| |
|
| 7/2010
שני מפגשים
אתמול יצאתי מהבית, ממהרת למאן-דה-שם, והנה אני רואה את מר סמית' (תמונה בפוסט הקודם) יושב לו בנחת על שביל הגישה לביתו כאילו הוא ברווירה. במבט ראשון המחזה נראה פסטורלי, אבל כשהמוח החל לעבד את מה שהוא רואה, עלה החשד שאדם בן 87 לא מתישב לו כך באמצע שביל, וגם לא בטוח שהוא יכול לקום. אז נגשתי ושאלתי בניחותה והוא אמר שהכל בסדר, הוא רק מעד, ובסך הכל הוא יושב בנחת ואוגר כוחות לקום.
אולי בכל זאת, שאלתי, שאני אקרא למיסיס?
לא, הוא אומר, עוד שניה אני קם. חבל שאת נוסעת, אני לא מסכים.
טוב, אמרתי, אני רק אגיד לה שאתה פה.
קראתי למיסיס, ולשכן החזק, הקמנו אותו ןהעמדנו פנים כאילו זה לגמרי יום רגיל.
חשבתי, שגם אם אחזור לעמק, הוא בטח לא יחכה לי.
ופתאום הבנתי שגם הוא מבין שהוא לא יראה אותי יותר, ואולי בגלל זה קשה לו, כי זה אומר משהו על עצמו.
היום בבוקר נפגשתי עם קרול לקפה (היא שתתה תה צמחים, למען הדיוק). פגישה ראשונה אחרי שסיפרה לי שיש לה סרטן השד. קרול היא מהטיבעיים האורגניים עם ידע נרחב ברפואה אלטרנטיבית. היא סיפרה לי על עשרות הידעונים שהיא מתיעצת איתם ושאין סיכוי שהיא תעשה כימו. ואני פשוט ידעתי שאין שום מצב שאני מאפסת אותה, הרי מה אני מבינה? היתה לנו פעם מכירה (לא אומר חברה כי לא סבלתי אותה) שהיתה בדיוק במצב הזה. היה לה סרטן והיא היתה ממש טיבעית ונסעה למומחים טבעיים בגרמניה. ומתה.
רק פעם אחת במשך השיחה היום לחשתי שצריך להזהר לא להתפס לרופאים שאומרים לנו מה שאנחנו רוצים לשמוע, אלא לבדוק בזהירות.
מה עושים?
מחר יש מסיבה לכבודה, יהיה רוחני ושמח (ככה זה).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
