כבר בשבוע שעבר, עדיין לא היה חם כל כך אבל היה הריח הזה באויר, ריח של לחות.

אוי, עד עכשיו היה נחמד, ואני מלאת חרדות לקראת הקיץ הראשון שלי בארץ, אחרי הרבה שנים של גלובל וורמינג.

זה לא נכון מבחינתי שבשנה יש 356 ימים, משום שחלק מהימים לא קיימים בכלל.

זה לא בשבילי!

לפחות, מבעוד מאוד, הכנתי את המלתחה. כלומר חשבתי לעצמי על בגדים שאין לי, שאינם שימושיים בקליפורניה אבל נחוצים מאוד כאן, והגעתי למסקנה שאלו שמלות אווריריות שנוגעות מעט מאוד בגוף, לימי החום הבלתי נסבלים. תמיד היתה לי משיכה לשמלות האלה, זה כל כך נשי!

אבל כמובן, כמו לכל אחת, יש לי השגות לגבי איך שהן נראות עלי. הכל בסדר חוץ מעקב האכילס: הרגלים השקופות שלי. הן כל כך לבנות ושקופות עד שרואים את הדם הכחול שלי, כך היה גם בגיל 18.

אז החלטתי על שמלות ארוכות.

אבל מ', בת הזוג שלי לקניות, לא הרשתה לי.  היא הביאה נימוקים משכנעים כולל דוגמאות.

ובכלל, זה מסוכן מאוד עם מ'. אנחנו בנות זוג אופטימליות לקניות: למרות שאנחנו בעלות מבנה גוף שונה לגמרי, ומתלבשות שונה, אנחנו מעולות בליעץ אחת לשניה, לעודד כשצריך ולהצביע על בעיות כשצריך.

זה מסוכן כשאנחנו ביחד.

בקיצור, הצטידתי לי בכמה שמלות כאלה, והנני לובשת אחת מהן ברגעים אלה, ומשתדלת לא לחשוב על הרגליים השקופות. כשאצא לרחוב אנשים ילחששו ביינהם, איך היא מעיזה! כל מי שיראו אותי יחשוב רק על הרגליים השקופות שלי.

ואני בכלל לא אדע.

יצאתי עם הגוזלית (בת ה-15...) למבצע צילום קטן, שאני קוראת לו נדל"ן. קרקע לפני הפשרה אבל עם ריהוט. מי צילם מה? זה ממש לא חשוב! היה כיף ובונדינג!

יש עדיין 11 ימים להתפקד למפלגות, וראה זה פלא, אנשים מתפקדים למפלגת העבודה ואכפת להם מי יעמוד בראשה ולא על דרך השלילה והפסילה, אלא ממש בוחרים מועמד. אולי לא מושלם, אולי הוא לא יהיה ראש ממשלה (בכל זאת צריך כבר להותרגל לעובדה שזו לא אופציה). אני לא מאמינה שעשיתי את זה גם, הרי בכלל לא השתייכתי או הצבעתי להם בעבר...

מן תחושה כזאת, שאולי בכל זאת אנשים מתעוררים, שלא התיאשו וויתרו על האפשרות שיקרה כאן משהו.