שלום חמודים שלי
היום דיברתי עם בני בטלפון. הוא הזכיר לי סיפור משעשע שקרה כשהיינו בצבא.
הימים היו ימי החורף החמים (כמו כל חורף חם בישראל)
יצאנו בני ועבדכם, לפאב מוכר, באיזור תעשיה מוכר, בעיר מוכרת במדינה מתנכרת.
היינו פעורים וצעירים ולא ידענו כל כך מה זה נשים.. (הדבר הזה עם הדברים הגדולים האלה שמלאים חלב, לא? זה שלא עושה מווווו!)
הלכנו למקום הנ"ל כי כך המליצה לי ידידתי השקופה. (זה היה כינויה באותה העת - למרות כל האירוניה שהיתה בדבר. היום היא באמת שקופה - לא רואים אותה בכלל)
בני והשקופה היו תמיד רבים. היא היתה תמיד יורדת עליו - הוא היה מנסה לדחוף אותה. ככה זה...
הגענו למקום, אשר בצורה מכוונת שכן בקומה השלישית בבניין ללא תאורה או מעלית, באיזור שכוח אל באיזור תעשיייה דמיקולו. (דמי-קול-הוא)
ובכן, למרות החזות החשוכה, השקטה והעגמומית החיצונית - בפנים ממש מעוצב יפה.
ציורי קיר מעטרים את הקירות ורעש המולה - עשרות אנשים, 10 שולחנות ביליארד ואיזור ישיבה מאוד גדול.
המארח קיבל את פנינו בשמחה.
לצערי הרב, המארח היה מוכר לי...
הוא היה זבן (בז' הידיעה!) בחנות לממכר בגדים פופולרים. (כמו שאומרת הפתגם הידוע: "אני לא זונה - אני סתם פופולרית!")
ובכן, בתור זבן הוא לא עשה עבודה כל כך טובה. הוא הצליח להבריח אותי כלקוח מהחנות יחסית מהר: הוא התחיל איתי.
בתור חייל צעיר שלא ידע הרבה נשים - ידעתי אפילו עוד פחות גברים. הדבר מעט הלחיץ אותי ונאלצתי לעזוב אחרי זמן מה (בקיצור, טסתי משם כמו טיל)
עכשיו שתבינו, לא מדובר בסתם הומו.
הומוסקסואלים הם אנשים כשאר האנשים - מרביתם אף חביבים ומשעשעים. אני - אין לי שום דבר נגד אנשים שבחרו בנישנוש כריות (ולא הקורנפלקס) כתחביב אבל כאן מדובר באדם שבחר בזה כמקצוע - הומואיסט* מדופלם עם קבלות (וגם עם נתינות...)
מעולם לא טרחתי לספר לבני - או לכל אדם אחר בעולמנו, שמישהו התחיל איתי - לא יחסתי לזה יותר מידי חשיבות - טעות מספר אחת.
מייד אחרי שהוא שהכרתי לבני את המארח בחופזה. לקחתי אותו לשבת בשולחן בפינה הרחוקה (רחוקה-רחוקה במקום הענקי הזה)
בדרך איזה אוחצ'ון* שמשחק ביליארד הפנה במופגן את התחת שלו תוך כדי נתינת מכה בכדורים עם המקל שלו (כן, זה נשמע פחות טוב באנגלית וכן, הוא לבש מיני...)
בני, היה מאוד משועשע - הוא לא הבין את הקטע של המארח/זבן ואפילו לא את הקטע של הבחורה במיני (שהיה לה זקן צרפתי).
הוא חשב שמדובר בהצגה לפורים. (אמרתי כבר חורף?)
שתבינו - בני, בחור פשוט מהפרובינציה - לא ידע על קיומם של דו חיים או דו מיניים עד הגעתו לפאב הנ"ל.
הוא גם לא ידע על דרכי התרבותם (של הדו חיים כמובן...)
הוא מעולם לא חשד שיש דברים כאלו ואף אחד (כולל אמא שלו) לא חשב או ידע שצריך לספר לו... אפשר להגיד שזו היתה טעות מספר 2.
בני שלא ידע לאן הוא נכנס ואנוכי ישבנו בשולחננו. הייתי שקט מהרגיל - בגלל שהייתי מעט בשוק (כלומר פטפטתי ללא הפוגה)
בני ואני יושבים, ויושבים ויושבים. לבסוף אחת המלצריות הסכינה לשים פעמיה ולתת לנו תפריט.
אם לא הרחתם תפריט בטעם/ריח של קיא - לא החזקתם תפריט ספוגי ורטוב בחייכם.
הזמנתי מלוואח ובני הזמין חביתה עם פטריות וגבינה צהובה.
ישבנו וישבנו, ישבנו וישבנו (לא עשינו את זה כבר? לשבת! יא סוטים!)
עת התעכבה המנה- קראנו לשירות.
כה שמח הזבן/מארח לבוא לשירותינו! (הו ג'וי!)
אני ביקשתי שהמנה תגיע כבר ואילו בני (הבחורון והפרובינציה!) החמיא לו על חולצת הכפתורים המדהימה שלבש. (טעות מספר 3)
החולצה נראתה ככה:
http://www.horsemansmall.com/ezcart/products_tn/XDDVE01-0105.jpg
(רק עם ציור של מפרשית מקדימה - כן.. זוהרת בחושך)
אני ניסיתי לרמוז לבני שהדרך הכי טובה להגיע הביתה בשלום/להמשיך לשבת בלי כאבים היא לשתוק. בני לא ממש קלט את הרמזים. (טעות מספר 4)
בני, שמאוד התלהב מציורי הקיר החמיא לזבן/מארח/מלצר/דוגמן אופנה על ציורי הקיר במקום עבודתו.
הזממ"ד הצהיר שהוא זה שצייר אותם. בני לא הצליח לעצור את עצמו ופלט: "אתה מצייר ממש מדהים" (טעות מספר 5)
בעיטה מתחת לשולחן מעט הפתיעה את בני אך לא מספיק כדי שישתוק (לבנאדם יש פה יותר גדול משלי! היחיד בארץ!)
הוא המשיך לפטפט עם הזבן/מארח/מלצר/דוגמן/צייר על טכניקות ציור על קירות בעוד אני קובר את פניי בידיי תוך נענוע קל של הראש ימינה ושמאלה ביאוש.
כנראה שהזממד"צ חשב שאנחנו (אני ובני!) ביחד אז הוא הלך לו לדרכו לדאוג למנה שלנו (הלך? דידה!)
אני מנצל את ההפוגה הקלה כדי ללמד מעט את בני את עובדות החיים המורחבות (הדבורים והדבורים)
בני מאוד מופתע אך ניכר כי הוא מתעניין בנושא.
היום אני יכול להגיד שאין לי אלהים. אז עוד היה לי. הייתי מאוד נבוך מהסיטואציה.
בבת אחת, המנות מפתיעות אותנו (מהצד, לא מאחורה!) ואני חושב: "נו, לפחות כשהוא יאכל הפה שלו יהיה סגור ולא יעשה לי עוד בושות.."
לקח לי לסיים את כל המלאווח 4 דקות ומחצה.
בעודי סוקר את ציורי הקיר, ההומואיסט (שמסתבר משקיף בעניין עלינו) והצלחת של בני (שנראית נהדר!),קולט בני שאני עדיין רעב.
החמוד מציע לי לקחת ביס מהביצה שלו (אויש!)
אני לוקח.
הגבינה המותכת נמתחת מהצלחת לפה שלי. ואוו! זה טעים!
בני לא עוצר מעצמו ולוקח גם הוא ביס (בלי להמתין שאני אסיים) טעות 6 ואולי הגורלית מכולן!
גם אצלו הגבינה המותכת נמתחת אולם לא מהצלחת כי אם מהגבינה שלי!
זה נראה בערך כך:
שלב א':
http://imagesource.allposters.com/images/PF/PF_935199.jpg
שלב ב' לא איחר לבוא:
http://images.amazon.com/images/P/B00001QEE6.01.LZZZZZZZ.jpg
http://www.clubjosh.com/dlparis/albums/village-hotels/P1070166.jpg
http://www.snowglobemonster.com/disney/lenox/lenox-images4/lady-tramp-4.jpg
אכן תמונות קשות!
אני קולט את הסיטואציה ופתאום העולם עוצר!
אני יודע שזה ממש לא נראה טוב מהצד.
אני (בגלל הרעש מסביב) לוחש לבני באוזן - ומסביר לו איך זה נראה מהצד (טעות 7)
ואז אני נזכר שיש מישהו שצופה בנו. (טעות 8!)
אבל זה שאני לוחש לגבר באוזן - בטח לא שיפר את זה.
אני ממהר להזמין חשבון.
בדרך החוצה אני פוגש את השקופה - היא מתה להפגיש אותי עם הידיד שלה.
כן כן, הזממד"צ...
הוא מספר לה שהוא כבר מכיר אותי (?!) ושאני בחור תענוג (?!?!?!)
בני לא מפסיק לצחוק תוך שאני מפנה אותו מהמקום בעזרת בעיטות. (בתחת! ברור! מי אמר לחץ פיזי מתון ולא קיבל?)
* כל הכינויים לזכרים חד-מיניים/שמעדיפים זכרים אחרים הינו לצורך ציחקוק בלבד. אין כל כוונה לפגוע באף אחד (גם אם הוא הומו). אם מצאת את עצמך נפגע - אני מתנצל! כל מה שיש לי להגיד לך הוא "לך תזדיין!" (בדרך הטבע! מואהאהאהאה!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
