לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שירים סיפורים ועוד

שלום לכולם, באתי כאן לפרסם דברים שכתבתי, גם בצבא וגם בחופשות, ואני רק רוצה תגובות. אני כותב בתור תחביב, ורק במוזות, אחרת זה פשוט לא יוצא. קיבלתי הרבה תגובות טובות על השירים שלי, שיש לי סגנון יוצא דופן, ובאתי פה לשמוע עוד חוות דעת, וכמובן- תהנו:)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2005

איך זה שלמסיבת סוף המסלול שלי הגעתי רק אני?


"ילה צוות אולמן פלחיק גבעתי נוב 03 מסיימים מסלול!", אולמן צעק במעלה הנחש של מצדה, בסוף השבוע מסכם צוות, כשהיינו כבר גמורים, בקול מורעל כזה שהעלה את מחנקי. החוק אומר שככל שיותר קשה, הסיפוק שלאחר מכן גדול יותר, אך לפעמים גם הכאב. אז בקשר לקושי, אכן בשלב זה, שהיה הדובדבן לכל השבוע מסכם הזה, שהיה הקצפת של כל המסלול הזה, כבר ראיתי את כל חיי חולפים מולי, ואז שחור, ואמרתי שאני הולך להתמוטט, אבל משום מה זה לא קרה. ובקשר לכאב, אכן הכאב היה גדול מאד כי עיקמתי את הברך עוד בתחילת השבוע בנסיגה הראשונה, ומאז המשכתי עד הסוף, למרות שהרופא אמר שלא. אז הכאב רק הוסיף לקושי, כשגנחתי שם בעלייה כאילו אונסים אותי תוך כדי, והקושי, רק הוסיף להתרגשות של הסוף. כי ידענו, זהו. סיימנו את המסלול הקרבי שלנו, שעיקרו היה פתיחת אחורינו חזק ככל האפשר, ורחמים ממש לא היו חלק מהמשחק. ובאותו שבוע רק חלמתי על שווארמה לקיבה, מסאז' לשרירים, וסקס בשבילו. והגשמתי את כולם ביום בו חזרתי הביתה. וגם על המסיבת סוף מסלול שארגנתי לאחר טלפונים רבים לי ולצוות שלי- גם עליה פינטזתי, אני חיב להודות. כי אם המסיבה הטובה ביותר הייתה בסיום קורס, אז על מסיבת סיום מסלול אין ספק בעניין טיבה. אז התקשרתי לכל הצוות כל יום שישי על מנת לדאוג שלכולם יהיה איך להגיע. באמת השקעתי, אין מה לומר. להרבה לא היה איך להגיע ועוד כמה ביטלו, ולבסוף היינו עתידים להגיע רק אני, אלכס, גרוס ואיצקו. וגל שהיה אמור להגיע עם אודי המסכן, שפשוט לקח אותו למסיבה אחרת. גל התגלה כנגרר, סגנון סתיו, שאגב הגיע גם כן, אך חזר לאחר שחבריו לא עברו את הסלקציה. אבל גל טען שלא הייתה לו ברירה כי הוא ישן אצל אודי המסכן. אודי, אתה מסכן ואתה 0, ואני לא מאמין לשום דבר שחירטטת על הצוות כשהיינו בהאמר יחד, כך כתבתי לו. מילא שהוא מגעיל בזה שאני תכננתי והוא לוקח את גל איתו למקום אחר, אבל לא לבוא למסיבת סוף מסלול שלך בשביל מקום שנדמה לך שהוא טוב יותר? כולנו צעקנו עליו, לפחות שגל יבוא איתנו, כי הרי מסכן כזה אנחנו לא רוצים, וכבר מסכנותו הביאה אותו לועדת הדחה מהצוות. נכנסתי כבר עם מור ידידתי מהעבר למסיבה, ואמרתי לכל השאר שלא יבואו, שנארגן מסיבת סוף מסלול במקום אחר ובזמן אחר, וסביר להניח שהמסיבה הבאה שנחגוג כצוות בשלמותו תהיה המסיבת שחרור, ב"ה בנוב 06. וכך למעשה הגעתי רק אני למסיבת סוף המסלול שלי. אני ומור שתינו אולי קצת יותר מדי, ומצאנו את זה בזרועות השניה במהלך הערב, ואת שפתינו מאלתרות מגע. והרי מה לי ולבנות, אני שלם באהבתי לעם החזק, אבל היינו שפוכים, אז נסלח לשנינו. היא נישקה טוב, אבל השפתיים לא התאימו, כי שלי מתאימות לשפתיים של גבר בלבד. עכשיו כבר כמעט שבוע אחרי המסיבה התמהונית ההיא, ואני פה יושב פצוע ושבוז, וכבר הכרתי מישהו חמוד היום למרות שהוא ג'ובניק, וזה העלה את המצב רוח המסריח שכופה עלי ברכי הכואבת. אבל בסופו של דבר זה לא עזר, עכשיו אני עייף ועצוב, מצב רוח ארור, כי כשחזרתי היום מהנסיעה אליו, אמרתי שוב כמוטיב חוזר בבנים שבחיי – זה היה כבר ברור.

נכתב על ידי , 3/2/2005 16:33   בקטגוריות צבא  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 37




413
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקרבי_משורר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קרבי_משורר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)