שלום, ולאחר זמן מה הנה אני כאן.
לא, לא מודיעה על פרישה, אלא מעדכנת.
מעדכנת אתכם, בפוסט שיר.
הרבה דברים משתנים, ואני לא מדברת פה רק על עצמי. ולא רק עליך, יבגני.
אלה גם עליכם.
וכאשר הריקנות עוטפת, והאנוכיות מתערבבת עם האפתיה, יש להזכר במילים הבאות:
השיר שלי
מופע הארנבות של ד"ר קספר.
אם אני מרגיש עצוב
והכל כבר לא חשוב
רק להיות שוב עם עצמי.
כמו חלום שלא נגמר
ואחלום אותו מחר
להיות שוב עם עצמי.
כי הגעתי לכאן לבד
אני לא צריך פה אף אחד
כי לי תמיד יהיה אותי.
לא לא לא לא
אני אוהב להיות רק עם עצמי
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי
אני, אני חושב שרק אני
בועט בשמש ממולי.
אפילו אמא לא מבינה
אני שלי ולא שלה
כי אני שייך רק לי
אף אחד כאן לא מוזמן
העולם שלי קטן
יש מקום רק בשבילי
כי הגעתי לכאן לבד
אני לא צריך פה אף אחד
כי לי תמיד יהיה אותי.
לא לא לא לא
אני אוהב להיות רק עם עצמי
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי
אני, אני חושב שרק אני
בועט בשמש ממולי.
ולא אכפת לי מה תחשבו
תשנאו או תאהבו
כי השיר הזה שלי.
לא לא לא לא
אני אוהב להיות רק עם עצמי
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי
אני, אני חושב שרק אני
בועט בשמש ממולי
אוהב אוהב תמיד אותי.
אם אני מרגיש עצוב
והכל כבר לא חשוב
אז אשיר את השיר שלי. "
אז מה שהשיר שלנו מתנגן במנגינה שונה.
אז מה אם לא כולם נהנים ממנגינה זו.
ואז מה אם לא כולם מסכימים למילים...
תמיד תשירו את השיר.
שלי.
שלך.
שלכם.
לאב יו ברו.
Cynical Bitch
(יחי השינוי XD)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
