הייתי כלבתו של הקולונל שולץ

לפני מס' חודשים ננשכתי ע"י ערפד הקומון סנס שאמר לי "הגיע הזמן להתבגר ולפרוש כנפיים אל תוך הלילה"
ואז הגיע הבוקר ואמרתי "לאאאא אני אנמס!!!"
וערפד הקומון סנס, דביר, שאל אותי "בתור יהודי, אתה רוצה להשתלט על הכלכלה העולמית ולשעבד את הגויים?"
כחכחתי ידיים בהנאה וצווחתי "כן! וגם על אמצעי התקשורת!"
ערפד הקומון סנס, דביר שלו, הסתכל עליי בזלזול ואמר "נסיון נוסף, בתור אספרגר, האם אתה לוזר חסר אונים וילד כאפות?"
לא, עניתי בנחישות. אני גבר שבגברים. הייתי 6 חודשים בצה"ל!
ועוד בתור תומך לחימה! (הקשבתי לבכי של ניר מוכיח, שי בילינסקי ויוסי פרץ ואמרתי ברוגע "יהיה בסדר". אני תומך לחימה)

אז גיליתי שערפדים לא נמסים
והחלטתי שזה שאין לי מה לספר לא אומר שלא יהיה לי בלוג. כשאין השראה כופים אותה. ולכן-חזרתי.
מטאל!

למה הבלוג הקודם לא עבד?
א'-רצינות יתר. התייחסתי אליו כאל יומן יקר ולא כאל כלי משני וקז'ואלי שהוא בעצם מקפצה למינוי שלי להיות עורך גלריה של הארץ, שבעה לילות של ידיעות, עיתון הארץ והגרדיאן הבריטי.
ב'-חוסר עקביות זמנית. אני לא מבטיח ולא מתכוון לעדכן פה כל יום אבל בחודשים האחרונים היו מקרים שלא עדכנתי חודשיים ואז עדכנתי 7 פעמים בשבוע. שמוביל לנושא הבא.
ג'-חשיפה.אף אחד לא קורה פה. זה כמו לקשקש לתוך מחברת. זה צריך להשתנות, פעם זה היה שונה. עד שד' השתלט (איזה טיזר אני, אה? אם אני ככה במילים, אין גבול ליכולות של הלשון שלי!)
ד'-צומי. הבלוג שלי מלא בצומי. אבל המון. המון המון המון. אויי ויי רעעעע לייי אני חרא אני לוזרררר. ואתם צריכים לכתוב לי "אווו תהיה בסדר, תאמין בעצמךךךךךך"
3 דוגמאות רלוונטיות-
"עזבתי את הפורום שהייתי מכור לו, אמרתי זהו, נגמר עידן, חיים חדשים, אבל חזרתי, שעמם לי, הייתי בודד, ואפשר להגיד שחזרתי עם הזנב בין הרגליים...
אני אותו ספאמר תעב שלטון שהייתי פעם... אני אותו אדם.. אולי השתניתי.. אבל אני נשאר אדם שפל ומעצבן"- 11 לפברואר 2005.
"לבחורות נורמליות לא אכפת עם יש לי 15 קילו עודפים או זקן, אכפת להן שיש לי אישיות כה נוראית, כאילו... החסרונות עולים על היתרונות בהרבה ואני בתור בחורה לא היייתי רוצה להיות עם עצמי, אני כזה לחוץ ומעצבן, גועל נפש.. "-23 לינואר 2007.
"אני קובע תאריכי פטירה לעצמי ולא עומד בהם
ונמאס לי, אבל ממש נמאס לי, לרחם על עצמי. אבל כמו שאני מנסה לדבר עם אנשים ברחוב וממלמל
ככה אומרים לי "בוקר טוב" ואוטומטית יוצאים לי פוסטים מלאי שנאה עצמית וחפירות אין קץ. שואה לי. ממש שואה לי." 14 למאי 2009.

כל זאת כשהייתי בן אנוש. עכשיו אני ערפד. אוקיי. אתם לכם זמן לעכל, להתרגש, לבכות ולהתקשר בהיסטריה לכל החברות ולהגיד "הוא חזר! הקליינמייסטר חזררר! מטאל!"