בשבועות האחרונים גיליתי את המכולת ההודית. יש שם ירקות לא רעים, חלקם לא מוכרים, אבל אני פוקדת עיקר את אגף התבלינים (לרחרח ולקרוא את השמות, גראם מסלה) והמתוקים (לקנות ולזלול). את המרציפן מקשיו שנעשה במעדניה מקומית, ואת הגלידות המיוחדות ממפעל הגלידה “Real Icecream” מהעירה הסמוכה. סרסווטי שאך זה חזרה מהודו וזהתה את הקריווינג שלי, הביאה לי לטעום מעדן הבוטנים ומולסאס שאמא שלה הכינה (הילדים שלנו לומדים לשחות ביחד ואנחנו מבלות על שפת הבריכה).

היום במכולת מצאתי עוגיות פריכות שנראו פשוטות למדי, אבל עם הביס הראשון הבנתי שאלה עוגיות קסמים וכשפים, עוגיות שמגיעות לבלוטות הטעם דרך בלוטות הזכרון. איך זה יתכן? צורתן שונה אבל הטעם כטעמם של הקיכאלך הסודיות של סבתא רוזי, האישה שלא מי יודע מה ידעה לבשל אבל תמיד היו לה את העוגיות העדינות-עדינות האלה בקופסת פח עטורת שושנים אדומות.

איך זה שמתכון ששרד מאות שנות רדיפה באירופה, נשמר בסודיות עקשנית ונקבר עם אישה חריפה בישראל, עלה מן האוב במכולת הודית בקליפורניה?