טוב אני לא יכולה להשאיר את הפוסט הפולני הקודם אז חייבת לכתוב חדש, טפו טפו טפו, למרות שהקצב הזה של פוסטים זה לא יתכן!

אז כמה מילים (יותר תמונות) על סוף השבוע, אחרי שקיבלתי יעוץ כל כך יפה.

ובכן הוחלט לפצוח בשוק מחנה יהודה. הדרך לשם עברה במדרחוב שעם פסי הרכבת הקלה נראה בול כמו סן חוזה:

ובשוק עצמו:

אכלנו ליד השוק במסעדה מעולה ושמנו פעמינו לעין כרם, למלון שלנו.

טוב, מלון זו הגדרה לא כל כך מדויקת. יודע צדיק נפש אישתו ואברום הפתיע אותי בלינה במנזר האחיות מציון (שהוקם דוקא ע"י אחים, שאחד מהם החליט לקרוא לעצמו מרי לאחר שמריה הקדושה התגלתה אליו בחלומו).

בארוחת הבוקר פנתה אחת האורחות לנזירה ושאלה אם תוכל לצייר היום בוראנדה.

כן, המקום הזה לקוח כאילו מסרט על טוסקנה בו אישה שחייה הקודמים היו הקטיק, מחפשת את החיבור לעצמה במלון מבודד, שופע גנים סודיים קסומים וצופה לנוף גפנים מרהיב. כמובן שהחדר בעל התקרה המקומרת קטן וסגפני, והמיטה הזוגית מורכבת משתי מיטות ברזל קלות כנוצה הנודדות הרחק לשתי קצוות החדר עם כל תנועה קטנה.

עין כרם עצמה מקסימה, חוץ לארץ של ממש. כלומר ירושלים זה גם, אבל בצורה אחרת. ירושלים זה חו"ל שאין כמותו בעולם. הוא רק ירושלים. עין כרם לעומתה היא אמנם ישוב ערבי שננטש אבל היא קצת טוסקנה באמת. גם במראה וגם בשל עשרות משלחות תיירים מכל העולם ופעמוני הכנסיות המהדהדים.

ואין כמו הצהרת אופנה לסיום, הפעם מנגריה. הבנות האלה התעקשו להצטלם איתי, ועכשיו נותר לכן לנחש למה...