מצאתי בלוג ישן שלי ונכנסתי כדי לראות את עצמי מנקודת מבט אחרת.
ילדה, כל כך אימפולסיבית, ילדה.
זה היה כל כך תמים, כל כך נכון. כל כך הרבה טעויות שאני שמחה שעשיתי.
הרגשתי, ואני עדיין מרגישה. לשם שינוי, זה ברור יותר.
הבחור שבו הייתי מאוהבת כל כך הרבה זמן, כבר לא כזה משנה.
אולי יש טינה, שנאה וכעס ואולי שום דבר לא יחזור להיות כמו פעם.
אין לי אף אחד, וטוב שכך, יש לי זמן לעצמי.
ניצלתי, ניצלתי מכל כאב הלב כשהבנתי שהוא פשוט לא אוהב אותי.
מה שמצחיק זה, שאולי הוא כן, ומה שהוא תכנן לעשות וכל המבחנים שהוא ניסה להעביר לי כבר לא יעבדו.
למה? כי אני בוחרת ללכת.
די כבר, הגיע הזמן להמשיך הלאה.
ואני ממשיכה.
לאט לאט, צוברת תאוצה .
לאט לאט, אני אשיג את כל מה שאי פעם רציתי.
כבר אין לך את הכוח לעצור אותי, אף פעם לא היה לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
