| |
|
| 2/2005
אברום עלה עלי!
מוקדש לירושלמי, שהסביר לי איך להוסיף תמונות, שביקש כלבי ים (ויקבל משהו דומה) וכאמור, שלא ידע צער ומכאוב.
* * * *
אברום גילה את הבלוג שלי. בשבת בבוקר שמעתי אותו מצחקק מכוון חדר העבודה. אבל סגרתי מיד אוזן עצלה ונרדמתי שוב. מאוחר יותר, כשהוא העיר אותי, דיברנו על זה קצת. כמובן הוא פירגן ואמר את כל הדברים הנכונים, כאילו הוא כתב את הספר. ("איך להגיב כשאתה מגלה שאישתך כותבת בלוג, למרות שאתה בן אדם פרטי וידוע בכנויו השב"כ ואישתו").
לא שהיסתרתי את זה. כתבתי בחדר העבודה גם בזמן שהוא עבד שם, והאמת חשבתי שהוא יודע ורק מתעלם בחיננות. בהתחלה אמרתי שלא אכפת לי שהוא יקרא. אחרי זה כבר לא הייתי בטוחה. אבל ליתר בטחון, אני אזכיר את השיחה שהיתה לנו מאוחר יותר. הוא סיפר לי איך חבר שלו לעבודה הציע נשואין לאישתו. כמובן תכנון ממושך ומושקע, איטליה, טבעות יוקרתיות וכו'. מישהו מהעבודה שלי שבר חסכונות ומכר את האוטו שלו כדי שיוכל לקנות טבעת יקרה להחריד ולקחת את זוגתו למלון הכי מפואר בסן דייגו ולהציע לה נישואין שם.
אברום הציע לי נשואין בסלון המבולגן שלנו, בבית הקטן שליד בית הקברות. הוא אמר שכדי שנתחתן, ואני אמרתי "אבל בשביל מה?". נו טוב, בסוף אמרתי "פסדר".
אבל כיוון שדיברנו על זה עכשיו, אמרתי לאברום שהוא צריך להציע לי נישואין שוב. ואם לא לקחת את זה ברצינות אברומצ'יק – תדע שאני רצינית. למה לא? במילא אתה רוצה טבעות חדשות אחרי שטבעת הנשואין שלי התקבצ'צ'ה בטוחן האשפה (אבל מצידי לא חייבים טבעות, אבל אם כן – נא לא לבחור לבד!).
וכך אמסור מסרים סמויים ולא סמויים לאברום.
* * * *
בסוף השבוע הזה נסענו למלון על חוף הים צפונית לסנטה קרוז (דרומית לסן פרנסיסקו).
המלון.
זה מלון שמשלב חדרי מלון, ביקתות, אוהלים וקמפינג וממוקם ליד שמורת עצי סוקיה ושמורת חוף בה אפשר למצוא מאות פילי ים (ניתן לראות אותם רק ע"י הזמנת סיור מודרך כמה שבועות מראש, אנחנו לא הזמנו).
אין לי הרבה תמונות כי כרגיל רוב התמונות שלי, גם תמונות הנוף, כוללות אנשים. זה מה שאני אוהבת לצלם, ולמען האמת כל העניין היה ארוע בת מיצוה, ובמקרה זה האנשים זה העיקר.
הנוף באזור זה של כביש מספר 1 לא דרמתי כמו באזור Big Sur (ראו תמונות 2 פוסטים אחורה), אבל יש עדיין פינות חמד יפיפיות.
בדרך לשם, וגם בזמן הבת מצוה ירד גשם רציני. כשנסענו, אמרתי לאגוזית שתפקידה להפסיק את הגשם. 5 דקות אחר כך כמעט ופסק הגשם! כשהתחיל להיות רטוב שוב, הזכרתי לה שוב את תפקידה, ושוב פסק הגשם! וכך, חזר התהליך 4 פעמים. בחיי!
למחרת, בין הטיפות (הרבות) הצלחנו לצאת לטיול אחד ובוצי מאד לכוון החוף, ופגשנו בו חבר:
הנ"ל, צביקה, פיל ים זכר צעיר שחייב להיות מחוץ לעדר שבשמורה הסמוכה, עד שיגדל ויעשה מה שזכרים יודעים לעשות: להלחם.
* * * *
סוף שבוע הקרב עלינו לטובה, צפוי ביקור משפחתי בסן דייגו וקפיצה לדיסנילנד עם מזג האויר יאפשר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
