דיכאון בלוז

התקף חרדה.

כמה אני שונא אותו.

אחיו הקטן, משרתו, שומר ראשו ועושה דברו של הדיכאון.

הוא יודע שיש לי יום צילום היום. אז הוא בא להציק.

בחילה. חולשה. סחרחורת כזו שאתה לא יודע איפה אתה נמצא.

כבר חירבנתי. לא קקי. חרא חרא.

עוד מעט הוא כמעט יעלם. אבל רק כדי לחזור יותר חזק. גל ועוד גל ועוד גל.

כל פעם מעודד יותר מהופעתו הקודמת.

את הריווטריל לקחו לי. כי יש לי נטייה לשתות ממנו כמויות מופרזות.

נישארתי עם קלמנרווין.

טבעי. גדול. מגעיל ועובד לאט.

רק לעבור את היום המסריח הזה.

בבקשה.