וואו, התקפה! עוד פוסט.

אתמול נפחה בי רוח ההתנדבות (טוב, לא מדויק, זה קרה לפני חודש ויצא לפועל אתמול) והצטרפתי לסיירת ההורים של הישוב שלי. קבוצה של הורים מסיירים בין הפארקים, מחלקים לילדים דברי מאפה (עודפים של המאפייות שנסגרו לשבת) ותה קר, ובודקים שהכל בסדר. הגישה של הסיירת בישוב שלי היא לא להטיף מוסר או לתקן את העולם. רק להציץ ולהרגיש שכל הילדים בטוחים, ולתת להם הרגשה שיש מישהו שדואג להם, שאפשר לפנות עליו לעזרה (למשל אם דואגים לאחד מהילדים בחבורה ששתה יותר מידי, או פוחדים לעבור את הפרק בחושך).

היה סבבה, משמרת שקטה מאוד. הילדים שמחו לראות אותנו (להפתעתי), דיברו, סיפרו, והיו חמודים להפליא (חוץ מאחד מעצבן שצפר והרעיש והיה בגישת "למה מי אתם").

ועוד לגבי הפוסט של אתמול: בכנס גם דיברו על הפצת הבלוג דרך רשתות חברתיות. רשתות חברתיות ברבים! אני בקושי מסתדרת עם רשת אחת. כל רשת והאופי שלה, השפה שלה, הדרך שלה ליצור קהילה. הסתחרר לי הראש.

אולי בגלל זה קשה לי להיות בשתי בלוגיות במקביל, אני לא כל כך מולטי טאסקינג.