היום עשיתי שטות והחלטתי לנסוע באוטובוס לעבודה...
בדרך הלוך, (הפעם לא איבדתי את המפתחות), אחרי שהתישבתי, התיישבה לידי בחורה דתייה צרפתיה. כל הנסיעה היא קישקשה בשכל בצרפתית, גם בטלפון הנייד וגם עם חברתה שהיא (כמובן, איך לא...) דתייה צרפתיה. (זה בא בחבילה של שתיים)
לא נתנה לישון הבתזונה. קישקשה וקישקשה.
בתור בוגר בהצטיינות של המגמה לערבית ספרותית, החלטתי להשיב מלחמה שערה (או אינטיפאדה בלשון הילידים):
בתחנה שלי, עת עמדתי לרדת, ביקשתי מאותה עלמה שתסור נא ותיתן לי לעבור. אך עשיתי זאת בצרפתית רהוטה:
!Pardon mademoiselle
אין ספק שהיא הופתעה מכך שהקשבתי וגם הבנתי את כל הדברים שהיא אמרה (יש לציין שגם אני הופתעתי, כי במקרה אלו בדיוק 2 המילים היחידות שאני יודע בצרפתית!)
בדרך חזרה, עליתי על אוטובוס והרי הוא ריק!
החלטתי כמו הילדים הקוליים בגנון להתיישב בחלקו האחורי של האוטובוס.
מייד אחרי עלו 2 זקנות שהחליטו שהן קוליות לא פחות והתיישבו בדיוק לפניי. (כי האוטובוס הריק כנראה הפחיד אותן, גם כן קוליות... פחחחח)
איך שהן מתיישבות, מייד עלה ריח חמצמץ-עז באוויר. ריח חמצמץ כמו שרק 2 זקנות יכולות להריח. (כן, אתם יודעים על מה אני מדבר!)
הריח נשא אותי למקומות רחוקים. אני בהחלט בעד סמים חוקיים מעין אלו (כמו תרומת דם) - רק שאני בטוח שאת זה לא יאשר משרד הבריאות...
איך קורה שזקנות תמיד מריחות אותו דבר? זה לא תמיד אותו ריח. יש קבוצת ריחות סגורה, אבל תמיד אפשר לשייך כל זקנ/ה לקבוצה מסויימת.
לא משנה העדה או הגיל. באיזו שהיא נקודה זה מתחיל להסריח!
אני מכנה את הנקודה "נקודת הריבקה" (כמו רבקה אבל עם י')
וכעת נסביר מדוע:
שתי זקנות יושבות בפארק. אחת פונה לשנייה ואומרת: "ריבקה, את מריחה ריח של נבלה? ריבקה? ריבקה!!!!!"
בתוך כל הטריפ הזה נפלה עלי מחשבה עמוקה:
החורף מדכא ת'תחת. עכשיו אור יום ואני חוזר הביתה. איזה כיף! אז מה אם אני עייף? ונגמר היום? יש לי רצון מוזר לעשות משהו היום (בניגוד לחצי שנה האחרונה!)
האם בגלל זה הייתי מדוכא כל החודשיים האחרונים? כנראה!
שתבינו, בחורף אנשים יותר מדוכאים. בארצות הקור יש הכי הרבה התאבדויות בחורף.
זהו! עכשיו גם יש הסבר!
יחי שעון הקיץ!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
