שלומות לכם חברים ותיקים.
כן, שקט בגזרה. הראש במקומות אחרים. בפייסבוק אני עדיין מגיחה, למרות הפרנויות שלי שמקבלות אישור רישמי.
אני פעילה גם בקבוצה שמגשרת בין חרדים לחילוניים, לא מתוך כוונה על זכותי לשיר בכל פינה בארץ ולשבת בכל מושב באוטובוס (אינן לי כוונה לממש זכויות אלה), אלה להבין לפני שאני מתווכחת. בצד יאוש על נושאים שאי אפשר לגשר בהם פגשתי גם אנשים נפלאים, שאפשר גם אפשר להדבר עימם.
ממשיכה גם בתחקור תמונות המשפחה העתיקות ומגלה אוצרות של ממש ושיחות משפחתיות שמחממות את הלב.
הנה התמונה האחרונה ששיתפתי בפייסבוק:

בצידה השני של התמונה מצוין התאריך, יום הכרזת המלחמה של גרמניה על רוסיה, 2 באוגוסט 1914. מבחינה היסטורית ידועה אופריה לאומנית בגרמניה בזמן הכרזת המלחמה. זיגפריד משמאל ופרידריך מימין, אחים, עליזים כמו כל חבריהם הגרמנים וחוגגים בתמונה משותפת (זוהי התמונה היחידה שיש לי מתקופה מוקדמת כזו שבה המצולמים מחייכים).
זיגפריד יהרג חצי שנה מאוחר יותר בחזית הצרפתית. פרידריך ירצח 28 שנים מאוחר יותר בבוכנוואלד, לפרידריך יהיו אז אישה וילד שירצחו גם הם. שניהם לא השאירו מי שימשיך ויזכור אותם. אני משתדלת.
מלבד פעיליות אלו אמורה להציג בתערוכה בחודש הבא וכלום לא מוכן, אין לי מושג, לא יודע, מפחדת, חוששת, לחוצה, מורחת זמן. חשבתי שלא עשיתי שום דבר (אומנותי) בשנה וחצי הזאת מאז שהגעתי, ולקח לי זמן לגלות שבעצם עשיתי מבלי דעת. התערוכה תתקיים בירושליים ואפשר להתפקד כאן אם מעוניינים בפרטים, אם אתם סולחים לי על מיעוט המעורבות לאחרונה.