דיכאון בלוז

אושר.

האמת שאין דבר כזה.

ואם יש הוא זמני.

להיות מסטול ולשמוע את אהוד בנאי שר מאיר אריאל,

מאיר אריאל,

ג'ימי הנדריקס,

בוב דילן.

טום וויטס.

זה אחלה אושר זמני.

מתרוצץ כל היום בכבישים,נלחם

ניזהר חושש ממהר מפחד

ובא הביתה

מחשבות בראש כל היום

למה הם, למה אני.

ובא הביתה

חובט בעצמי כל היום

למה למה אתה ככה

ובא הביתה.

וחושב שמתיפיף יותר מדי

שמשחק יותר מדי

ובא הביתה.

ובא הביתה

ומחבק אותך ומנשק ומגלגל

ובא הביתה

ומגלגל ושם פילטר ונושם ומשתעל.

ונרגע.

רענן נחמיאס כל הזכויות שמורות

התקף חרדה.

כמה אני שונא אותו.

אחיו הקטן, משרתו, שומר ראשו ועושה דברו של הדיכאון.

הוא יודע שיש לי יום צילום היום. אז הוא בא להציק.

בחילה. חולשה. סחרחורת כזו שאתה לא יודע איפה אתה נמצא.

כבר חירבנתי. לא קקי. חרא חרא.

עוד מעט הוא כמעט יעלם. אבל רק כדי לחזור יותר חזק. גל ועוד גל ועוד גל.

כל פעם מעודד יותר מהופעתו הקודמת.

את הריווטריל לקחו לי. כי יש לי נטייה לשתות ממנו כמויות מופרזות.

נישארתי עם קלמנרווין.

טבעי. גדול. מגעיל ועובד לאט.

רק לעבור את היום המסריח הזה.

בבקשה.