זהו... חזרנו מ' ועבדכם מחופשה מאממת. (בקרוב פוסט חופשה! ארוך... אז תזדיינו בסבלנות! אם אני יכול אז גם אתם יכולים!)
לפני כן, ברצוני לספר לכם על בני וחברתו (להלן מ2)
קבענו ללכת לסרט "מלחמת הכוכבים - נקמת הסית'".
רצינו איכות ולא התפשרנו, אז הלכנו על הסינימאקס אשר בסיני(מאקס)יטי.
היה סרט מאמם אבל כפי שאמר בני - צפוי.
(אז לכל אלו שטרם גילו את הסוף של הסרט "כיפה אדומה": בסוף הזאב מת! מקווה שלא הרסתי לכם...)
אך אלו סתם חירטוטי סרק ולא בכך עסקינן.
אני רכשתי כרטיסים והזדיינתי בסבלנות עד שבני ונערתו יואילו בטובם להגיע.
מסתבר שלוקח לבחורה זמן מה להתלבש... (נשים...)
הם הגיעו בדיוק לתחילת הסרט.
כשיצאנו מהסרט, לא רצינו להפרד ככה, הרי בקושי יצא לנו לדבר...
שוחחנו קצת במיטב המסורת.
בני זרק איזו הערה עוקצנית כלפי נערתו ואני הסכמתי עימו.
לא ידעתי מאיפה זה בא לי...
מ2 החליטה שעדיף לה להכות אותי ולא את בני ויש סיכוי שאני לא אכה אותה חזרה.
אחרי התחבטות הקשה , היא עברה לשלב הביצועי של התוכנית והחלה להכות אותי בצורה נמרצת. (לא נמרצת-טיפול-נמרץ אבל נמרצת)
אז נכון שנהנתי. אבל זה לא משנה!
אינני דוגל באלימות - כמאמר הפתגם: "אל תנסה לפתור באלימות, מה שלא תוכל לפתור עם להביור"
אולם כשצחקתי על אלימותה המתפרצת/נמרצת של הבחורה, היא חטפה ג'ננה רצינית והכתה אותי ביתר אלימות!
חשבתי שניה, והחלטתי שצריך ללמד את מ2 לא להתעסק, אז זרקתי לה משפטון קטון: "חיכינו הרבה זמן שתתלבשי, ובסוף החלטת לבוא בזה???"
דארת' ויידר נראה כמו משהו חמוד לעומת גוש השיער הצורח (להלן מ2) שגרר בני מהמקום.
אז זיכרו ילדים: העט חזקה מהחרב, ומילים נמרצות נמרצות ממכות נמרצות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
