| |
|
| 7/2009
אימוג'ן
חתיכת סירחון. מאיפוא זה מגיע בדיוק? מהגינה? אבל גם כשאני סוגרת את הדלת יש ריח באמבטיה.
זה כנראה קשור לרעל שפזרנו, הרי אברום רך הנפש פינה גוויה אחת אתמול.
תסלחו לי, אבל ההומניות שלי יש לה גבולות, שקוראים להן חולדות.
אני לא יודעת אם ספרתי לכם את סיפור הרקע כבר. ומי זה "לכם" בכלל כבר לא ברור לי.
בכלופן, לפני כמה חודשים צלמתי את השכנים, ואחרי שסיימנו, היא אומרת לי כך:
"חברה שלי, שכן שלה, הוא הנכד של הצלמת אימוג'ן קנינגהם זכרונה לברכה, הוא נתן לה כמה תמונות שנפסלו למכירה והיא נתנה לי, רוצה תמונה אחת?"
שאני אגיד לא?
היא נתנה לי שתיים, בראשונה מצולמת פארידה קאלו ובשניה ילדים ברחוב.
כמה חודשים עברו ובקורס "ההיסטוריה של הצילום" החלטתי לכתוב עבודה על אימוג'ן, כי לא מזיק לדעת יותר על מי שיצר את התמונות שיש לך. אני מאוד אוהבת לכתוב עבודות כאלה, לנתח להשוות לחקור, השקעתי. השכנה ביקשה עותק קראה ואמרה לי: "איזה יופי, זה היה מאוד מעניין, את כותבת מאוד מיוחד, כמו שמדברים".
שקט. דממה.
זו היתה כמובן אמורה להיות מחמאה, אבל לי זה אמר משהו על האנגלית (ואולי הכתיבה בכלל) שלי שאני צריכה לחשוב עליו.
אימוג'ן ודוגמנית:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
