לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חצ"ס - חומוס, צ'יפס, סלט


הגיגים, מחשבות, תהיות והתבוננות פנימית עמוקה - וגם קצת על עסקים. בלוג עם קריצה.... בקיצור - אי מייל מחנטרש על מה שבא לו, איך שבא לו, כשבא לו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ילדים זה שמחה!


כעת, כשאני כבר אבא, אני יכול להסתכל למציאות בעיניים עמוק בלבן של העין, ולצעוק בפה מלא: "למה?????????????"
 
למרות שזה לא צחוק לגדל ילד, מהצד זה בקלות יכול להיראות כבדיחה אחת גדולה: זוגות של אנשים בוגרים, מיושבים בדעתם, מודאגים ברצינות תהומית: "מדוע הילד עדיין לא חירבן?" או לחילופין: "מדוע צבע הקקה לא בדיוק בגוון לו הם ציפו".
 
אז אם זו בדיחה, הבדיחה כנראה על חשבוננו.
 
מעולם לא התעסקתי כל כך הרבה בהפרשות גוף, הפרשות מחוץ לגוף, הפרשות למרחק, לגובה, למשקל (!), מכל צבע, גזע ומין.
למישהו מבפנים, זה נראה כאילו גוף האדם כל כולו, נבנה כמכונה לייצור חרא. (תשאלו את יצרני מכונית הלאדה, איזה חרא הם יצרו....)
 
ואנחנו ההורים הצעירים, כנראה שנתקענו עם ילד מהזן המפונק (והוא אפילו, כנראה שלנו, אז באמת נתקענו...).
 
מפונק מפונק, אך במידה:
לא מפריע לו שהקוויאר שלנו איננו brand name.
ת'כלס, באמת ילד טוב.
 
בגלל שהוא כזה ילד טוב, החלטנו לפנק אותו בסדנת עיסוי לתינוק. (מעתה ועד עולם: "החלטנו" = מ' החליטה. אני התנגדתי/לא התנגדתי/לא שאלו אותי. תבחרו אחד, זה באמת לא רלוונטי...)
 
עכשיו מילה קטנה לכל ההורים הצעירים, ההורים שבדרך וההורים שעדיין לא יודעים שהם הורים:
תנמיכו ציפיות.
עכשיו תנמיכו אותם שוב.
חלקו בשתיים, ותנמיכו שוב!
 
אנחנו מאוד מאוכזבים מהילד שלנו!
מסתבר שהציפיות שלנו נמוכות ככל שהיו, עדיין היו קצת מוגזמות.
באוניברסיטה הוא כנראה כבר לא יהיה פרופ׳ של כבוד, אלא יותר זו שמחקלת את התה:
אנחנו כבר בשיעור שני בסדנת העיסוי לתינוקות והילד עושה חרא של עיסוי! שלא לדבר על שאר החרא* שהוא עושה!
הוא לא מעסה חזק בכלל, וגם כל הזמן מתבכיין. לא נראה לי שאני אשאיר לו טיפ!
בקיצור, כשאני ארצה עיסוי אני אלך למעסה מומחה.
האמת, כשאני חושב על זה, כל הקטע של סדנת עיסוי לתינוקות, זה לא נראה לי מתוכנן כל כך טוב. משהו שם לא מסתדר לי.
 
דמיינו נא, אם תוכלו:
10 התינוקות לבושים בחליפת יום ההולדת במשך כל הסדנא (שזה גן עדן לכמרים פדופילים).
10 תינוקות שבוכים, משתינים ומחרבנים תוך כדי.
20 הורים עם שאלות מפגרות ברמות שונות (אך גבוהות!).
שמחתי לראות שיש שאלות יותר מפגרות אפילו מהשאלות שלי, ותאמינו לי, אני בכלל התאמנתי בבית על שאלות מפגרות.
היתה שם אמא שהתייעצה עם האחות המעסה הראשית (האמ"ר). היא שאלה אותה "הבת שלי כל דבר שהיא רואה ישר מכניסה לפה. באיזה גיל זה יעבור לה?".
עכשיו, אני ידוע כבן אדם עם טאקט. כדי לא ליפול נאלצתי הפעם, להשתמש בסופר-טאקט (יענו לשתוק).
עכשיו לעניין השאלה: אני תמיד אומר שצריך לדעת את מי לשאול.
מזל שהיא שאלה את האחות ולא איזה סתם אח.
כי אז התשובה המתבקשת לא היתה מאחרת לבוא: "מתי היא תפסיק להכניס כל דבר שהיא רואה לפה?" - זה לא קשור לגיל. (זה יקרה מייד אחרי החתונה!)
 
עכשיו, אחרי שביססנו את זה שתינוקות לא עושים עיסויים טובים, אפשר למחוק מהרשימה עוד סיבה להביא ילדים. 
כעת נותרו רק עוד 2 (שאחת מהן זה חור בגומי, את השניה עדיין מחפשים)

כמה מילים נשפכו על חדוות ההורות.
כמה כבר דובר על זה ש"ילדים זה שמחה".
מילות השיר המפורסם של להקת "הברירה הטבעית" ושלמה בר מושמעות בחתונות לרוב.
רק מעטים מקשיבים למילים הציניות שמבקרות את הרצון הבלתי נשלט להתרבות על המוכתב על ידי פקידונים ממשלתיים (אלהים נותן לכולם, לאחד נותן כסף וכיף, לכם הוא נותן ילדים)
 
בקיצור, ילדים זה שמחה לממשלה!
 
רגע אחד! שלא תבינו אותי לא נכון.
ביננו, בלי שאף אחד מקשיב:
אין כמו להיות אבא (וחבל שאין...)
זה פי ארבע וחצי יותר טוב מלהיות אמא!
למעשה, אבא זה התפקיד ההורי המועדף עלי (לא שיש לי ברירה אחרת)
בעצם, אם ניקח זאת צעד אחד קדימה, הרבה יותר טוב מלהיות אבא זה להיות סבתא (אפשר אפילו סבא)
 
אבל גם לסבות יש מחיר! (סבות, יעני grandparentship, איך הכל יותר ברור באנגלית)
אך גם לסבות יש מחיר, ועוד איזה מחיר!
להלן המתכון המנצח לסבות. לא לשכוח לערבב ולהגיש חם:
 
א. גדל צאצא
ב. קווה שמישהו יסכים לקחת אותו
ג. תקווה לא עוזרת - זה הזמן להתחיל להתפלל
ד. חתן אותו את הצאצא, קח משכנתא שנייה על הבית
ה. קווה שהגנים של הבת/בן זוג שלו יהיו יותר מוצלחים
ו. אתה פולני. שיט! הבת/בן זוג לעולם לא יהיו מוצלחים מספיק!
ז. עכשיו כל מה שנותר הוא לנדנד להורים הצעירים והקלים להתרשם עד ביאת המשיח שהם יעשה את הטעות הקטאסטרופאלית שאתם גם עשיתם!

מ', כבר סיימתי את השורה האחרונה, אפשר להפסיק להרביץ!

אז למעשה אם נחשוב על כך עוד קצת, ילדים זה לא שמחה כזו גדולה כפי שמספרים.
למעשה, ילדים נוצרים כי החלק הכי כיף בהם זה איך שעושים אותם:
לעשות ילדים זה קצת כמו אכול עשרה קילו שוקולד - אתה מאוד נהנה מהדרך ומאוד סובל מהתוצאות.
לרוב, אתה הוא זה שאוכל את השוקולד והיא זו שמקיאה בבוקר.
אחרי 9 חודשים, אתה גם מתחיל לקבל בחילה.

כל החברים שלי שיש להם כבר ילד או שניים, אומרים שזה הכי כיף בעולם.
 
אני, חסיד גדול של שיכנוע עצמי, רק שאת עצמי טרם הצלחתי לשכנע.
עובדים על זה!
 
בינתיים, אני ממתין בסבלנות לגיוס.
מי יתן, והכיף יתחיל עוד לפני. (אולי יגייסו אותי שוב?)
 
שלכם מחזית ההורות,
אי-מא!

* מחקרים מגלים כי גוף התינוק מכיל 75 אחוז מים.
כל השאר זה חרא במצבי צבירה שונים.
 
לכן לתינוקות לא מומלץ לשתות מים בכלל!
את הנוזלים הם מקבלים מהאוכל - חלב אם (או עכברוש/ה)
הידעת?
חלב עכברושה הרבה יותר טעים מחלב עכברוש.
נכתב על ידי אי מייל , 1/5/2010 12:32   בקטגוריות אישי ובכל זאת טיפשי, בני  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העט חזקה מהחרב-אור...


זהו... חזרנו מ' ועבדכם מחופשה מאממת. (בקרוב פוסט חופשה! ארוך... אז תזדיינו בסבלנות! אם אני יכול אז גם אתם יכולים!)

 

לפני כן, ברצוני לספר לכם על בני וחברתו (להלן מ2)

קבענו ללכת לסרט "מלחמת הכוכבים - נקמת הסית'".

רצינו איכות ולא התפשרנו, אז הלכנו על הסינימאקס אשר בסיני(מאקס)יטי.

היה סרט מאמם אבל כפי שאמר בני - צפוי.

(אז לכל אלו שטרם גילו את הסוף של הסרט "כיפה אדומה": בסוף הזאב מת! מקווה שלא הרסתי לכם...)

אך אלו סתם חירטוטי סרק ולא בכך עסקינן.

 

אני רכשתי כרטיסים והזדיינתי בסבלנות עד שבני ונערתו יואילו בטובם להגיע.

מסתבר שלוקח לבחורה זמן מה להתלבש... (נשים...)

הם הגיעו בדיוק לתחילת הסרט.

כשיצאנו מהסרט, לא רצינו להפרד ככה, הרי בקושי יצא לנו לדבר...

שוחחנו קצת במיטב המסורת.

בני זרק איזו הערה עוקצנית כלפי נערתו ואני הסכמתי עימו.

לא ידעתי מאיפה זה בא לי...

מ2 החליטה שעדיף לה להכות אותי ולא את בני ויש סיכוי שאני לא אכה אותה חזרה.

אחרי התחבטות הקשה , היא עברה לשלב הביצועי של התוכנית והחלה להכות אותי בצורה נמרצת. (לא נמרצת-טיפול-נמרץ אבל נמרצת)

אז נכון שנהנתי. אבל זה לא משנה!

אינני דוגל באלימות - כמאמר הפתגם: "אל תנסה לפתור באלימות, מה שלא תוכל לפתור עם להביור"

אולם כשצחקתי על אלימותה המתפרצת/נמרצת של הבחורה, היא חטפה ג'ננה רצינית והכתה אותי ביתר אלימות!

חשבתי שניה, והחלטתי שצריך ללמד את מ2 לא להתעסק, אז זרקתי לה משפטון קטון: "חיכינו הרבה זמן שתתלבשי, ובסוף החלטת לבוא בזה???"

 

דארת' ויידר נראה כמו משהו חמוד לעומת גוש השיער הצורח (להלן  מ2) שגרר בני מהמקום.

 

אז זיכרו ילדים: העט חזקה מהחרב, ומילים נמרצות נמרצות ממכות נמרצות.

נכתב על ידי אי מייל , 13/6/2005 23:33   בקטגוריות בני  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האימייל והיחפן


שלום חמודים שלי

 

היום דיברתי עם בני בטלפון. הוא הזכיר לי סיפור משעשע שקרה כשהיינו בצבא.

 

הימים היו ימי החורף החמים (כמו כל חורף חם בישראל)

יצאנו בני ועבדכם, לפאב מוכר, באיזור תעשיה מוכר, בעיר מוכרת במדינה מתנכרת.

היינו פעורים וצעירים ולא ידענו כל כך מה זה נשים.. (הדבר הזה עם הדברים הגדולים האלה שמלאים חלב, לא? זה שלא עושה מווווו!)

 

הלכנו למקום הנ"ל כי כך המליצה לי ידידתי השקופה. (זה היה כינויה באותה העת - למרות כל האירוניה שהיתה בדבר. היום היא באמת שקופה - לא רואים אותה בכלל)

 

בני והשקופה היו תמיד רבים. היא היתה תמיד יורדת עליו - הוא היה מנסה לדחוף אותה. ככה זה...

 

הגענו למקום, אשר בצורה מכוונת שכן בקומה השלישית בבניין ללא תאורה או מעלית, באיזור שכוח אל באיזור תעשיייה דמיקולו. (דמי-קול-הוא)

 

ובכן, למרות החזות החשוכה, השקטה והעגמומית החיצונית - בפנים ממש מעוצב יפה.

ציורי קיר מעטרים את הקירות ורעש המולה - עשרות אנשים, 10 שולחנות ביליארד ואיזור ישיבה מאוד גדול.

 

המארח קיבל את פנינו בשמחה.

 

לצערי הרב, המארח היה מוכר לי...

הוא היה זבן (בז' הידיעה!) בחנות לממכר בגדים פופולרים. (כמו שאומרת הפתגם הידוע: "אני לא זונה - אני סתם פופולרית!")

ובכן, בתור זבן הוא לא עשה עבודה כל כך טובה. הוא הצליח להבריח אותי כלקוח מהחנות יחסית מהר: הוא התחיל איתי.

בתור חייל צעיר שלא ידע הרבה נשים - ידעתי אפילו עוד פחות גברים. הדבר מעט הלחיץ אותי ונאלצתי לעזוב אחרי זמן מה (בקיצור, טסתי משם כמו טיל)

 

עכשיו שתבינו, לא מדובר בסתם הומו.

הומוסקסואלים הם אנשים כשאר האנשים - מרביתם אף חביבים ומשעשעים. אני - אין לי שום דבר נגד אנשים שבחרו בנישנוש כריות (ולא הקורנפלקס) כתחביב אבל כאן מדובר באדם שבחר בזה כמקצוע - הומואיסט* מדופלם עם קבלות (וגם עם נתינות...)

 

מעולם לא טרחתי לספר לבני - או לכל אדם אחר בעולמנו, שמישהו התחיל איתי - לא יחסתי לזה יותר מידי חשיבות - טעות מספר אחת.

 

מייד אחרי שהוא שהכרתי לבני את המארח בחופזה. לקחתי אותו לשבת בשולחן בפינה הרחוקה (רחוקה-רחוקה במקום הענקי הזה)

 

בדרך איזה אוחצ'ון* שמשחק ביליארד הפנה במופגן את התחת שלו תוך כדי נתינת מכה בכדורים עם המקל שלו (כן, זה נשמע פחות טוב באנגלית וכן, הוא לבש מיני...)

 

בני, היה מאוד משועשע - הוא לא הבין את הקטע של המארח/זבן ואפילו לא את הקטע של הבחורה במיני (שהיה לה זקן צרפתי).

הוא חשב שמדובר בהצגה לפורים. (אמרתי כבר חורף?)

שתבינו - בני, בחור פשוט מהפרובינציה - לא ידע על קיומם של דו חיים או דו מיניים עד הגעתו לפאב הנ"ל.

הוא גם לא ידע על דרכי התרבותם (של הדו חיים כמובן...)

הוא מעולם לא חשד שיש דברים כאלו ואף אחד (כולל אמא שלו) לא חשב או ידע שצריך לספר לו... אפשר להגיד שזו היתה טעות מספר 2.

 

בני שלא ידע לאן הוא נכנס ואנוכי ישבנו בשולחננו. הייתי שקט מהרגיל - בגלל שהייתי מעט בשוק (כלומר פטפטתי ללא הפוגה)

בני ואני יושבים, ויושבים ויושבים. לבסוף אחת המלצריות הסכינה לשים פעמיה ולתת לנו תפריט.

 

אם לא הרחתם תפריט בטעם/ריח של קיא - לא החזקתם תפריט ספוגי ורטוב בחייכם.

 

הזמנתי מלוואח ובני הזמין חביתה עם פטריות וגבינה צהובה.

 

ישבנו וישבנו, ישבנו וישבנו (לא עשינו את זה כבר? לשבת! יא סוטים!)

עת התעכבה המנה- קראנו לשירות.

כה שמח הזבן/מארח לבוא לשירותינו! (הו ג'וי!)

אני ביקשתי שהמנה תגיע כבר ואילו בני (הבחורון והפרובינציה!) החמיא לו על חולצת הכפתורים המדהימה שלבש. (טעות מספר 3)

החולצה נראתה ככה:

http://www.horsemansmall.com/ezcart/products_tn/XDDVE01-0105.jpg

 

(רק עם ציור של מפרשית מקדימה - כן.. זוהרת בחושך)

 

אני ניסיתי לרמוז לבני שהדרך הכי טובה להגיע הביתה בשלום/להמשיך לשבת בלי כאבים היא לשתוק. בני לא ממש קלט את הרמזים. (טעות מספר 4)

בני, שמאוד התלהב מציורי הקיר החמיא לזבן/מארח/מלצר/דוגמן אופנה על ציורי הקיר במקום עבודתו.

הזממ"ד הצהיר שהוא זה שצייר אותם. בני לא הצליח לעצור את עצמו ופלט: "אתה מצייר ממש מדהים" (טעות מספר 5)

בעיטה מתחת לשולחן מעט הפתיעה את בני אך לא מספיק כדי שישתוק (לבנאדם יש פה יותר גדול משלי! היחיד בארץ!)

הוא המשיך לפטפט עם הזבן/מארח/מלצר/דוגמן/צייר על טכניקות ציור על קירות בעוד אני קובר את פניי בידיי תוך נענוע קל של הראש ימינה ושמאלה ביאוש.

 

כנראה שהזממד"צ חשב שאנחנו (אני ובני!) ביחד אז הוא הלך לו לדרכו לדאוג למנה שלנו (הלך? דידה!)

 

אני מנצל את ההפוגה הקלה כדי ללמד מעט את בני את עובדות החיים המורחבות (הדבורים והדבורים)

בני מאוד מופתע אך ניכר כי הוא מתעניין בנושא.

 

היום אני יכול להגיד שאין לי אלהים. אז עוד היה לי. הייתי מאוד נבוך מהסיטואציה.

 

בבת אחת, המנות מפתיעות אותנו (מהצד, לא מאחורה!) ואני חושב: "נו, לפחות כשהוא יאכל הפה שלו יהיה סגור ולא יעשה לי עוד בושות.."

 

לקח לי לסיים את כל המלאווח 4 דקות ומחצה.

בעודי סוקר את ציורי הקיר, ההומואיסט (שמסתבר משקיף בעניין עלינו) והצלחת של בני (שנראית נהדר!),קולט בני שאני עדיין רעב.

החמוד מציע לי לקחת ביס מהביצה שלו (אויש!)

 

אני לוקח.

 

הגבינה המותכת נמתחת מהצלחת לפה שלי. ואוו! זה טעים!

 

בני לא עוצר מעצמו ולוקח גם הוא ביס (בלי להמתין שאני אסיים) טעות 6 ואולי הגורלית מכולן!

 

גם אצלו הגבינה המותכת נמתחת אולם לא מהצלחת כי אם מהגבינה שלי!

 

זה נראה בערך כך:

 

שלב א':

 

http://imagesource.allposters.com/images/PF/PF_935199.jpg

 

שלב ב' לא איחר לבוא:

 

http://images.amazon.com/images/P/B00001QEE6.01.LZZZZZZZ.jpg

http://www.clubjosh.com/dlparis/albums/village-hotels/P1070166.jpg

http://www.snowglobemonster.com/disney/lenox/lenox-images4/lady-tramp-4.jpg

 

אכן תמונות קשות!

 

אני קולט את הסיטואציה ופתאום העולם עוצר!

אני יודע שזה ממש לא נראה טוב מהצד.

אני (בגלל הרעש מסביב) לוחש לבני באוזן - ומסביר לו איך זה נראה מהצד (טעות 7)

ואז אני נזכר שיש מישהו שצופה בנו. (טעות 8!)

אבל זה שאני לוחש לגבר באוזן - בטח לא שיפר את זה.

 

אני ממהר להזמין חשבון.

בדרך החוצה אני פוגש את השקופה - היא מתה להפגיש אותי עם הידיד שלה.

כן כן, הזממד"צ...

 

הוא מספר לה שהוא כבר מכיר אותי (?!) ושאני בחור תענוג (?!?!?!)

 

בני לא מפסיק לצחוק תוך שאני מפנה אותו מהמקום בעזרת בעיטות. (בתחת! ברור! מי אמר לחץ פיזי מתון ולא קיבל?)

 

* כל הכינויים לזכרים חד-מיניים/שמעדיפים זכרים אחרים הינו לצורך ציחקוק בלבד. אין כל כוונה לפגוע באף אחד (גם אם הוא הומו). אם מצאת את עצמך נפגע - אני מתנצל! כל מה שיש לי להגיד לך הוא "לך תזדיין!" (בדרך הטבע! מואהאהאהאה!)

נכתב על ידי אי מייל , 18/4/2005 19:39   בקטגוריות בני  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  אי מייל

מין: זכר




7,200
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאי מייל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אי מייל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)