ואוו.. הרגע קראתי תפוסט האחרון שכתבתי כאן... מלפני יותר משנה...

דברים השתנו, הרבה מים עברו מאז בנהר..

אני לא בטוח שיש לי זמן לכתוב כאן הכל אז אני אכתוב בנקודות..

חודש אחרי הפוסט האחרון טסתי לחו"ל ל28 יום. היה מדהים.

חזרתי עם כוחות מחודשים לארץ כאילו שום דבר לא יכול לפגוע בי, היה לי מן אושר כזה. רוגע. חזרתי חתיך

לאחר 3 חודשי עבדות לצורך מועדפת אחרי שחזרתי, ביקשתי מהמנהל שלי שיתחשב בי קצת במשמרות.

הוא זרק זין ואפילו הגזים.. סבבה ספגתי, סיימתי מועדפת וכרגע אני בתהליכי פיטורין עם הבן זונה.

הכרתי בנאדם מתוק (ואני לא אגיד 'מדהים' למרות שזה מה שחשבתי עליו בהתחלה..)

הוא סטרייט. זה קצת מוזר לי, כי נמשכתי אליו בהתחלה והוא לא ידע איך לאכול אותי, אבל אנחנו חברים ממש טובים.

כשחזרתי לארץ הכרתי מישהי שהייתה לי כמו נפש תאומה, אחות אם תרצו.

יש בינינו חיבור מטורף, התרחקנו ממאי אני חושב עד לפני חודש..

חשבתי שהקשר ביני לבינה יהיה יותר חזק מאיזה **** חולה קנאה/חסר ביטחון/פרימיטיב/מעורער נפשית..

הו וול..

האמת שחזרנו להיות בקשר בדיוק בזמן מבחינתי כי אני די בתקופת שפל.. 

ואני מעדיף לסלוח ולשחרר את זה, גם ככה יש בי יותר מדיי רעל.

הקיץ השנה היה מדהים וקצר!!! היה כל כך כיף בים, במסיבות, ביציאות עם חברים..

תפסתי צבע קטלני! אפילו היה לי קשר רומנטי קטן וחמוד.

והינה החורף הזה המשבית שמחות הגיע :/

מישהו פעם אמר לי: ככל שאנשים יתקרבו אלייך ככה הם ירגישו בנוח לדרוך עליך.

זה כואב לגלות פרצוף מכוער של בנאדם שחשבת שהוא החבר הכי טוב שלך.

חיוך צבוע וחיבוק קר. מילות סרק. (הכל אינטרס אצלך?!)

על המיטה שלי כשאני מנסה לישון.

מילא הוא כבר מזמן דוחה בעיניי, אבל לא חשבתי שהיא תגיע לרמה כזאת של השטרמטות!

כמה זמן רציתי שהיא תאמין בה' שתפסיק עם האפור הזה בחיים שלה, כל הזמן נרדפת ע"י צללים ודמיונות..

לפחות עכשיו יש לה כיוון בחיים, לפחות היא כבר לא משפילה את עצמה. אני מקווה.

מחלה שחשבתי סופנית ומסתבר שהיא די נפוצה אצל נשים בגיל הבלות (WTF?!)

כן הבריאות שלי רחוקה מלהיות בשיא.

אלה נקודות עיקריות שאני זוכר, הפירוט יבוא בקרוב אני מקווה פשוט אין לי זמן או כוח לכתוב.

אם אני אצליח לכתוב את זה.. זה הולך להיות הסיפור הכי מעניין שאי פעם קראתם.

2013? שיהיה.