כעת, כשאני כבר אבא, אני יכול להסתכל למציאות בעיניים עמוק בלבן של העין, ולצעוק בפה מלא: "למה?????????????"
למרות שזה לא צחוק לגדל ילד, מהצד זה בקלות יכול להיראות כבדיחה אחת גדולה: זוגות של אנשים בוגרים, מיושבים בדעתם, מודאגים ברצינות תהומית: "מדוע הילד עדיין לא חירבן?" או לחילופין: "מדוע צבע הקקה לא בדיוק בגוון לו הם ציפו".
אז אם זו בדיחה, הבדיחה כנראה על חשבוננו.
מעולם לא התעסקתי כל כך הרבה בהפרשות גוף, הפרשות מחוץ לגוף, הפרשות למרחק, לגובה, למשקל (!), מכל צבע, גזע ומין.
למישהו מבפנים, זה נראה כאילו גוף האדם כל כולו, נבנה כמכונה לייצור חרא. (תשאלו את יצרני מכונית הלאדה, איזה חרא הם יצרו....)
ואנחנו ההורים הצעירים, כנראה שנתקענו עם ילד מהזן המפונק (והוא אפילו, כנראה שלנו, אז באמת נתקענו...).
מפונק מפונק, אך במידה:
לא מפריע לו שהקוויאר שלנו איננו brand name.
ת'כלס, באמת ילד טוב.
בגלל שהוא כזה ילד טוב, החלטנו לפנק אותו בסדנת עיסוי לתינוק. (מעתה ועד עולם: "החלטנו" = מ' החליטה. אני התנגדתי/לא התנגדתי/לא שאלו אותי. תבחרו אחד, זה באמת לא רלוונטי...)
עכשיו מילה קטנה לכל ההורים הצעירים, ההורים שבדרך וההורים שעדיין לא יודעים שהם הורים:
תנמיכו ציפיות.
עכשיו תנמיכו אותם שוב.
חלקו בשתיים, ותנמיכו שוב!
אנחנו מאוד מאוכזבים מהילד שלנו!
מסתבר שהציפיות שלנו נמוכות ככל שהיו, עדיין היו קצת מוגזמות.
באוניברסיטה הוא כנראה כבר לא יהיה פרופ׳ של כבוד, אלא יותר זו שמחקלת את התה:
אנחנו כבר בשיעור שני בסדנת העיסוי לתינוקות והילד עושה חרא של עיסוי! שלא לדבר על שאר החרא* שהוא עושה!
הוא לא מעסה חזק בכלל, וגם כל הזמן מתבכיין. לא נראה לי שאני אשאיר לו טיפ!
בקיצור, כשאני ארצה עיסוי אני אלך למעסה מומחה.
האמת, כשאני חושב על זה, כל הקטע של סדנת עיסוי לתינוקות, זה לא נראה לי מתוכנן כל כך טוב. משהו שם לא מסתדר לי.
דמיינו נא, אם תוכלו:
10 התינוקות לבושים בחליפת יום ההולדת במשך כל הסדנא (שזה גן עדן לכמרים פדופילים).
10 תינוקות שבוכים, משתינים ומחרבנים תוך כדי.
20 הורים עם שאלות מפגרות ברמות שונות (אך גבוהות!).
שמחתי לראות שיש שאלות יותר מפגרות אפילו מהשאלות שלי, ותאמינו לי, אני בכלל התאמנתי בבית על שאלות מפגרות.
היתה שם אמא שהתייעצה עם האחות המעסה הראשית (האמ"ר). היא שאלה אותה "הבת שלי כל דבר שהיא רואה ישר מכניסה לפה. באיזה גיל זה יעבור לה?".
עכשיו, אני ידוע כבן אדם עם טאקט. כדי לא ליפול נאלצתי הפעם, להשתמש בסופר-טאקט (יענו לשתוק).
עכשיו לעניין השאלה: אני תמיד אומר שצריך לדעת את מי לשאול.
מזל שהיא שאלה את האחות ולא איזה סתם אח.
כי אז התשובה המתבקשת לא היתה מאחרת לבוא: "מתי היא תפסיק להכניס כל דבר שהיא רואה לפה?" - זה לא קשור לגיל. (זה יקרה מייד אחרי החתונה!)
עכשיו, אחרי שביססנו את זה שתינוקות לא עושים עיסויים טובים, אפשר למחוק מהרשימה עוד סיבה להביא ילדים.
כעת נותרו רק עוד 2 (שאחת מהן זה חור בגומי, את השניה עדיין מחפשים)
כמה מילים נשפכו על חדוות ההורות.
כמה כבר דובר על זה ש"ילדים זה שמחה".
מילות
השיר המפורסם של להקת "הברירה הטבעית" ושלמה בר מושמעות בחתונות לרוב.
רק מעטים מקשיבים למילים הציניות שמבקרות את הרצון הבלתי נשלט להתרבות על המוכתב על ידי פקידונים ממשלתיים (אלהים נותן לכולם, לאחד נותן כסף וכיף, לכם הוא נותן ילדים)
בקיצור, ילדים זה שמחה לממשלה!
רגע אחד! שלא תבינו אותי לא נכון.
ביננו, בלי שאף אחד מקשיב:
אין כמו להיות אבא (וחבל שאין...)
זה פי ארבע וחצי יותר טוב מלהיות אמא!
למעשה, אבא זה התפקיד ההורי המועדף עלי (לא שיש לי ברירה אחרת)
בעצם, אם ניקח זאת צעד אחד קדימה, הרבה יותר טוב מלהיות אבא זה להיות סבתא (אפשר אפילו סבא)
אבל גם לסבות יש מחיר! (סבות, יעני grandparentship, איך הכל יותר ברור באנגלית)
אך גם לסבות יש מחיר, ועוד איזה מחיר!
להלן המתכון המנצח לסבות. לא לשכוח לערבב ולהגיש חם:
א. גדל צאצא
ב. קווה שמישהו יסכים לקחת אותו
ג. תקווה לא עוזרת - זה הזמן להתחיל להתפלל
ד. חתן אותו את הצאצא, קח משכנתא שנייה על הבית
ה. קווה שהגנים של הבת/בן זוג שלו יהיו יותר מוצלחים
ו. אתה פולני. שיט! הבת/בן זוג לעולם לא יהיו מוצלחים מספיק!
ז. עכשיו כל מה שנותר הוא לנדנד להורים הצעירים והקלים להתרשם עד ביאת המשיח שהם יעשה את הטעות הקטאסטרופאלית שאתם גם עשיתם!
מ', כבר סיימתי את השורה האחרונה, אפשר להפסיק להרביץ!
אז למעשה אם נחשוב על כך עוד קצת, ילדים זה לא שמחה כזו גדולה כפי שמספרים.
למעשה, ילדים נוצרים כי החלק הכי כיף בהם זה איך שעושים אותם:
לעשות ילדים זה קצת כמו אכול עשרה קילו שוקולד - אתה מאוד נהנה מהדרך ומאוד סובל מהתוצאות.
לרוב, אתה הוא זה שאוכל את השוקולד והיא זו שמקיאה בבוקר.
אחרי 9 חודשים, אתה גם מתחיל לקבל בחילה.
כל החברים שלי שיש להם כבר ילד או שניים, אומרים שזה הכי כיף בעולם.
אני, חסיד גדול של שיכנוע עצמי, רק שאת עצמי טרם הצלחתי לשכנע.
עובדים על זה!
בינתיים, אני ממתין בסבלנות לגיוס.
מי יתן, והכיף יתחיל עוד לפני. (אולי יגייסו אותי שוב?)
שלכם מחזית ההורות,
אי-מא!
* מחקרים מגלים כי גוף התינוק מכיל 75 אחוז מים.
כל השאר זה חרא במצבי צבירה שונים.
לכן לתינוקות לא מומלץ לשתות מים בכלל!
את הנוזלים הם מקבלים מהאוכל - חלב אם (או עכברוש/ה)
הידעת?
חלב עכברושה הרבה יותר טעים מחלב עכברוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
