בעקבות הפוסט של אנננה, נזכרתי בארוע קטנטן שקרה לא מזמן.

חברים הזמינו אותנו לבראנץ' של שבת  בבוקר. הוזמן גם זוג נוסף שזה עתה הגיע מישראל.

הגענו לארוע חמושים בילדינו ובפשטידה, שמחים לקלוט ירידה (סתם! סתם! הם באו רק לשנתיים כמו כולם). כמובן שרוב השיחה נחוגה סביב הזוג ה"חדש". היא התלוננה על הבתים הצריפיים, האוכל המגעיל, האמריקאים הטפשים וכל זה.

לא ניסיתי לתקן אותה, זה שלב ידוע בחייו של מהגר אז למה שאקצר לה את חדוות הקליטה? אולי אגרום לנזק בתהליך? חוץ מזה בחלק מהעובדות יש קורטוב של אמת.

 כמובן  שעלה גם נושא הבגדים. יש לציין שהמארחת ו"החדשה" היו מצוידות בבגדי מעצבים ישראלים (לא צריך לשאול – רואים), ואני במכנסי  ג'ינס וסריג כתום וסקסי במידת מה, אם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו.  (לא כל כך ברור לי הנושא של בילוי עם ילדים בבגדי מעצבים – האם זה הנוהג בקהילת ישראל של ימינו?). ה"חדשה" כמובן התלוננה כמה משעמם מתלבשים פה, העיפה בי מבט ואמרה: "אבל את כבר מתלבשת כמוהם".

בשלב זה, באופן ספונטני, גמד קטן בראשי קרא "למטרות שלפניך, אש אש אש", והאש איימה לצאת מגרוני ולאכול אותה חיה.

זה כנראה היה קורה בגלגול הקודם שלי. אבל מיד פצחתי במדיטציה פנימית וחשבתי מה היה המשמעותי שלי אומר בשביל להרגיע אותי. הוא בודאי היה אומר לי "אבל היא שמנה ומכוערת, ואת.." (פה לא אשלים מחמת הצניעות, חוץ מזה המשמעותי עיוור בכל הקשור לפגמי, אבל בהחלט קלט אותה).

מיד נרגעתי ושתקתי.  איזה אושר.

ואם תקעתי לה קטנות בהמשך היום – זה לא היה במודע.