חצ"ס - חומוס, צ'יפס, סלט

ערב צח ערב זך (זך או זח? מה אני סח???)

שם הסיפור להפעם הוא:"בו!" או "למה הרבה זמן לא יצאתי עם בחורה..."

היום ילדים, נספר איך דוד אי מייל יצא עם בחורה שהפחידה אותו כל כך, שהוא כבר לא יוצא עם בנות המין השני (יש יותר משני מינים!)

הסיפור ארוך ומתיש - אפילו אותי, אך הוא חיוני שכן יש בו מסר חינוכי ועל כן יש להתעמק בו!

זה היה לפני כשנה.

היא נראתה נחמדה מאוד, בלונדינית, רזה, מלאת חיים, מרוהטת, כחדשה, 3 כיווני אוויר, מרפסת עם נוף וכו'...

התקשקשנו קצת בטלפון. היא נשמעה בחורה מאוד מאושרת. (הייתי צריך לחשוד כבר אז...)

הבנתי שהיא ממש במקרה נמצאת באיזור שלי.

היא דווקא גרה אי שם ובדיוק אתמול היא חזרה מתאילנד ועכשיו נמצאת אצל חברה שלה...

חברה שבמקרה מתגוררת לא יותר מידי רחוק ממני - נשמע אחלה.

היא נשמעה מאוד מאוד מאוד אנרגטית ומלאת חיים - כמו שאני אוהב. כנראה שתאילנד עשתה לה טוב (או מה שהיא לקחה בתאילנד)

אמנם בת 25 אך אין לה רכב, אז היא ביקשה שאאסוף אותה מרחוב זר ומוזר שמעולם לא שמעתי עליו ולא הופיע אפילו באף אתר ניווטים שמכבד את עצמו.

קבענו שאגיע ב2200 ושנלך למסעדה טובה ומפורסמת לא רחוק מבית חברתה. שכן בתאילנד, כך מסתבר, האוכל הוא לא מהמשובח.

יצאתי כחצי שעה לפני הזמן (זמן מספיק בהחלט אם יודעים להגיע).

אחרי ניווטים קשים ביותר (מסתבר שגם אנשים שגרים ליד הרחוב לא שמעו עליו מעולם...) הצלחתי להגיע באיחור קל של 15 דקות.

התקשרתי לבחורה והתנצלתי מראש על האיחור.

היא התנצלה אף היא ומסרה שאיננה מוכנה עדיין ושהיא תרד תוך 5 דקות.

הסברתי לה שאני קצת לחוץ לשירותים. הייתי חייב לחרבן (סליחה על הבוטות אך זה נכתב בעידון - ממש ממש הייתי חייב לחרבן בצורה די דרסטית)

כעבור 25 דקות היא הואילה בטובה (כבר התנעתי את האוטו לבריחה משחררת אל החופש - "משחררת" תרתי)

ביקשתי לסור לדירתה לצורך שיחרור מהיר (אחורי ולא קידמי)

אך הבחורה, שלא היתה זו דירתה, חששה להכניס זרים לדירה שאיננה שלה (די בצדק - למרות שלא היה אף אחד בדירה...)

הלחץ אכן היה לא נעים.

חיש קל רצתי לאוטו והחשתי גלגליו למסעדה המדוברת. היא מעט התבאסה כ5 דקות לפני שהגענו למסעדה משום שלקחתי אותה לסניף הקרוב של המסעדה ולא לסניף הרחוק (שאליו היא התכוונה שנצא משום מה - משום שבו היא מכירה איזה מלצר).

אמנם לא התחשק לי לבאס אותה בדייט ראשון אך כאמור הלחץ הכריע אותי (ב-כ'!)

כל הדרך היא סיפרה לי כמה היה נפלא בתאילנד. (ואני חשבתי כמה נפלא יהיה עוד 5 דקות!)

מצאתי חנייה והתחלנו ללכת לכיוון המסעדה - שנמצאת באיזור שופע מסעדות.

איך שמצאתי דלת חצי-פתוחה של מסעדה התפרצתי פנימה.

:hostess says

"כמה אתם?"

:emale says

"אחד, לא מעשן, מושב נוח, עם הרבה נייר טואלט און דה סייד" (תוך ריצה לעבר הWC)

אני מתיישב על מושב האסלה.

אני חייב לציין לצערי שזה היה רגע השיא של הערב.

כמובן שהיו שיאים נוספים בהמשך אולם אלו היו שיאי שפל.

אחרי שחירבנתי את נפשי למוות - יצאתי מהשירותים ומהמסעדה (המארחת מעט התבאסה מה"טיפ" שהשארתי)

את הדייטית לא ראיתי.

דייטים גרועים ככל שהיו לי - עוד לא קרה לי שמישהי ברחה לי באמצע דייט, הרגשה לא הכי נעימה.

מסתבר (לצערי) שהיא לא ברחה:

הבחורה קפצה עלי מהשיחים ועשתה לי "בו!". (!!!) - [מכאן הכינוי]

אמנם מאצ'ו (עלק) שכמוני לא נבהל מה"בו!" - אך המחשבה שבחורה בוגרת (לכאורה!) בנפשה בדייט ראשון תקפוץ עלי מתוך השיחים אכן הבהילה אותי. הבהילה אותי מאוד...

לקח לי מעט זמן להתאושש (מי אמר מראות קשים ולא קיבל?) היא דווקא מאוד נהנתה מהחוויה (לא פעם ראשונה?)

ואז התחלנו לנו במסענו הארוך למסעדה.

המסעדה הבאה בבלוק היתה הודית.

הדייטית, מאוד התלהבה מהמראה של המסעדה ואף מסלבריטאית שהייתה בה. היא התחילה לספר למאבטח (!) שהיא חזרה מתאילנד וכמה כיף שם. ומה עושים שם. ומתי היא נסעה. ולמה. ואת מי היא פגשה שם. וכמה. ואחרי כ10 דקות בהם הוא שקל הסבה מקצועית למובטל, היא התחילה לחקור את המאבטח לגבי המנות, טיבן, גודלן ומחירן.

מסתבר שהמאבטח לא עובד במטבח...

הוא נאלץ להסביר לה את זה והיא קיבלה את הדין בהכנעה (לפחות ל5 דקות הבאות)

ואז היא נזכרה שהיא כבר אכלה במסעדה הזו והיא קיבלה קילקול קיבה והיא בכלל לא אוהבת אוכל הודי.

נשמתי לרווחה (כי גם אני לא אוהב אוכל הודי ובשירותים כבר ביקרתי) אז לא היה קשה לשכנע אותה שנמשיך למחוז חפצינו.

להפתעתי בדרך (שנראתה ארוכה מתמיד!) היא עצרה בכל מסעדה ומסעדה (ומסעדה!) ותחקרה כל מאבטח ומאבטח כאילו הוא השף בכבודו בעצמו וכאילו הוא חברתה הטובה שלא ראתה מאז טיסתה המפורסמת (כיום מפורסמת!). לא היה מאבטח אחד שלא ידע את שעת החזרה שלה מתאילנד.

כשהגענו אחרי כ50 דקות נוספות למסעדה, אני נאלצתי לספר למאבטח בכניסה את כל סיפור חייה שכן כבר נגמר לה הקול...

וגם כי כבר ידעתי אותו בע"פ...

נכנסנו למסעדה.

הדייטית הובילה אותנו לשולחן קטנטן שנמצא ליד המטבח (קטנטן? שרפרף!) הרי זהו שולחן המלצרים עליו הם מסדרים את המנות.

היא התיישבה. אני נשארתי לעמוד שכן זיהיתי מייד שאם אשב בו - מלבד הבושה - בכל מקרה אצטרך לקום תוך 15 שניות.

אכן תוך 15 שניות בא מלצר מופתע (פעם ראשונה שמישהו מתיישב ליד השרפרף) וביקש בנימוס ממני שאבחר שולחן אחר אחד מכל 50 השולחנות האחרים שנראו זהים אחד לשני [בניגוד לשרפרף].

נעתרתי לבקשתו.

המלצר הביא לנו תפריטים והציע כל מיני הצעות קולינריות.

כפי שכבר נאמר - האוכל בתאילנד לא משהו.

המלצר המליץ לה על סטייק לבן, ואז... ואז הבחורה נחרדה. הרי היא שומרת על כשרות! היא לא תאכל חזיר! ("איכסה!" כהגדרתה!)

המלצר הינהן בהבנה, עד שביקשה תוספת אקסטרה של רוטב שמנת עם פיטריות - כי זה הולך ממש טעים ביחד עם הסטייק.

כנראה שהיא לא אכלה סטייק בתאילנד - לבחורה התחשק סטייק ולא סתם... 500 גרם (!)

בחיים לא ראיתי מישהו אוכל סטייק 500 גרם (ואני מקווה שגם לא אראה!)

היא היתה ממש רעבה - נראה שהאוכל בתאילנד היה כ"כ רע שהיא לא אכלה בין הארוחה במטוס הלוך והארוחה במטוס חזור

(ואין ספק שהאוכל במטוס היה הרבה יותר טוב מהאוכל בתאילנד)

הבחורה אכלה ודיברה, דיברה ואכלה ונהנתה מאוד מהסטייק עם השמנת הכשרה שלה.

אני שלא הייתי רעב, הזמנתי רק מים. (מצב עיכולי עדין?)

במהלך הארוחה הארוכה היא סיפרה לי שאין לה בכלל רישיון ושהיא חוסכת כסף להתחיל ללמוד. כשהיא נסעה היא השאירה אחריה חוב בביטוח לאומי ועכשיו כשהביטוחלאומי עיקל לה את החשבון (מצב עיקולי עדין?) היא נאלצה לשוב...

היא סיפרה לי שאין לה כסף ושנעלו לה את חשבון הבנק וכל כרטיסי האשראי. (זה מאוד לא נעים!)

היא התפטרה כדי לטוס לתאילנד ושם היא הגיעה למסקנה שהיא רוצה להתחיל ללמוד - אבל אין לה מושג מה... (מלבד לימודי נהיגה)

מאוד התפלאתי שבחורה שחייבת כ"כ הרבה כסף (עד שעיקלו לה את החשבון) ושאין לה עבודה, ושרוצה לחסוך ללימודים - תזמין סטייק ב130 ש"ח (זה נשמע יקר אבל תזכרו שמדובר ב500 גרם + תוספת על האקסטרה שמנת!)

אז זהו, שהדחקתי...

הדחקתי את המחשבה הזו עד סוף הארוחה (לוקח הרבה זמן להוריד 500 גרם והיא עוד בחורה - כלומר 2 ביקורים בשירותים, בין אם זה רק פיפי או רק להקיא)

בסוף הארוחה הייתי מאוד סקרן לדעת איך היא תשלם על הארוחה. הרי מזומן אין לה, החשבון שלה וכרטיסי האשראי נעולים. אח! הסקרנות הרגה את החתול (הוא שקל 500 גרם, הייתם מאמינים?)

הסתבר לה בסוף הארוחה שהיא שכחה את הארנק! 

כן כן... אני יודע... ואם היא לא היתה שוכחת... במה היא היתה משלמת? בכרטיסיות אגד?

אין ספק שהבחורה יצירתית!

שקלתי האם להיות מנייאק ולהשאיר אותה שם לשטוף כלים + מציצה לרב מלצרים. או להיות פרייאר.

החלטתי בצורה מפתיעה להיות פרייאר. (לא סימפטתי את הרב מלצרים - מסתבר שגם היא לא. היא לא השאירה טיפ)

היא מאוד הודתה לי על טוב ליבי (בע"פ!)

ובדרך לאוטו היא סיפרה לי שהיא הביאה משקל עודף של 70 קילו (ההפרש היה 70 קילו (!) למי שלא הבין)

היא עשתה עיניים לאיש חברת התעופה אז הוא ויתר לה על תשלום של קנס של $1,500 (הרגשתי קצת פחות פרייאר)

היא הביאה 50 תיקים אותם היא מקווה למכור ולעשות "מכה", היא שאלה האם אני מכיר מישהו/י שרוצה לקנות תיק.

כשאמרתי לה שלא - היא מאוד הסתקרנה לדעת האם אני הייתי רוצה לקנות תיק (כך ממש!) (כמה תיקים אפשר לקבל ב130 שקל?)

בנוסף לכל זאת, היא עשתה לי טיזינג בדרך לאוטו - ואמרה לי שאם אהיה טוב אני אקבל נשיקה על הפה בסוף הדייט הבאה עליה לטובה (Yippie!)

בזה הרגע נשברתי. החלטתי "To cut my loses" ופשוט לזרוק אותה בבית וללכת לישון (ולבכות לכר!)

לפני שהספקתי להתניע את הרכב היא קיבלה שיחת טלפון מפתיעה (הפתעה בהמשך)

היא ביקשה שלא אוריד אותה בבית, אלא במרכז מסחרי מסויים (במרחק של 20 ק"מ משם!)

מממ... "גם נהג מונית?" חשבתי לעצמי.

"אספתי אותך בבית ושם גם אוריד אותך, מצידי תקחי מונית..." אמרתי בפסקנות...

"אתה אדם רע! לא חשבתי שתהיה כזה! אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים..." סיננה.

"יש!" חשבתי בליבי. "אני מאוד מצטער" אמרתי לה והמשכתי בנסיעה.

ואז קלטתי: "עדיף לי להוריד אותה איפה שהיא ביקשה! יותר קרוב לי ולא מסובך לנווט לשם כמו להגיע למקום ממנו אספתי אותה"

אז אמרתי לה: "את יודעת מה? אני אוריד אותך איפה שביקשת"

כשהגענו, נפרדנו לשלום (זה לקח 20 שניות) היא ביקשה ממני שאתקשר ואני אמרתי "נראה..."

היא יצאה מהמכונית שלי ונכנסה לרכב שבדיוק חנה מאחורי (!!!)

מאוד מוזר....

כנראה שהיא עדיין רעבה...

למחרת לא התקשרתי. היא שלחה לי SMS וכשהתעלמתי ממנו היא התקשרה.

ביקשתי ממנה לא לחזור על הטעות ולהתקשר אלי.

היא קיבלה התקף זעם והחלה מקללת בצורה די גברית.

הרגשתי מעט לא בנוח -

האם אני גרמתי לה להתקף שכזה או שהיא באה דפוקה כבר מהבית? מה קורה שם בתאילנד? מה הם עושים שם? אולי הסטייק היה מקולקל וגרם לה להזיות? איזה פיטריות שמו לה ברוטב השמנת? האם לא נמאס כבר מהשאלות הרטוריות? (תנחשו!)

ואז היא ניתקה לי בגסות בפרצוף! (האו רוד!)

בכל מקרה, חשבתי שמקרה "בו!" לא יחזור יותר.

כעבור חודש, היא מתקשרת אלי מטלפון בלתי מזוהה בעליל, היא: "אני יודעת שהיו בעבר ביננו חילוקי דעות, אבל כדי לנקות את האווירה אני רוצה להזמיו אותך להצטרף אלי למסיבה, שם (כהגדרתה!) יש הרבה סלברטיז (הבנתי כבר שהיא אוהבת), הרבה אוכל (הבנתי כבר שהיא מאוד אוהבת) ואני אשמח אם תוכל לאסוף אותי (גם את זה כבר הבנתי לבד)"

ביקשתי ממנה טובה קטנה: שלא אשמע ממנה יותר בחיים.

בינתיים היא עושה עבודה יפה! (כפיים לבחורה שהשתחררה מאברבנל!)

למדתי הרבה מהמקרה ואני מבטיח שהוא לא יחזור יותר

עכשיו אפשר לקבל קינוח, אמא? (יש רוטב שמנת?)

הערת המערכת: לצערי כל מילה חקוקה בסלע - הסיפור הוא אמיתי בהחלט. רק דמות אחת היא בדיוה (אמא).

אמא (זהות בדויה) תמיד אמרה לי שיש לי דימיון עשיר ושאני יצירתי, אבל אף אדם לא מספיק יצירתי בשביל להמציא סיפור שכזה או בחורה כזו!

שתדעו, היא עדיין מסתובבת, כנראה חופשייה! גורו לכם! (זה מופנה גם לכן הבנות!)

כל פעם אחרי דייט לא מוצלח אתם/ן מוזמנים/ות לקרוא את הסיפור בשנית ואולי להבין: "מממ... יכול היה להיות יותר גרוע..."