דיאלוג
-אז איך אתה מרגיש היום?
-חרא
-אתה לוקח את נוגדי הדיכאון שלך?
-כן, אבל אני לא רוצה להמשיך.
-למה?
-כי אני לא אוהב את איך שהם גורמים לי להרגיש
-איך הם גורמים לך להרגיש?
-מדוכא
-וכשאתה לא לוקח אותם, איך אתה מרגיש?
-מדוכא
-אז מה זה משנה?
-זה לא.
-זה לא. אז מה כן?
-היא..
-עדיין?
-ברור.
-אתה עדיין חושב שאתה אוהב אותה? כי זו לא אהבה, זו
אובססיה.
-מה ההבדל?
-אין הבדל.
-אז מה זה משנה?
-זה לא. בוא נשנה נושא. מה חדש חוץ מזה? יש לך משוה לספר
לי?
-לא.
-באמת?
-לא באמת.
-אז מה חדש.
-אצלי כלום.
-אצלך? אה.. הבנתי. משהו חדש אצלה?
-כן.
-מה?
-לא רוצה לדבר על זה.
-אז למה הזכרת את זה?
-אני לא, אתה שאלת.
-לא ממש.
-נכון.
-כנראה רציתי לפרוק בשביל להרגיש טוב יותר.
-ואתה מרגיש טוב יותר?
-לא.
-אז למה אתה תמיד עושה את זה?
-כדי להרגיש טוב יותר.
-הבנתי.
-באמת?
-לא. אתה יודע מה ההגדרה של אי-שפיות? לחזור שוב ושוב על
אותה פעולה, ולצפות לתוצאה שונה בכל פעם.
-אז אני לא שפוי?
-מה אתה אומר?
-לא יודע. אתה חושב שאני לא שפוי?
-לא יודע.
-אתה חושב שאתה שפוי?
-לא יודע.
-מה אתה כן יודע?
-שאני אוהב אותה.
-חשבתי שזה אני.
-זה משנה?
-לא.
-אז למה לריב?
-באמת לא כדאי, בעיקר כשכל מה שיש לנו זה אחד את השני.
-קצת עצוב. באמת לאן כל החברים שלך נעלמו?
-לא יודע. הם החברים שלך, לא שלי.
-לא, לא שלי. אם הם לא שלך אז אני לא יודע של מי הם.
-גם אני לא.
-אז יש לנו אחד את השני רק.
-מדכא, לא?
-לגמרי.
-אז אתה לוקח את נוגדי הדיכאון שלך?
-כן, אני שותה כל יום לבד.
-וזה עוזר?
-לא.
-אז למה?
-מה עוד נשאר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
