| |
|
| 5/2009
ההורמונים משתוללים.
אני במצב היפר רגשות. זה לא מצב רגיל אצלי. שמחה עצבנית וחסרת מנוחה, עדיף להתרחק ממני או שאני אתרחק אבל זה לא יקרה בקרוב (הבנזוג נוסע מחר בערב ובבוקר באים אלי לבראנץ' ההוא וההוא וההוא וההיא וגם זותי). בכלל אני אמורה לבשל עכשיו כדי שלפני הבראנץ' אספיק לקפוץ לפילאטיס.
זה לא יאומן שהמשקל התקלקל לי דוקא עכשיו שאני נשקלת פעמיים ביום. לאיזה תוצאות זה יביא? נחכה ונראה.
כל הקפיציות הזאת החלה שהחלטתי בכל זאת להזיז את התחת ולצלם משהו חדש לקורס הנוכחי. אני מה זה מרגישה עשבים שוטים בקורס הזה. זה לא קורס צילום ורוב האנשים נוטים לעיבודים ועיצובים גרפיים ואני מה זה גרועה בזה. נ' אומרת לי שהכל בראש שלי והנה המורה החמיא לעבודה שלי ובחר לדבר עליה ושאני צריכה לדעת להקל על עצמי וא' כרגיל לא מסוגלת להגיד לי מילה טובה (גם לא רעה. כלום). בהן צדק אני יודעת שנ' טועה ושזה לא היה טוב. זאת עובדה - לא אוהבת את העבודה ההיא.
א' מאוד טובה ברעיונות. היא לא צלמת דגולה אבל יש לה אחלה רעיונות. ואני כבדה כבדה כבדה. אז אמרתי לעצמי, נכון הרעיון שלך מאוד באויר, ולא ברור לך אם לקרוא לו רעיון בכלל, אבל יאללה תזרמי ונראה מה יקרה.
וקרה משהו מאוד טוב. כשהתחלתי לא ידעתי לאן אגיע אבל אוך זרמתי אם מה שראיתי ויצא כל כך טוב. וקרה הדובר המוזר הזה שאני מרוצה ממה שעשיתי. זה לא קורה לי הרבה שאני מתלהבת מיד וזה מכניס אותי להיפר הרגשות הזה, אבל נראה לי שגם הורמונים מעורבים כאן או משהו ששמו לי באוכל.
זה שיש לי עכשיו 5 זכרים בגילאים 6-9 בבית לא עוזר לשקט שלי.
לנשום לנשום לנשום. אל תשימו לב מדברת עם עצמי קצת.
טוב אני אספר לכם משהו. לפני כמה ימים נסעתי עם שלושה מהזכרים האלה באוטו, והקשבתי לשיחתם שהיתה בערך כך:
פיסטוק: "אם יבוא שודד וירצה להרוג את בוטן אני אגיד לו: תהרוג אותי במקומו"
חבר ש'לו: "למה?"
פיסטוק: "מזתומרת? החיים לא שווים עם בוטן מת"
חבר של'ו: "אאאא"
פיסטוק: "מזתומרת? אם יבוא שודד וירצה להרוג את החבר הכי טוב שלך, לא תרצה למות קודם?"
חבר של'ו בכל מזוגג: "אנ'לא יודע...אאא..."
בוטן: שותק.
(פיסטוק בן כמעט תשע, בוטן בן שבע).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
