו אותי על אלונקה.
לסגירת מעגל, אני ממש מקווה שעברתי את חקב"ץ. אני לא יכול לתאר במילים כמה לא בא לי לחזור על הקורס הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: