העולם שלי

אחרי 7 חודשים שלא נכנסתי לבלוג, נראה לי שהגיע הזמן לעדכן.

אז אחרי שנגמרה הטירונות, נגמר האימון מתקדם, ועזבו כמה דמויות יקרות לליבי מהסגל - עלינו סופסוף לקו.

עלינו לגדוד, תפסנו את מוצב חיוואי שנקבע מראש שבו אנחנו הולכים להשאר עד סוף השירות,

ואז, כמובן... בלת"ם.

מתחלפים עם המבצעית בצאלה.

כמובן שהמבצעית לא שכחו לקחת איתם הכל, אולי שכחו כמה עצים.. כי הם פלוגה חרא.

התחלנו את הקו בצאלה שנמצא ממש בעיר אילת.

ביחד עם כל הביקורות הפסיכיות של האוגדה והמשל"ט כמעט כל יום או יומיים.

אני הפכתי להיות א'קוד של המ"פ, ולאחר חודשיים עשיתי עבירת תנועה קטנה ממש בכניסה לאוגדה - ומי ראה אותי בלייב אם לא מפקד האוגדה. יותר נאחס מזה - אין.

רותקתי, נשלל רשיוני הצבאי לשלושה חודשים - וכרגע אני חפ"שית כמו כולם.

כל החוקים החדשים שנכנסים לתוקף בכל יום שעובר משאירים תחושת מחנק, וכולאים לנו את חופש הביטוי.

גירדת בראש בזמן שמירה? קיבלת סבב. [מבחינת מספר ימים זה יוצא 21.]

אסור קפה בסיורים ותצפיות - לא ברור.

אסור ספרים. אסור כלום.

צה"ל עובד נטו על כסת"חים. אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו אף טעות ופאשלה שאנשים עושים.

ממש כמו לחיות באקווריום כשהמטרה לעקוץ הפניות וימי סידורים ורק קצת חופש כדי להתאוורר מהכלא הזה.

זה עיקר ההתעסקות שלי בחודשים האחרונים.

מתחיל ריענון עוד שבוע וחצי, ריענון גדודי.

כשבתוכו רגילה של 11 יום.. בא בדיוק במקום.

וזאת הנחמה הקטנה של כולנו.

מקווה לזכור להכנס לכאן קצת יותר,

לא כל הצבא חרא, רק אוגמר 80 שנמצא ממש מעלינו.

פלוגת ראם כבוד - נעבור גם את זה.

peace.