דיכאון בלוז

קוראים יקרים,

ב-5.4.05 הלך לעולמו רענן נחמיאס.

זה היה 3 שבועות אחרי יום הולדתו ה-40.

בלוג זה הינו מיסמך נדיר:

 במשך חודשיים (4.2-4.4.05) רענן רשם כאן את הגיגיו.

(לרוב לפנות בוקר עקב לילות נטולי שינה...)

מאחר וזה הדבר האחרון שעשה בחייו אנו דואגים (באדיבות יריב חבוט ל"נענע") להשאיר את הבלוג הזה פעיל.

 אז קחו אוויר מלוא ריאותיכם (פשוט כי תינשפו אח"כ לא מעט)

והנה לכם הצצה יוצאת דופן לתוך רענן שלנו,ששם קץ לחייו בעיקבות דיכאון עמוק בו היה שרוי.

אנחנו מקדישים לכם את זה באהבה. לזיכרו.

 אוהבים אותו עד השמיים וכל הדרך חזרה!

                                                     המשפחה והחברים

בקשה חשובה (!) : אם אתם חשים הזדהות (עם הטקסטים)
וקושי בחייכם הפרטיים...

אנא,טפלו בעצמכם!